אריק החמישי, מלך דנמרק

אריק החמישי
Erik V Klipping

לידה	1249 לולנד, דנמרק
נרצח	22 בנובמבר 1286 (בגיל 37 בערך) פינדרופ, דנמרק
מדינה
מקום קבורה	קתדרלת ויבורג, דנמרק
בת זוג	אגנס מברנדנבורג
שושלת אסטרידסון
כינוי "קליפינג" אב כריסטופר הראשון אם מרגרטה צאצאים אריק כריסטופר מרגרטה ולדמר ריצ'זה קתרינה אליזבת
מלך דנמרק 1259 – 22 בנובמבר 1286 (כ־27 שנים) → כריסטופר הראשון אריק השישי ←

רוצחיו של אריק החמישי נמלטים לאחר הרצח. ציור של אוטו באכה - 1882.

אריק החמישי - קליפינג (בדנית: Erik V - Klipping; ‏ 1249 – 22 בנובמבר 1286) היה מלך דנמרק מ-1259 ועד למותו. הוא היה בנו של כריסטופר הראשון, מלך דנמרק ועד 1264 הוא מלך תחת חסותה של אמו, מרגרטה. מ-1261 ועד 1262 הוא היה כלוא בהולשטיין בעקבות תבוסה צבאית. לאחר מכן הוא גודל בברנדנבורג.

כינויו

כינויו של אריק החמישי, "קליפינג" (Klipping) או "גליפינג" (Glipping) מתייחס למטבע מימי הביניים שהיה נהוג לחתוך (כמו המילה clip באנגלית) כדי להוריד את ערכו. ההסבר העממי שהיה נהוג בעבר הוא שאריק היה ממצמץ יתר על המידה (בדנית: glippe, למצמץ), לא מקובל כיום. הכינוי הוא למעשה התייחסות אכזרית לחוסר אמינותו. רמז לכך שהוא היה "טועה במתן עודף" כלפי עמו וממלכתו.

מלך

כאשר מת אביו, כריסטופר הראשון, היה אריק צעיר מדי למשול בזכות עצמו. המועצה המלכותית מינתה את אמו, המלכה מרגרטה כעוצרת. מרגרטה הייתה בתו של הרוזן סמבור השני מפומרניה ואישה פיקחית ואינטליגנטית. כבר בהתחלה היא נאבקה לשמור את בנה על כס המלכות כנגד שני אויבים רבי עוצמה: הארכיבישוף יקוב ארלנדסן, שהטיל נידוי על הבישוף שביצע את משיחת ההכתרה של אריק והדוכס ולדמר מדרום יוטלנד.

מי שניצל את המצב היה ירימר השני מריגן שקיבץ צבא של ונדים ופלש לזילנד. המלכה מרגרטה גייסה צבא, אך ב-1259 היא הובסה קשות בקרב שהתחולל ליד רינגסטד. ירימר המשיך ותקף ובזז את קופנהגן מאוחר יותר באותה שנה. הוא העביר את צבאו לסקונה והמשיך במסע המלחמה שלו. לרוע מזלו, הוא נתקל בחמת זעמה של אשת איכר, שהרגה אותו והונדים נמלטו בחזרה לריגן.

בהאמינו שהפלישה הוונדית הציגה את המלכה כחלשה, מרד הדוכס ולדמר. המלכה נאלצה לגייס צבא נוסף ולצעוד ליוטלנד כדי להעמידו במקומו. היא הביסה אותו וכאשר היא ניהלה איתו משא ומתן לשביתת נשק, הוא קיבץ את בעלי בריתו בצפון גרמניה כדי לסייע לו לתקוף אותה. הכוחות המשולבים הביסו את המלכה מרגרטה בקרב. כתוצאה מכך נשבו מרגרטה ובנה אריק והיא אולצה לוותר על כל הנחלות המלכותיות בדרום יוטלנד כדי להבטיח את שחרורם.

מרגרטה שחררה את הארכיבישוף ארלנדסן מתוך מחשבה שהוא יהיה אסיר תודה, אך הוא הטיל חרם על כל דנמרק בניסיון לאלץ את מרגרטה ואת אריק לוותר על כס המלכות. ב-1263, בתוקף תפקידה כעוצרת הממלכה, כתבה מרגרטה לאפיפיור אורבנוס הרביעי ובקשה ממנו להתערב בנעשה. לאחר כמה שנים של התפלפלות, נעתר האפיפיור לכמה מבקשותיה של המלכה. הוא פרסם היתר לשינוי תנאי סדר הירושה הדני כך שנשים יוכלו לרשת את הכתר. כך התאפשר לאחיותיו של אריק לרשת את כס המלכות במקרה שהוא ימות מבלי להותיר אחריו צאצאים. למרות שהאפיפיור העניק את ההיתר הזה, הוא מעולם לא הגיע לידי מימוש. בסופו של דבר, ירש בנו של אריק, אריק השישי את כס המלכות.

