אתנולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלי חרס מטיוואנאקו במוזיאון האתנולוגי בברלין

אתנולוגיה (Ethnology מיוונית: Εθνολογία) היא ענף של אנתרופולוגיה שעוסק בהשוואה בין אמונות ומנהגים של חברות שונות. בין מטרותיה נמנות שחזור ההיסטוריה האנושית וניסוח חוקים על תרבויות, על שינויים תרבותיים ועל הכללות לגבי טבע האדם.

מחקרים אתנולוגיים מבוססים בדרך כלל על ממצאים אתנוגרפיים.

תולדות האתנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם פרנץ קולאר, בשנת 1779.

המונח "אתנולוגיה" הומצא בשנת 1783 על ידי החוקר אדם פרנץ קולאר (אנ'), זמן קצר לפני מותו. בספרו "ההיסטוריה והחוק של ממלכת הונגריה" שיצא לאור בווינה כתב: "אתנולוגיה היא מדע העמים והאומות, מחקר שבו מלומדים מעמיקים את ידיעותיהם לגבי המוצא, השפות, המנהגים והמוסדות של אומות שונות, ולאחר מכן גם לגבי מולדתם וארצם, כדי להיות מסוגלים להבין טוב יותר את העמים והאומות בתקופתם."

התעניינותו של קולאר במגוון לשוני ותרבותי התעוררה בזמן שניסה למצוא את מקומו, כיליד סלובקיה בממלכת הונגריה, שחיו בה קבוצות אתניות רבות שדיברו בשפות שונות. בהונגריה שלטה אז האימפריה העות'מאנית, אך זו החלה לסגת באותה עת מהרי הבלקן.

בין מטרות האתנולוגיה נמנים שחזור ההיסטוריה האנושית, גילוי מכנים משותפים אוניברסליים לתרבויות שונות (כמו למשל הטאבו על גילוי עריות), זיהוי שינויים תרבותיים, וגיבוש כללים המזהים את "טבע האדם", מושג מרכזי באתנולוגיה. על מושג זה נמתחה ביקורת מאז המאה ה-19 על ידי פילוסופים שונים, בהם הגל, מרקס, וגישת הסטרוקטורליזם.

האתנולוגיה נחשבת לתחום מחקר אקדמי מאז סוף המאה ה-18, במיוחד באירופה. קיימת חפיפה בין תחומי המחקר של אתנולוגיה, אנתרופולוגיה תרבותית ואנתרופולוגיה חברתית, במיוחד בארצות הברית ובממלכה המאוחדת.

תפיסות מרכזיות באתנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר העמים החל כבר במאה ה-15, בתקופה של מסעות מוקדמים ליבשת אמריקה, על ידי חוקרים אירופאים שניסו להבין את העמים החדשים שהתגלו להם. הם גיבשו את המונח "העולם המערבי" כנקודת מבט מרכזית, ומי שמחוצה לו כונה "אחר". אנשי המערב היו בעלי "ציוויליזציה", בני תרבויות אחרות שנאבקו נגד השפעת המערב כונו "ברברים", ומשתפי פעולה עם האירופאים כונו "פרא אציל".

במהלך המאה ה-20 אומצו מושגים מורכבים יותר בתחום האתנולוגיה, בעיקר בזכות מחקריהם של קלוד לוי-שטראוס וז'אן רוש. לוי-שטראוס טען כי התפיסות האתנולוגיות של המאה ה-19 מוגבלות ופשטניות, כי הן מציגות בעיקר דיכוטומיות. כמו כן טען שתרבויות שצברו הון ומשאבים מתנשאות על תרבויות אחרות. הוא אימץ גישה אוניברסליסטית הגורסת שקיים מכנה משותף המהווה בסיס לכל התרבויות האנושיות, כמו למשל התנגדות לגילוי עריות. בהקשר זה הזכיר מאמר מהמאה ה-16 בו הצביע מישל דה מונטן על התנגדות לקניבליזם כדוגמה מוקדמת לאוניברסליזם. אולם גישת האוניברסליזם נתקלה בביקורת מצד הוגים חברתיים רבים, בהם קרל מרקס, פרידריך ניטשה, מישל פוקו, ז'אק דרידה, לואי אלתוסר וז'יל דלז.

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים בני 9-10 משבט היאו במלאווי, בטקס חניכה ומילה.

האתנולוגיה היא מדע בין-תחומי המקיף כמעט את כל הנושאים החברתיים-מדעיים כתחומי מחקר, ומשתלבים בהם תחומי מחקר נוספים כמו סטטיסטיקה או פרמקולוגיה. שיטות המחקר מיועדות לאפשר השוואה בין תרבויות שונות בתקופות שונות ובמיקומים שונים, ולהבין את ההשפעה ההדדית בין תרבויות שונות, כמו גם בתוך כל תרבות כשלעצמה.

הענפים העיקריים בחקר האנתרופולוגיה הם:

  • אתנו-אקולוגיה (יחד עם אתנו-בוטניקה)
  • אתנולוגיה עסקית (ארגון כלכלי)
  • אתנו-סוציולוגיה (ארגון חברתי, תחום זה נקרא "אנתרופולוגיה חברתית" בבריטניה)
  • אתנולוגיה פוליטית (ארגון פוליטי)
  • חקר דתות
  • אנתרופולוגיה משפטית
  • אנתרופולוגיה רפואית (תחום זה כולל תתי-תחום רבים, בהם אתנו-פרמקולוגיה, אתנו-פסיכיאטריה ועוד)
  • אתנו-מוזיקולוגיה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]