ארנון גולן

ארנון גולן
	ארנון גולן, 2020
לידה	1956 (בן 68 בערך)
ענף מדעי	גאוגרפיה, היסטוריה
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטת העברית
מנחה לדוקטורט	יהושע בן אריה, שלום רייכמן
תרומות עיקריות
	השפעות מלחמה על הצורות המרחביות והנופים האנושיים במדינת-ישראל, עיצוב המרחב העירוני של ארץ-ישראל, המלחמה בערים במלחמת העצמאות.

ארנון גולן (נולד ב־1956) הוא גאוגרף היסטורי ישראלי, פרופסור מן המניין בבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה. מחקריו מתמקדים בגורמים ההיסטוריים, התרבותיים, החברתיים והפוליטיים שעיצבו את תצורת ונופי המרחבים העירוניים במדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנון גולן גדל בראשון לציון, הוא בוגר הגימנסיה הריאלית בראשון לציון. במהלך שירותו הצבאי שימש כלוחם בחטיבת הצנחנים ובמילואים שרת כקצין מודיעין גדודי. אחיו הוא אלוף (מיל.) יאיר גולן.

גולן למד לתואר ראשון במחלקות לגאוגרפיה ולהיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולתארים שני ושלישי במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת המוסמך היה "שינויי המפה של מרכז אירופה ודרומה בתום מלחמת העולם הראשונה, בעקבות תהליכים של שנוי גבולות וחילופי אוכלוסייה" בהדרכת פרופ' שלום רייכמן והוא קיבל את התואר (בהצטיינות) ב-1986. בין השנים 1984 – 1987 השתתף בקורס צוערים ועבד במשרד החוץ ולאחריהן התמקד בעבודת הדוקטורט בהנחייתם של פרופ' יהושע בן אריה ופרופ' שלום רייכמן שנושאה "שינוי המפה היישובית באזורים שניטשו על ידי האוכלוסייה הערבית, כתוצאה ממלחמת העצמאות, בשטח בו קמה מדינת ישראל (1948–1950)" שאושרה ב־1994. הפוסט-דוקטורט נעשה ב יוניברסיטי קולג' לונדון במחלקה לגאוגרפיה בהנחיית פרופ' ריצ'רד דניס במהלכו גם לימד בחוג ללימודי יהדות ועברית. כששב לארץ בשנת 1995 החל ללמד בחוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה. בשנת 2001 מונה למרצה בכיר והחל משנת 2015 כפרופסור חבר. בשנים 2018–2019 שימש כפרופסור אורח במרכז ללימודי ישראל ב Binghamton University בניו-יורק.

גולן נשוי, אב לשתי בנות ובן ומתגורר בזכרון יעקב.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום התמחותו של גולן הוא מחקר בסוגיות שונות בהשפעתם של אירועים מלחמתיים בעיצוב המרחב האנושי במערך היישובי במדינת ישראל.

שינוי מרחבי – תוצאת מלחמה: השטחים הערביים לשעבר במדינת ישראל, 1948–1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה, המבוסס בחלקו על עבודת הדוקטורט, היה בין המחקרים החלוציים בתחום שבחן את השפעתה מרחיקת הלכת של מלחמת העצמאות בתקופת החירום המלחמתית והפוסט-מלחמתית על היווצרות הצורות המרחביות והנופים האנושיים במדינת-ישראל. גולן הראה כי השינוי המרחבי שהתחולל שינה כמעט לבלי היכר את הנוף האנושי של שטחים נרחבים שנכללו בתחומה של מדינת ישראל. לבד מההרס שנגרם לתשתיות פיזיות, פעולות הלחימה הביאו לתנועה גדולה של אוכלוסייה שנמלטה מאימת ההרס והמוות. גם במרחבים שבעורף אזורי הלחימה או באלה המרוחקים מהם ושלא נפגעו ישירות מפעולות ההרס, חלו שינויים ניכרים, כתוצאה של ארגון מהיר מחדש של המרחב לפי הצרכים שהמלחמה הכתיבה והתנאים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים ששררו בתקופה זו. מחקר זה היה גם בין הראשונים למצב את מידת השפעתה של מלחמת העצמאות אל מול מחקרים דומים שנעשו על מלחמות בדרום אסיה ומרכז ומזרח אירופה.

