ארתור סטיבן מאברוגורדאטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור סטיבן מָאברוגורדאטו

ארתור סטיבן מָאברוגורדאטואנגלית: Arthur Stephen Mavrogordato)‏ (22 בנובמבר 1886 - 1 בינואר 1964) היה מפקד משטרת המנדט בארץ ישראל בין השנים 1923 ל-1931.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור סטיבן מאברוגורדאטו נולד בשנת 1886 בניקוסיה שבקפריסין כבן לאב יווני, ממשפחת הפנרים מאברוכורדאטוס (Μαυροκορδάτος) ולאם אנגלייה. הוא חונך בראטלנד קולג', באוקהם שבמחוז ראטלנד באנגליה, במסלול למיועדים לשירות הממשלתי הבריטי. הצטרף למשטרת קפריסין בשנת 1906, בדרגת לוטננט, וכעבור שנתיים עלה לדרגת מפקח. במהלך שירותו בקפריסין היה מפקד משטרת מחוז לימסול והתמודד עם חבורות שודדים שאף ניסו להתנקש בחייו[1]. בשנת 1913 הוצב לתפקיד עוזר מפקד המשטרה הבריטית בסיירה לאון. בימי מלחמת העולם הראשונה בין השנים 1914 ל-1918 שירת כקצין מטה, בדרגת קפטן, במפקדת הכוחות הבריטים במערב אפריקה, שהייתה מסופחת לצי הבריטי. בין 1919 ל-1923 שירת כקצין במשטרת "Black and Tans" באירלנד [דרוש מקור], כוח משטרה שגויס מאנשי מילואים, ונועד לדכא את הלאומנים האירים במהלך מלחמת העצמאות האירית.

שוטר בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשליש הראשון של 1923 הוצב מאברוגורדאטו בארץ ישראל לשרת כמחליפו של סגן מפקד משטרת המנדט[2], ומנהלו בפועל[3], פרסי בראמלי, שהיה עוין ליישוב היהודי ולתנועה הציונית. מאברוגורדאטו שקיבל דרגת קולונל הושפע מעמדתו זו של בראמלי. מ-1922 היה מפקד משטרת המנדט כפוף לגנרל הנרי טיודור, שתוארו היה "האחראי על ביטחון הציבור" (Director of Public Safety), ופרט למשטרת המנדט פיקד על יחידות צבא שונות, וכן על הז'נדרמריה הבריטית והמשטרה המעולה. ב-1924 עזב טיודור את ארץ ישראל, ומאברוגורדאטו קיבל את הפיקוד העליון על הז'נדרמריות, והחזיק בו עד פירוקן בשנת 1926.

על יחסו לאנשי היישוב ניתן ללמוד מכך שבשנת 1926 החליט למנות סמלים בריטים כמפקדיהם של פקידים בכירים יהודים במשטרת המנדט, חלקם בעלי דרגות קצונה, אף אם היו בעלי נתינות בריטית. דוד תדהר, אז בלש פרטי ולשעבר קצין במשטרת המנדט, מספר בזיכרונותיו כי כאשר נודע לו הדבר פרסם רשימה בשבועון "היישוב", ובה שאל: "האם הממשלה מבדילה בנתיניה הבריטים בין דם לדם, בין נוצרי לבין שאינו נוצרי, בין בריטי לשאינו בריטי, מדוע איפוא לא תמנה סמל בריטי טהור גם על המפקד מברוגורדטו, שאביו יווני ואמו אנגליה?". בגין פרסום זה עמדה ממשלת המנדט להגיש נגד תדהר תביעה משפטית, והוא נאלץ לעזוב את הארץ ולצאת לפריז; אך לדבריו רשימתו השפיעה – הגזירה בוטלה וסמלים בריטים לא נתמנו יותר לפקד על פקידים בכירים יהודים במשטרת המנדט.[4]

מאברוגורדאטו היה אדם נוח, שנהג להבליט את "בריטיותו", כמחפה על מוצאו היווני למחצה. הוא התקשה להנהיג את המשטרה בארץ ישראל הסוערת, והביא לירידה בתפקודה. בעת המבחן החמור ביותר, כשפרצו מאורעות תרפ"ט בשנת 1929, נמצאו מאברוגורדאטו וכשליש מקציני המשטרה הבריטיים בחופשה, ואת מקומו מילא סגנו אלן סונדרס. כישלונו החמור ביותר היה בחוסר יכולתו להביא לרמה ראויה את מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט (CID במינוח הבריטי), עד אשר ממשלת המנדט נאלצה להביא מומחה מה"סקוטלנד יארד" על מנת לשפר את ביצועיה של מחלקה זו.

