אשר כהן (מדע המדינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אשר כהן
לידה 27 במרץ 1958 (בן 65) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט ישעיהו ליבמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אשר כהן (נולד ב-27 במרץ 1958) הוא פרופסור חבר ומרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן בעבר שימש כראש האקדמי לתוכניות המיוחדות לכוחות הביטחון וכראש בית הספר לתקשורת במקום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בבני ברק, בנם של מרדכי ורבקה כהן, שעלו מרומניה בשנת 1946. למד בית הספר סגולה בבני ברק ולאחר מכן בישיבת הדרום ברחובות. למד בישיבת הגולן במסגרת ישיבת הסדר ולאחר כמה חודשים, התגייס לשירות צבאי מלא בחיל השריון. בשירות קבע היה מדריך בבית הספר לקצינים. בשירות המילואים הגיע לדרגת רב-סרן.

כהן הוא בוגר תואר ראשון בתולדות ישראל ובמדע המדינה (1984), תואר שני (1988) ודוקטורט (1995) במדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטור שלו נכתבה בהנחייתו של ישעיהו ליבמן, בנושא: "מדינת התורה – חזון ומציאות: תמורות בהתייחסותה של התנועה הציונית-דתית לרעיון מדינת התורה ודרכי הגשמתו בתקופת העיצוב – 1947–1953". אחר כך המשיך ללימודי פוסט-דוקטורט במרכז ללימודים יהודיים באוניברסיטת הרווארד. לימד אזרחות והיסטוריה בישיבות בני עקיבא נחלים ונתניה, כשבראשונה גם ניהל פנימייה. הרצה במכללות האקדמיות צפת, אשקלון וכנרת.

כהן היה בעבר עמית במכון לאסטרטגיה ציונית וחבר הנהלת תנועת נאמני תורה ועבודה. בשנת 2011 מונה לראשות ועדת מקצוע האזרחות במשרד החינוך, והיה שותף לאישור ספר הלימוד "ישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית".

לקראת הבחירות לכנסת העשרים התמודד בפריימריז של מפלגת הבית היהודי[1], הוצב במקום ה-22 ברשימת המפלגה לכנסת העשרים[2], ולא נבחר לכנסת. במהלך הבחירות לכנסת ה-21 תמך פומבית במפלגת הימין החדש שהוקמה על ידי נפתלי בנט ואיילת שקד שפרשו מהבית היהודי. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-24 הוצב כהן במקום ה-15 ברשימת ימינה בראשות בנט שהייתה בבחירות אלו המשך של הימין החדש[3]. לאחר הקמת הממשלה בראשות נפתלי בנט, יצא נגדה ונגד השתתפות מפלגת ימינה בממשלה, וגיבה את חבר הכנסת עמיחי שיקלי שהתנגד למהלך[4].

ספרים ועבודות מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נושא עבודת התזה: בדלנות ופתיחות: התייחסותן של העיתונות והמנהיגות הציונית-דתית לחילונים ולחילוניות בתקופת המדינה – 1948–1986, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 1987
  • נושא עבודת הדוקטורט: מדינת התורה – חזון ומציאות: תמורות בהתייחסות התנועה הציונית-דתית לרעיון מדינת התורה ולדרכי הגשמתו בתקופת העיצוב – 1947–1953, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, התשנ"ה–1995
  • הטלית והדגל: הציונות הדתית וחזון מדינת התורה בימי ראשית המדינה, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, ה'תשנ"ח–1998
  • התבוללות ישראלית: טמיעתם של לא יהודים בחברה היהודית בישראל והשלכותיה על הזהות הקולקטיבית, רמת גן: מרכז רפפורט לחקר ההתבוללות ולחיזוק החיוניות היהודית, אוניברסיטת בר-אילן, ה'תשס"ב–2002[א]
  • מהשלמה להסלמה: השסע הדתי–החילוני בפתח המאה העשרים ואחת (עם פרופ' ברוך זיסר), ירושלים: שוקן, 2003[ב]
  • הציונות הדתית – עידן התמורות: אסופת מחקרים לזכר זבולון המר (עריכה מדעית), ירושלים: מוסד ביאליק וקרן קיימת לישראל, ה'תשס"ד–2004
  • יהודים לא־יהודים: זהות יהודית ישראלית ואתגר הרחבת הלאום היהודי בישראל, ירושלים ורמת גן: מכון הרטמן והפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן, ה'תשס"ז–2006
  • מרוממות לחרדה: הציונות הדתית בעשור הראשון של המדינה (עם פרופסור דב שוורץ), רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, ה'תש"ף–2020

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אשר כהן בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצא במקביל גם באנגלית בידי הקונגרס הציוני העולמי
  2. ^ הוצאה מקורית באנגלית – בולטימור, מרילנד: אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, 2000

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חנן גרינווד, ‏פרופסור אשר כהן הודיע שיתמודד בפריימריז, באתר כיפה, 21 בדצמבר 2014
  2. ^ עם פטירת השר אורי אורבך לאחר הגשת הרשימות, עלה למקום ה-21 ברשימה
  3. ^ {{mako|דפנה ליאל|המפלגות, המועמדים והאותיות: מגישים את הרשימות לכנסת|27611dfff776771027|news-israel-elections/2021|3 בפברואר 2021}}
  4. ^ חברי רשימת ‘ימינה’ נגד בנט: כל ההבטחות האידאולוגיות, הערכיות נעלמו, באתר המחדש