ארתור שיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור שיק
Arthur Szyk
לידה 16 ביוני 1894
לודז', האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בספטמבר 1951 (בגיל 57)
ניו כנען, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקדמיה ז'וליאן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1914–1951 (כ־37 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, איור עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות הגדת שיק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר במסדר הדקל האקדמי
צלב ההצטיינות המוזהב
מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יוליה ליקרמן שיק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הציור "דיו ודם" בכרזת פרסומת לתערוכה של ארתור שיק במוזיאון השואה ביוסטון
בולי "מועדים לשמחה" ה'תשי"א בעיצובו של שיק

ארתור שִׁיק (לעיתים ארטור; בפולנית: Arthur Szyk;‏ 16 ביוני 189413 בספטמבר 1951) היה צייר ומאייר יהודי-אמריקאי יליד פולין, שהתפרסם בסגנונו המאופיין באיורים צבעוניים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיק נולד בקיץ 1894 בעיר לודז' שבפולין הרוסית. למד אמנות בפריז, בקרקוב ותקופה קצרה בארץ ישראל.

במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הרוסי. במסגרת שירותו הצבאי הגיע עד מרכז רוסיה, ושם הייתה לו הזדמנות להתרשם מן האדריכלות המזרחית, מן הדגמים הקישוטיים ומן הצבעוניות שהיו אופייניים למקום. הוא הושפע גם מעיטור ספרים מימי הביניים ומכתבי יד פרסיים.

בשנת 1919 יצא לאור ספרו הראשון המאויר, שהיה סאטירה על המצב הפוליטי בגרמניה. בשנת 1921 עבר לפריז, שם הוציא את מגילת אסתר מאוירת וספרים נוספים. בשנת 1926 יצא לאור בפריז ספרו Le Juif qui rit ("היהודי הצוחק"), ובו בדיחות מאוירות על יהודים. את ההקדמה לספר כתב השר אנטול דה-מונזי (אנ').[1]

בשנת 1932 אייר את אמנת קאליש (המאה ה-14). באותה תקופה הציג מספר תערוכות, בהן לאיורים שערך לחבר הלאומים והוצג בז'נבה.

בשנת 1931 הכין איורים של הנשיא ג'ורג' וושינגטון והמהפכה האמריקאית. בשנת 1934 ביקר בארצות הברית על מנת לקבל עיטור מיוחד מהקונגרס האמריקאי, לרגל שנת המאתיים להולדת ג'ורג' וושינגטון.

בשנת 1936 שהה שיק בפולין, ואז סיים את יצירתו המפורסמת ביותר – הגדה של פסח הידועה כהגדת שיק.[2] יצירה זו הוגדרה על ידי עיתון "הטיימס" הלונדוני כאחד מהספרים היפים ביותר שיצאו מתחת ידי אדם. בכל אותה תקופה, שילב שיק איורים אנטי-נאציים ביצירותיו. מפחד הגרמנים, ביקשו הבריטים משיק להשמיט איורים אלו מההגדה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה דעותיו האנטי-נאציות של שיק התקבלו בהערכה, ואפילו הפכו לנכס. ההגדה הודפסה עם הקדשה למלך ג'ורג' השישי, והעותק הראשון הוענק לו במתנה. שלטונות פולין ובריטניה שלחוהו לארצות הברית כדי שיעודד את החברה האמריקנית להתנגד לנאציזם.

בדצמבר 1940 התיישב בעיירה ניו כנען שבקונטיקט, ובה התגורר עד לפטירתו. בשנות המלחמה פרסם שיק ספרים רבים וקריקטורות המציגות את הנאצים באור שטני ונלעג; לדוגמה – באיורים למגילת אסתר (בגרסה המאוחרת של ההוצאה), עיטר שיק את המן הרשע, תלוי על עץ, ועליו סמלי צלב הקרס. שיק אייר עבור עיתונים וכתבי-עת רבים, וגם עבור גופים ממשלתיים ופרטיים. אמו ואחיו של שיק, שהתגורר בפולין, נספו בשואה.

לאחר המלחמה הצטרף שיק ל"קבוצת ברגסון" הרוויזיוניסטית בראשותו של הלל קוק (פיטר ברגסון), שהגדירו: "מחלקת אמנות של איש אחד". מעתה ואילך נסחף שיק בלהט האידיאל הציוני, תוך אהדה לקבוצות המחתרת של האצ"ל והלח"י.

בשנת 1947 השלים יצירה של שלושה ויטראז'ים, המתארים את גדעון, שמשון ויהודה המכבי, בבית הכנסת "תפארת ישראל בקליבלנד.[3]

ב-22 במאי 1948 קיבל אזרחות של ארצות הברית.

לאחר קום המדינה אייר שיק את מגילת העצמאות, ואת בולי מועדים לשמחה של שנת תשי"א.

מיצירותיו הידועות (מלבד אלו שהוזכרו) ניתן למנות את ספרי התנ"ך המאוירים: איוב, ורות. סיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן, סיפורי אלף לילה ולילה, הכרזת העצמאות של ארצות הברית ועוד רבים. יצירותיו מאופיינות בצבעים חזקים ובסגנון המזכיר את כתבי היד הפרסיים הקדומים.

שיק היה בעל מודעות פוליטית וחברתית גבוהה ונלחם נגד אפליית השחורים בארצות הברית ונגד המקארתיזם. ב-1951 הוא נקרא לחקירה בפני ועדת הקונגרס בחשד לשיתוף פעולה עם הקומוניסטים. חקירה זו פגעה בו קשות ובשובו ממנה לקה בהתקף לב ונפטר בגיל 57 בלבד, ב-13 בספטמבר 1951.[4]

שיק היה נשוי לג'וליה ליקרמן, ולבני הזוג נולדו בן ובת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ש"ל שניידערמאן, אַרטור שיק: דאָס שטורמישע לעבן און שאַפן פון דעם גרויסן יִידישן מיניאַטור-מייסטער, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תש"ם 1980. (ביידיש)
  • עקיבא צימרמן, 'המכחול המגויס', סגולה (מגזין ישראלי להיסטוריה) (אפריל 2011, תשע"א), 68–73.
  • Joseph P. Ansell Arthur Szyk: Artist, Jew, Pole, The Littman Library of Jewish Civilization, 2004
  • Irvin Ungar, Michael Berenbaum, Tom L. Freudenheim, and James Kettlewell, Arthur Szyk: Soldier in Art, London : D Giles Limited in association with Historicana and The Arthur Szyk Society, 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארתור שיק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]