מאברוגורדאטו ניסה בכל כוחו שלא לעורר את הצדדים הנִצים בארץ ישראל להתנגשות, עד כי בעת הסכסוך בעניין הכותל המערבי ביום הכיפורים תרפ"ט (באוקטובר 1928), כאשר הבריטים אסרו על היהודים לתקוע בשופר ברחבת הכותל, הורה לאנשיו שלא לפגוע באנשי ארגון "ההגנה" שעסקו בהכנות לשמירה על המתפללים "כי הדבר עלול לעורר את הערבים והיהודים גם יחד".

עם תחילת מאורעות תרפ"ט היה כוח המשטרה ערבי ברובו, ביחס של 1,063 ערבים לעומת 196 יהודים.[5] על כוח זה פיקדו כמאתיים בריטים, ברמות שונות של הכשרה לפעילות משטרתית. יכולתה של המשטרה להתמודד עם מצב של פרעות הייתה לקויה. לא ניתן היה לסמוך על השוטרים הערבים כי יעצרו פורעים ערבים, או אף כי לא יצטרפו אליהם. ה-CID היה מנוון וחסר תועלת. לרשות הפיקוד הבריטי לא עמד שירות מודיעין יעיל שייתן להם קריאה נכונה של המצב, והתראה על העתיד להתרחש.

אזלת ידה של המשטרה הביאה לכך שלארץ ישראל הגיעה חטיבת חיל רגלים מקהיר בפיקודו של הגנרל ויליאם דובי. דובי ומאברוגורדאטו ניסו לסייר ביישובים, ולבחון את הדרכים לארגן מחדש את השמירה על הסדר הציבורי. מטרתו בכך הייתה לטהר ככל האפשר את התנהגותם של אנשי המשטרה בימי המאורעות, כדי להציל את מעמדו, שהתערער עקב המאורעות. הם הביאו להצבת שני גדודי חי"ר באופן קבוע בארץ ישראל, להגברת גיוס השוטרים הבריטים עד שלסוף השנה עלה מספרם מ-171 ל-365, ולפעולות נוספות, אך בכך לא היה די.[5]

ממשלת בריטניה הטילה ספק ביעילותה של משטרת המנדט בפיקודו של מאברוגורדאטו, עד כי בראשית שנת 1930 הזעיקה לארץ את מפקד משטרת ציילון הרברט דאוביגין על מנת לארגן מחדש את משטרת ארץ ישראל. לאחר שבדק באופן יסודי את מצב המשטרה, הביע עליה דאוביגין חוות דעת שלילית ואת האשם הטיל בעיקר על מאברוגורדאטו, שלדעתו היה קצין משטרה טוב, אך בלתי מתאים לפעול בסכסוך הסוער בארץ ישראל.

בטרינידד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1931 סיים מאברוגורדאטו את תפקידו כמפקד משטרת המנדט בארץ ישראל, והוצב במושבה טרינידד (כיום טרינידד וטובגו). עם עזיבתו את הארץ התראיין מאברוגורדאטו לעיתון בשפה הערבית "אל-חיאת". העיתון "דבר" הביא תרגום של פיסקה מן הראיון, שבה ביטא האיש את עמדתו כלפי היישוב:

"מברוגורדטו נשאל: המצטער אתה על עזבך את א"י? - באמת מצטער אני מאד על עזבי את הארץ. יש לי פה ידידים חמים והנני נפרד מעם בעל מדות טובות. אבל הארץ שאליה אני הולך, אין בה בית לאומי ולכן אנוח ממהומות ומשקרים אשר בדו אוהבי הבית הלאומי"[6].

