אריך נוימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריך נוימן
Erich Neumann
לידה 23 בינואר 1905
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בנובמבר 1960 (בגיל 55)
תל אביב-יפו, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ד"ר אריך נוימןגרמנית: Erich Neumann‏; 23 בינואר 1905, ברלין5 בנובמבר 1960, תל אביב) היה פסיכולוג וסופר יהודי גרמני, ומאוחר יותר ישראלי, מתלמידיו המובהקים של קרל גוסטב יונג.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוימן למד בברלין פילוסופיה, פסיכולוגיה ורפואה. בשנת 1927 העניקה לו אוניברסיטת ברלין תואר דוקטור, ובשנת 1933 עמד בבחינות הרישוי לרפואה. בהיידלברג נמנה עם ידידיה של חנה ארנדט. בשנת 1933 עבר לשווייץ, ושם למד אצל קרל גוסטב יונג. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל ופתח בתל אביב קליניקה פרטית לפסיכותרפיה. נוימן הרבה לנסוע בין ישראל לאירופה, במיוחד לציריך, שם הרצה במכון של יונג. הוא היה חבר באיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה אנליטית ונשיא הארגון הישראלי של פסיכולוגים אנליטיים.

נוימן נפטר ב-5 בנובמבר 1960 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[1]

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוימן נחשב לבולט בתלמידיו של יונג, אף כי דרכו הפסיכולוגית הייתה גם בעלת מאפיינים עצמאיים. רבים ראו בו מי שעתיד לרשת את יונג, אך נוימן נפטר כשנה לפני יונג.

תרומתו העיקרית הייתה בתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה של המודעות. גישתו לאנליזה הייתה תאורטית ופילוסופית, בניגוד לאופי הקליני יותר שרווח באנגליה ובארצות הברית. נוימן טבע את מושג ה"צנטרוברטיות", סינתזה של מוחצנות ומופנמות. ידועה מאוד גם תרומתו לתאוריה של ההתפתחות הנשית, שאותה ניסח בפרסומים רבים, בעיקר בספרו הנודע ביותר, "האם הגדולה".

ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שאפשר לראות במגוון של דוגמאות היסטוריות, כל צורה של קנאות (פנאטיות), כל דוֹגמה וכל סוג של חד צדדיות כפייתית, מודחת לבסוף בדיוק על ידי אותם יסודות שהיא עצמה דיכאה או שמהם היא עצמה התעלמה[2]

'האדם בכל שלבי התפתחותו הוא ברייה יוצרת' ['משבר והתחדשות', עמ' 53]

'יתברר בהדרגה בכל העולם שקניינם היקר ביותר של כל קבוצה ושל האנושות כולה הוא כוחו היוצר של היחיד, אשר בלי טיפוחו נידון כל מעמד שליט לפיגור' ['משבר והתחדשות', עמ' 58]

משבר והתחדשות

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו בתרגום אנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המקורות וההיסטוריה של התודעה (מגרמנית: R. F. C. Hull), פרינסטון, 2014.

כתביו בתרגום עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסיכולוגית המעמקים ומוסר חדש (מגרמנית: שמעון זנדבנק), שוקן, תשכ"ד.[3]
  • משבר והתחדשות (מגרמנית: יונה שטרנברג), שוקן, תשכ"ו.
  • על ההתפחות הנפשית של היסוד הנשי (מגרמנית: מרים רון-בכר), ספרית פועלים, תשמ"א.
  • האדם המיסטי (מגרמנית: יואב ספיר; עריכה מדעית: אבי באומן), רסלינג 2007.
  • הילד: האישיות בשחר התפתחותה, חסינות, 2011.
  • אדם ומשמעות: שלוש מסות (תרגום ועריכה מדעית: תמר קרון, דוד וילר), רסלינג 2013.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכה נוימן, 'היחסים בין קרל גוסטב יונג ואריך נוימן על פי ההתכתבות שביניהם, שיחות ב, 3 (1988), 157–172.
  • יעל פרוינד-אברהם, ארכיטיפ הצל בהגותו של אריך נוימן, עבודת גמר (מ"א), אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז 2006.
  • יעל אברהם-פרוינד, 'יונגיאני על גדות הירקון', גלילאו: כתב עת למדע ולמחשבה, 113 (2008), 50–55.
  • Henry Abramovitch ‘The Origins and History of a Creative Man: Celebrating 100 Years of the Birth of Erich Neumann.”’ Harvest: International Journal for Jungian Studies 52(2): 9-17. 2006.
  • Henry Abramovitch & Marion Badrian. ‘Neve Ze’elim Children’s Home: A Unique Long-term Treatment Centre Inspired by the Teaching of Erich Neumann.’ Harvest: International Journal for Jungian Studies, 52 (2): 182-199. 2006. (מאמר על המרכז הטיפולי היונגיאני הישראלי נווה צאלים).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריך נוימן באתר GRAVEZ
  2. ^ אריך נוימן, Depth Psychology and a New Ethic (פסיכולוגיית המעמקים ומוסר חדש)
  3. ^ ביקורת: ג. יהודה, פסיכולוגית־המעמקים ומוסר חדש, דבר, 17 בינואר 1964.