המלחמה בערים במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הסדרה תש"ח: המלחמה על הערים לקח חלק יחד עם פרופ' אלון קדיש ופרופ' אברהם סלע במחקר שעסק בכיבושה של לוד ביולי 1948 (מבצע דני) שעמד במרכזו של פולמוס ציבורי והיסטוריוגרפי בשאלות של כיבוש, טבח וגירוש. מחקר זה בוחן מחדש את הפרשה לפרטיה ומציע, בין היתר בעקבות עיון במקורות ארכיוניים ואחרים שטרם נחשפו, נקודות מבט חדשניות לפולמוס זה. זהו המחקר המקיף הממוסמך והממצה ביותר שקיים עד היום לאירועי ונסיבות כיבושה של העיר^[1]. עוד במסגרת זו הוביל גולן כתיבת ספר שעסק במערכה על יפו בזמן מלחמת העצמאות. הספר מציג בחלקו הראשון את הרקע למערכה על יפו, את הגורמים האזרחיים, הצבאיים והמדיניים שהשפיעו על מערכה זו ואת הצדדים שהשתתפו בה: הערבים, היהודים והבריטים. פרקי המחקר מאירים את התפתחות המערכה מזוויות שונות, חלקן מפתיעות ולא מוכרות, ומתארים את מורכבות התהליך שבסופו הייתה יפו הערבית לחלק ממדינת ישראל. בחלק השני של הספר מובאות עשרות רבות של תעודות שלוקטו מארכיונים בארץ ובבריטניה, רובן ככולן טרם פורסמו במלואן, כתבות ורשימות מעיתוני התקופה ועדויות של בני הזמן.

עיצוב המרחב העירוני של ארץ ישראל בזמן המנדט, במלחמת העצמאות ובעשור הראשון למדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' גולן פרסם שורה של מאמרים שעסקו בעיצוב המרחב של תל אביב בתקופת המנדט ובעת ובעקבות המהפך המרחבי של ימי מלחמת העצמאות. בין היתר כתב על התפתחות מערך הרחובות העירוני ונופי השמע העירוניים בזמן המנדט, על המאמץ ליישב מחדש פליטים יהודים שנטשו את יפו בימי המרד הערבי, על סיפוחם ואכלוסם בזמן מלחמת העצמאות ואחריה של הכפרים אבו כביר, סלמה, (כפר שלם), על הריסתן של שכונת אבו כביר ומנשייה ועל סיפוח שכונותיה הערביות של יפו לתל אביב וקביעת גבולה העירוני של המטרופולין הראשי של מדינת ישראל. בנוסף כתב על עיצוב המרחב של ירושלים הישראלית ושל ערי שדה מעורבות והערביות לשעבר – טבריה, בית שאן, רמלה, לוד ומג'דל (אשקלון) בזמן מלחמת העצמאות ואחריה, על תופעת הפליטים היהודים בזמן מלחמת העצמאות, ועל תפרוסת מחנות הצבא הבריטי בארץ ישראל ומקומם בעיצוב המרחב הישראלי בשנות החמישים. נושאים נוספים בתחומי הגאוגרפיה ההיסטורית והפוליטית בהם עוסקים מחקריו הם שאלת היותה של התנועה הציונית חלק מן האימפריאליזם הקולוניאלי האירופי, הגאוגרפיה הישראלית ויחסה אל השואה, ובתחום הגאוגרפי – תרבותי - שדרות רוטשילד כסמל של העיר תל אביב ותפקידן של שדרות ביצירת דימוין של ערים בכלל.

ישראל והרצועה: העשור הראשון, 1957-1947[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו האחרון (יצא בשנת 2021) גולן בוחן את לידתה של רצועת עזה וגבולותיה, שכוננו בהסכם פשרת השעה שבין ישראל למצרים בראשית 1950. במהלך העשור הראשון, למרות הסכמי שביתת הנשק והפשרה המשיכה לשרור מציאות של אלימות לאורך הקו שחצץ בין הרצועה שאוכלוסייתה שולשה עם הגעתם של עשרות אלפי פליטים פלסטינים חסרי כול ונתונים לחסדי אונר"א, לתחומה לבין מדינת ישראל שעיבתה והרחיבה את מערך ההתיישבות היהודי בצפון ובמערב הנגב ויצרה סביב הרצועה את המרחב היישובי של סְפָר עזה. מצרים, שהרצועה נותרה תחת שליטתה, סירבה להכיר בקו שביתת הנשק כגבול קבע ובקיומה של מדינת ישראל בכלל. לאורכו של הקו התפתחה מלחמת גבולות שראשיתה באביב 1949 ושנמשכה עד לפרוץ מלחמת סיני בשלהי אוקטובר 1956. ישראל מצדה ערכה תוכניות לכיבוש הרצועה שכללו העברה חלקית או מלאה של תושביה הערבים אל מחוץ לתחומה. בימי מלחמת סיני השלימה ישראל את כיבושה של רצועת עזה בלחימה שנמשכה כיומיים. למרות שבקרב הציבור ובממשלה בישראל שרר קונצנזוס כמעט כללי בדבר הצורך בסיפוח הרצועה, לחצן של ארצות הברית וברית המועצות ושל המערכת הבינלאומית בכללה הביא לסיום תקופת השלטון הישראלי הראשון ברצועת עזה במרס 1957.