תקופת שירותו בטרינידד לא הטביעה חותם מיוחד. יש סברה כי סמל המגן דוד המצויר על כלי הרכב של משטרת טרינידד וטובגו הונהג על ידי מאברוגורדאטו, שהכיר סמל זה מתקופת שירותו בארץ ישראל.

במהלך שירותו כמפקד משטרת טרינידד פרסם מאמר על חשיבות השימוש בראיות נסיבתיות מחד, במיוחד לאור ההתקדמות הטכנולוגית, ועל חשיבות הזהירות בהסקת מסקנות מראיות נסיבתיות מצד שני[7]. בתגובה לכנס שקרא לזכויות נשים הוא הביע ספקות לגבי יעילות שירות נשים במשטרה, אך אמר שתוכלנה לתרום בתפקידים הנושקים לשירותי הרווחה, כמו ליווי בנות שסטו מדרך הישר[8].

בשנת 1938 מונה למפקד משטרת ניגריה[9].

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמת העולם השנייה, משנת 1939, הוצב מאברוגורדאטו בארמייה התשיעית של הצבא הבריטי בדרגת בריגדיר, כאחראי על ביטחון שדה במפקדת הכוחות הבריטיים בסוריה, בעת ההכנות למבצע לכיבוש סוריה ולבנון מידי צבא וישי על ידי הצבא הבריטי וצבא צרפת החופשית ביולי 1941 (Operation Exporter). מלבדו נטלו חלק במבצע ובהכנות לו רבים מאנשי משטרת המנדט, על רקע היכרותם את האזור ותושביו. לאחר שהושלם כיבוש סוריה ולבנון על ידי הבריטים, פעל מאברוגורדאטו, ביחד עם הגנרל הבריטי אדוארד ספירס, בהפעלתם מחדש (והפעם כבעלי ברית) של הפקידים ואנשי הצבא של וישי, במסגרת השלטון בשתי ארצות אלה שהשליטה בהן עברה ליד צרפת החופשית, וכן לשיתוף פעולה של אנשי צרפת החופשית באותן ארצות עם הבריטים.

חזרה לטרינידד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 השתחרר מאברוגורדאטו מן השירות הקולוניאלי ושב לטרינידד, ובה קיבל משרה ניהולית בכירה בחברה מסחרית גדולה בשם "ג'יי. אנ. הרימן ושות'", העוסקת בין היתר בצילום, רוקחות והנדסה.

משפחתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאברוגורדאטו היה נשוי פעמיים. בראשונה למרגרט מרי מקאליסטר, ובפעם השנייה נישא בשנת 1948 לילידת טרינידד בשם אולגה בוס. משני קשרי נישואין אלו לא נולדו לו ילדים. בשנת 1964 מת בברבדוס לאחר מחלה קצרה, בגיל 77.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר תולדות ההגנה, כרך שני, חלק ראשון. הוצאת מערכות 1959.
  • דוד תדהר, בשירות המולדת, הוצאת ידידים, 1960.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Henry Rider Haggard, A Winter Pilgrimage, pages 131-135
  2. ^ לתקון משטרתנו, דואר היום, 18 באפריל 1923
  3. ^ י. בן משה, המשטרה ויחסה ליהודים, דואר היום, 19 באוקטובר 1923
  4. ^ דוד תדהר, במדים ובלא מדים הוצאת ידידים, 1960, עמ' 66
  5. ^ 1 2 בן-ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה, הוצאת מערכות, 1972-1955, חלק שני, עמ' 404
  6. ^ מברוגורדטו איננו מצטער, דבר, 11 במאי 1931
  7. ^ A.S. Mavrogordato, The value of Circumstantial Evidence, in The Police Journal - A Quarterly Review for the Police Forces of the Empire, April 1932, pages 293-302
  8. ^ Saskia Wieringa, Subversive women: women's movements in Africa, Asia, Latin America, page 115
  9. ^ לביקורו של מאברוגארדאטו, דבר, 7 בספטמבר 1938