כשליט בגיר, ניסה אריק לכפות את כוחו על הכנסייה ועל האצולה. בשנות השבעים של המאה ה-13, תקף אריק את סמולנד. הסכסוך שלו עם הכנסייה יושב באופן משביע רצון בסיועו של האפיפיור. ב-1282 הגיעו הדברים לידי כך שהוא פגע באצולה בכל רחבי דנמרק עד שהוא אולץ לקבל את "כתב הזכויות" (בדנית: Haandfæstning, הגרסה הדנית של המגנה כרטה), שהגביל את סמכותו והעניק זכויות ומנהגים ששימרו את כוחם של האצילים.

מותו

על פי האגדה נשבעו אצילים מסוימים שהם ירצחו את אריק כנקמה על עלבונות או צעדי מדיניות שהוא כפה עליהם בניגוד לרצונם. בין ראשי הקושרים היו המרשל סטיג אנדרסן היבדה ויקוב נילסן, רוזן הלנד. הם שילמו לרנה יונסן, אחד מבני הלוויה של המלך, כדי שיעדכן אותם על פעילויותיו של המלך כדי למלא את שבועתם.

בנובמבר 1286 שהה אריק בוויבורג שבמרכז יוטלנד. ב-22 בנובמבר, לאחר יום ארוך של ציד באזורים הכפריים בהובלתו של רנה יונסן, איבדו המלך וכמה ממלוויו את דרכם בחזרה לחווה המלכותית בוויבורג. רנה הציע שהם יחפשו מקלט לילה באסם של הכנסייה בכפר וינדרופ. הרוצחים, לבושים כנזירים פרנציסקנים, היו מיודעים על מקום הימצאו של המלך והמתינו עד שכל הפמליה תפרוש לשנת הלילה. ברגע שהמלך נרדם, הם פרצו ממקום מחבואם ודקרו אותו למוות. על פי המסורת הוא נפצע 56 פעמים. המעשייה העממית שצמחה סביב אירוע זה סיפרה על כך שסטיג אנדרסן בעצמו היה זה שביצע את הדקירה הראשונה כנקמה על כך שהמלך פיתה את אשתו של סטיג, כאשר זה היה בשליחותו של המלך עם צבאו. למחרת הבוקר התגלתה גופתו המדממת של אריק החמישי.

בחצר המלכות הועלו מיד ההאשמות כלפי שני האצילים רבי העוצמה הללו והם הפכו להיות מבוקשים בעוון הרצח. ההשערה על מעורבותם ברצח נותרה תעלומה. סטיג נמלט מדנמרק והחל לעסוק בשוד ימי. כמובן שהוא לא היה היחיד שרצה במותו של המלך. הדוכס ולדמר מדרום יוטלנד והבישוף יקוב ארלנדסן היו אויבים לא פחות מרים של המלך. משמעות מותו של אריק הייתה שהזכויות שהוענקו ב-1282 איבדו את תוקפן, מאחר שהמלך הבא לא היה כבול לכתב זכויות זה.

משפחתו

ב-11 בנובמבר 1273 נשא אריק לאישה את אגנס מברנדנבורג. יחד הם הביאו לעולם את:

• אריק השישי, מלך דנמרק (1319-1274).
• כריסטופר השני, מלך דנמרק (1332-1276).
• מרגרטה (1341-1277) – נישאה לבירגר, מלך שוודיה.
• ולדמר
• ריצ'זה (מתה 1303 או 1308) נישאה לאציל ניקולאס השני מורלה. צאצא שלה, כריסטיאן הראשון מלך על דנמרק, נורווגיה ושוודיה.
• קתרינה.
• אליזבת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אריק החמישי, מלך דנמרק בוויקישיתוף

• Erik V. Klipping King of Denmark, (Glipping), Skeel & Kannegaard Genealogy (אורכב 19.02.2020 בארכיון Wayback Machine)
• Erik 5. Klipping 1249-1286 - Danmarkshistorien.dk (בדנית)
• אריק החמישי, מלך דנמרק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)