בסְפָר עזה הוקם מערך יישובי יהודי, שלמרות שהתפתחותו לא הייתה חפה מבעיות, היה הישג מרשים של האסטרטגיה ההתיישבותית הישראלית שתכליתה הייתה חיזוק השליטה באמצעות עיבוי ההתיישבות היהודית בפריפריה ולאורך הגבול. רצועת עזה וספר עזה היו תוצר של השינוי המרחבי תולדת המלחמה שהביא לפיצול מרחב מישור החוף הדרומי לשני חבלי ארץ שבינם הפריד קו של איבה ואלימות. אך גורלם נותר כרוך יחד עת היו ונותרו מוקד מרכזי של הסכסוך הישראלי-ערבי.

מחקרים ומאמרים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולן חיבר עשרות מחקרים, יחידות לימוד ומאמרים שראו אור בספרים מדעיים וכתבי עת שונים ברחבי העולם. מבין פרסומיו הבולטים:

ממסד, פליטי מלחמה, עולים: העיצוב מחדש של המרחב העירוני במלחמת העצמאות ואחריה, מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל ט"ו (1996): 46-28.
בחירות עירוניות בתל אביב בשנות החמישים: תהליכים, תוצאות והשלכות, עיונים בתקומת ישראל 20 (2010): 100-80.
אבו כביר: מיישוב כפרי לשוליים עירוניים – תפיסת קרקע ערבית על ידי יישובים יהודים במלחמת העצמאות, קתדרה 160 (2016): 72-49.

The Transfer to Jewish Control of Abandoned Arab Land During the War of Independence, in: S.I. Troen, N. Lucas (eds.) Israel, The First Decade of Independence, Albany: State University of New York Press,(1995) pp. 403-440
,Jewish Nationalism, European Colonialism and Modernity: The Origins of the Israeli Public Housing System, Housing Studies 13 (4), (1998), pp. 487-505
European Imperialism and the Development of Modern Palestine: Was Zionism a Form of Colonialism? In: K.R. Cox (ed.) Political Geography: Critical Concepts in the Social Sciences, London: Routledge, vol. 2,(2005), pp. 38-58
The Resettlement of Greek Refugees, 1922-1930, in: A. Kacowicz and P. Lutomski (eds) Population Resettlement in International Conflicts: a Comparative Study, Lanham, MD: Lexington Books, (2007), pp. 21-40
Marginal Populations and Urban Identity in Time of Emergency: The Case of the 1936 Refugees in Tel Aviv, Journal of Modern Jewish Studies, 9(2),(2010), pp. 151-164
The 1948 Wartime Resettlement of Former Arab Areas in: West Jerusalem, Middle Eastern Studies, 51 (5),(2015), pp. 804-820
A Street as an Urban Icon? The Case of Tel Aviv’s Rothschild Boulevard, Urban Geography, 36 (5),(2015), pp. 721-734

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיבוש לוד – יולי 1948, (עם אברהם סלע ואלון קדיש), משרד הביטחון והארכיון לתולדות 'ההגנה', 2000.
שינוי מרחבי – תוצאת מלחמה: השטחים הערביים לשעבר במדינת ישראל, 1950-1948, שדה בוקר: המכון למורשת בן-גוריון, 2001.
המערכה על יפו בתש"ח (עם יעקב פלג, אלון קדיש ויונה בנדמן), שדה בוקר: המכון למורשת בן-גוריון, 2017.
ישראל והרצועה: העשור הראשון - 1957-1947, אוניברסיטת חיפה: מוסד הרצל לחקר הציונות, 2021.