אריה לייב יפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה לייב יפה
לייב יפה‎
לידה 5 ביוני 1876
גרודנו, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 11 במרץ 1948 (בגיל 71)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת לייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"פגישת מחזור" של משתתפי הקונגרס הציוני הראשון בביתו של יהושע השל פרבשטיין בירושלים, עם נחום סוקולוב. בתמונה: יוסף קלוזנר, צבי בלקובסקי, לייב יפה, מנחם אוסישקין, יצחק לייב גולדברג
ברכת תודה לליב יפה על פעילותו בגרודנו למען יהודים

אריה לייב יפה (י"ג בסיוון ה'תרל"ו, 5 ביוני 1876, גרודנול' באדר א' ה'תש"ח, 11 במרץ 1948, ירושלים) היה מתרגם, משורר ומנהיג ציוני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה לייב יפה נולד בגרודנו שבאימפריה הרוסית ב-5 ביוני 1876, נצר למשפחת רבנים ידועה, ונכדו של הרב מרדכי גימפל יפה. בתחילה זכה לחינוך בחדר. בשנים 18911892 למד בישיבת וולוז'ין, ולאחר מכן למד פילוסופיה, מדעים ושפות אירופיות באוניברסיטאות היידלברג, פרייבורג ולייפציג עד לשנת 1901. יפה היה פעיל ציוני מנעוריו, וביטא את השקפת עולמו בשירים שכתב. השתתף בקונגרסים ציוניים ומילא שליחויות ציבוריות רבות מטעם "קרן היסוד", שהיה מנהלה. השתתף גם בעריכת העיתון העולם, אשר יצא לאור בוילנה[1]. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל והיה חבר ועד הצירים. היה עורך עיתון "הארץ" לתקופה קצרה, בין 1921 עד 1922.

במלחמת העצמאות נהרג בהתפוצצות מכונית תופת שהחדירו ערבים לשטח בית המוסדות הלאומיים בירושלים. נקבר בבית הקברות סנהדריה. לאחר מלחמת ששת הימים, הועבר לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים.

לייב יפה היה אחיו של בצלאל יפה, מראשוני העיר תל אביב.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו קבעה קרן היסוד את פרס לייב יפה לעבודות מחקר על שמו.

על שמו נקרא מושב העובדים תלמי יפה, רחוב בשכונת ארנונה בירושלים שבו התגורר, וכן רחובות בהרצליה, ברמת גן, בנתניה, בבאר שבע ובקריית חיים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היימאטס קלאנגען, ורשה: פאלק און לאנד, תרפ"ה. (ביידיש)
  • אויפגאבע און טעטיגקייט פון קרן היסוד, ירושלים: דפוס אחדות, תרצ"ג. (ביידיש)
  • מימי האביב: פרקי זכרונות, ירושלים: דפוס עזריאל, תרצ"ח.
  • אור זרוע: למלאות עשרים שנה למותו של ש' אנסקי, ירושלים: דפוס גולדברג, תש"א.
  • על גבול תקופות, ירושלים: הלשכה הראשית של קרן היסוד, תש"ו.

לאחר מותו:

  • כתבים, איגרות ויומנים; ליקט והקדים: בנימין יפה, ירושלים: הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשכ"ד.
  • בשליחות עם: מכתבים ותעודות 1892–1948; בעריכת בנימין יפה, ירושלים: הספרייה הציונית, תשכ"ח.
  • ציון בבזל: כתבות על קונגרסים ציונים ראשונים / 1897-1905, ירושלים: [חמו"ל], תשכ"ח.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליעדער פאר'ן פאלק: א זאמלונג פון נאציאנאל יודישע פאעזיע; געזאמעלט און רעדאגירט פון ל' יפה, אודסה: ציוניסטישע קאפיקע ביבליאטעק, תרס"ה. (מהדורות נוספות: אודסה, תרע"א; אודסה, תרע"ד; וילנה, תר"פ.) (ביידיש)
  • ל' יפה (עורך), ספר הקונגרס: למלאת חמישים שנה לקונגרס הציוני הראשון, ירושלים–תל אביב: דפוס א' איתן וס' שושני, תרפ"ג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין יפה ומרדכי לוין (עורכים), לייב יפה: ביבליוגרפיה, ירושלים: חמו"ל, 1977.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר' יפה לייב, מכתבים לדבורה בארון, ארכיון גנזים של אגודת הסופרים, אוסף 48 (ברון, דבורה)