ארקטורוס

ארקטורוס
	מיקומו של ארקטורוס בקבוצת הכוכבים רועה דובים
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים	רועה דובים
שמות נוספים	α ברועה דובים, גליזה 541, LHS 48
סוג	ענק כתום
בהירות נראית	0.04-
סיווג ספקטרלי	K1.5III
עלייה ישרה	14ʰ 15ᵐ 39.7ˢ מילי-שניות קשת בשנה
נטייה	‏56″ ‏10′ ‏19°‏+ מילי-שניות קשת בשנה
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת	0.29 -
מרחק	36.7 שנות אור; 11.25 פארסק
רדיוס	25.7 רדיוסי שמש
מסה	1-1.5 מסות שמש
עוצמת הארה	פי 210 מהשמש
טמפרטורה	4,300 K
מהירות סיבוב	17> ק"מ/שנייה
מהירות רדיאלית	−5.16 קילומטר לשנייה
תנועה עצמית	2,284 מילי-שניות קשת בשנה
היסט	87.5±1.5 אלפיות של שניות קשת
מתכתיות	−0.57
מערכת
כוכבים נלווים	TYC 1472-1436-2

ערך זה עוסק בכוכב. אם התכוונתם ללהקה, ראו ארקטורוס (להקה).

אַרְקְטוּרוּס (בעברית מזוהה עם עש המקראי) הוא הכוכב הבהיר ביותר בשמי הצפון והרביעי בבהירותו בשמים. למעשה הוא בהיר יותר מכל אחד מכוכבי המערכת α קנטאורי, אך בהירותם הכוללת של כוכבי המערכת כפי שהיא נראית לעין בלתי מצוידת גבוהה יותר. זהו גם הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים רועה דובים (Boötes) ופרוש שמו ביוונית הוא "שומר הדובים".

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארקטורוס הוא ענק כתום, אשר רוב המימן שבליבתו הפך בתהליך של היתוך גרעיני להליום וכעת מתבצע היתוך נוסף רק בשכבות החיצוניות שלו. מסתו של ארקטורוס, 1–1.5 מסות שמש, אינה גדולה מספיק כדי שההליום שבליבה יותך לפחמן ולכן אין יותר פעילות גרעינית בליבתו, וכאשר ייגמר המימן גם בשכבות החיצוניות יהפוך ארקטורוס לננס לבן. מכיוון שמסתו של ארקטורוס דומה למסת השמש, ניתן לשער שהשמש תעבור תהליך דומה בעוד 4–5 מיליארד שנים.

בהירותו הנראית של ארקטורוס משתנה מעט (כ-0.04 דרגות) במחזוריות של כ-8.3 ימים. השתנות זו נובעות מתנודות בקוטרו של הכוכב, שמתרחב ומתכווץ לסירוגין. השתנות זו אופיינית לענקים אדומים ובולטת יותר ככל שהטמפרטורה נמוכה יותר. חלק ניכר מהקרינה של ארקטורוס נמצאת בתחום התת אדום ואינה נראית לעין.

מדידות מדויקות של מיקומו של ארקטורוס מראות על שינויים קטנים שיכולים להצביע על קיומו של בן זוג עמום לפחות פי 20 מארקטורוס ושנמצא במרחק קטן למדי ממנו. כמו כן ארקטורוס נע ביחס למערכת השמש במהירות של כ-122 קילומטרים בשנייה ומשנה את מיקומו ביחס לשאר הכוכבים בכ-2.3 שניות קשת בשנה, ובשל כך הוא נכלל בקטלוג לויטן של כוכבים בעלי תנועה עצמית גדולה.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה היוונית ארקטורוס, כמו גם הקבוצה לה הוא שייך, מונה על ידי זאוס לשמור על קליסטו ובנה ארקס, אותם הפך לדובים (מיוצגים על ידי קבוצות הדובה הגדולה והדובה הקטנה), ומכאן מקור שמו - "שומר הדובים" ביוונית.

בסין העתיקה היה הכוכב חלק מקבוצת "קרן" ושמו בסינית הוא "הקרן הגדולה" (角宿, Pinyin: Jiǎo Xiǔ).

בהוואי עובר הכוכב בזנית ולכן שימש את הפולינזים לצורכי ניווט ימי - כאשר היה הכוכב בזנית ידעו הימאים שהם נמצאים בקו הרוחב של האיים.

בתנ"ך של המלך ג'יימס תורגם הפסוק ”עֹשֶׂה-עָשׁ, כְּסִיל וְכִימָה.” (ספר איוב, פרק ט', פסוק ט') ל"העושה ארקטורוס, אוריון ופליאדות." ובהמשך הספר מתורגם הפסוק ”וְעַיִשׁ, עַל-בָּנֶיהָ תַנְחֵם.” (ספר איוב, פרק ל"ח, פסוק ל"ב) כ"תנחה את ארקטורוס עם בניו", כלומר היו שזיהו את המילה "עש" או "עיש" המקראית עם הכוכב ארקטורוס.

כוכב 'עש' מוזכר גם בפיוטים רבים בימי הביניים בעקבות הפסוק בספר איוב. אחד הפיוטים הידועים בתפילת יום הכיפורים 'מראה כהן' מתאר את הכהן הגדול בצאתו מ"בית קדשי הקדשים" בשלום, כמראה 'עש כסיל וכימה מתימן'.^[2]

יש הסוברים שכוכב זה קשור לאלה עשתרת ועשתר עש-סתר.^[^{דרוש מקור]}