ארמון צציליינהוף

ארמון צציליינהוף
Cecilienhof
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4
חלק מתוך	הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין
מידע כללי
סוג	ארמון, מוזיאון
על שם	ססיליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין
מיקום	נורדליש פורשטדט
מדינה	גרמניה
בעלים	וילהלם, נסיך הכתר של גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1914
תאריך פתיחה רשמי	1914
אדריכל	פול שולצה-נאומבורג
סגנון אדריכלי	אדריכלות טודור
קואורדינטות	52°25′09″N 13°04′15″E / 52.419167°N 13.070833°E
	האתר הרשמי

ארמון צציליינהוף (בגרמנית: Schloss Cecilienhof) ממוקם בצד הצפוני של הגן החדש של העיר פוטסדאם. בשנת 1945 נערכה בארמון זה ועידת פוטסדאם, אשר קבעה את הסדר הבינלאומי החדש, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון צציליינהוף (פירוש השם בגרמנית: החצר של צצילייה) נבנה על ידי קיסר גרמניה וילהלם השני עבור בנו, יורש העצר הנסיך וילהלם. הארמון נקרא על שמה של אשתו של יורש העצר, הדוכסית צציליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין. זהו הארמון האחרון אשר נבנה על ידי משפחת הוהנצולרן, משפחת המלוכה הגרמנית.

הארמון תוכנן על ידי הארכיטקט הגרמני פאול שולצה-נאומבורג. הוא נבנה בסגנון אנגלי כפרי, ובנייתו נמשכה כשלוש שנים והסתיימה בשנת 1917.

משפחת הנסיך הספיקה להתגורר בארמון זה רק שנה אחת. בנובמבר 1918, בעקבות המהפכה הגרמנית, נאלצה המשפחה לעזוב את גרמניה ולעבור להולנד. אך בשנת 1926 החזירה ממשלת רפובליקת ויימאר את הארמון למשפחת הנסיך, לאחר שזה ויתר על זכויותיו על כס המלכות.

היטלר ביקר בארמון שלוש פעמים. הנסיך ביקש ממנו להחזיר את משטר המונרכיה שבו הוא יהיה מלך אך ללא סמכויות, אולם היטלר סירב.

בשנת 1945, עם התקרבות הצבא האדום לפוטסדאם, עזבה משפחת הנסיך שנית את הארמון (הפעם לתמיד) וברחה למערב גרמניה.

מ-17 ביולי עד 2 באוגוסט 1945 נערכה בארמון ועידת פוטסדאם, ועידת פסגה בין מנהיגי בעלות הברית, שבתומה הועבר הארמון למועצת העיר פוטסדאם. תחילה שימש הארמון בית הספר של איגוד הנשים הדמוקרטי של גרמניה המזרחית. בשנת 1960 הועבר בית הספר למקום אחר. האגף המערבי של הארמון הוסב לבית מלון ובשאר אגפיו נפתח מוזיאון של ועידת פוטסדאם.

בשנת 1990 הוכרז ארמון צציליינהוף, יחד עם הגנים וארמון סנסוסי, כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.