אריאל היימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריאל היימן
לידה 1953 (בן 71 בערך)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריאל היימן (נולד ב-1953) הוא גאולוג, בעלים משותפים של חברת הייעוץ "אור", וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). בעבר, מנכ"ל מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע וקצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, אשר כיהן כקצין המילואים הראשי הראשון. בנוסף, היימן חוקר במכון הגאולוגי ומרצה באוניברסיטה העברית, ואחד ממגישי התוכנית "רצועת הביטחון" בגלי צה"ל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל נולד ב-1953 בירושלים וגדל בשכונת רחביה. למד בבית הספר היסודי והתיכון בגימנסיה העברית (סיים בשנת 1971). היה פעיל בשבט מצדה של תנועת הצופים. נשוי לרויטל, אב לארבעה בנים.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגייס לצה"ל ב-1971 והתנדב לסיירת מטכ"ל. לאחר טירונות צנחנים השלים את מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה. בהמשך יצא לקורס קצינים וכצוער לחם במלחמת יום הכיפורים. לאחר קורס קצינים עשה הסבה לשריון, שם שירת כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה בחטיבה 7. השתחרר בדרגת סגן ב-1975. שירת במילואים במגוון תפקידים פיקודיים בחיל השריון ממפקד פלוגה ועד למפקד חטיבה. בשנת 2002 מונה לקצין המילואים הראשי הראשון[1]. במסגרת זו יזם והוביל את שינוי התפיסה לגבי מודל המילואים. ועדה בראשות היימן הציגה בפני המטה הכללי מודל מילואים חדש. לאחר אישור המטה הכללי ואישור שר הביטחון שאול מופז, ועדת השרים למערך המילואים, והממשלה, הוקמה הוועדה לחוק המילואים בראשותו של פרופ' אבישי ברוורמן. היימן ריכז את עבודת הוועדה ולאחר אישור הממשלה הביא את חוק המילואים לאישור הכנסת. החוק עבר בקריאה ראשונה במאי 2005 טרם פיזורה של הכנסת. לאחר מלחמת לבנון השנייה הובא החוק עם שינויים מסוימים ואושר על ידי הכנסת באפריל 2008. בנוסף לפעילותו זו יזם היימן גם את אמנת הסטודנטים בין האוניברסיטאות לסטודנטים המשרתים במילואים, ואת אמנת המעסיקים בין המעסיקים לעובדיהם המשרתים במילואים. הוא יזם והביא בפני ממשלת ישראל את ההצעה ליום ההוקרה למערך המילואים אשר מצוין מאז מדי שנה בל"ג בעומר. יום זה כולל בין השאר טקסי הוקרה לחיילי המילואים וטקס במשכן הנשיא להוקרת יחידות המילואים המצטיינות. היימן השתחרר בסוף שנת 2005 ומאז ממשיך בשירותו במילואים במגוון תפקידים.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היימן החל ללמוד גאולוגיה וביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ב-1975, וסיים בהצטיינות. בין השנים 1982–1985 למד לתואר שני. עבודת המחקר עסקה בנושא "הגאולוגיה של צפון עמק החולה ורמת הבניאס תוך הדגש למשקעי מעיינות (טרוורטין)". בין השנים 1986–1990 עשה את עבודת הדוקטורט במחלקה לגאולוגיה באוניברסיטה העברית. נושא המחקר היה "התפתחות בקע ים המלח בצפון ישראל בפליוקן ובפליסטוקן". בשנים אלו התגורר עם משפחתו ברמת הגולן ועבד במכון לחקר הגולן.

בשנת 1990 יצא לפוסט דוקטורט באוניברסיטת אוהיו, שבארצות הברית. שם התמחה בין השאר בגיאוכרונולוגיה תוך פיתוח שיטת K-Ca, ושימוש בשיטות K-Ar, Ar/Ar ו-Rb-Sr. המחקר עסק בעיקרו בוולקניזם ובטקטוניקה של הרכס הטרנסאנטארקטי שבאנטארקטיקה. עם חזרתו ארצה בשנת 1992 התמנה לחוקר בכיר במכון הגאולוגי בירושלים וכמורה מן החוץ באוניברסיטה העברית. מחקריו, הנמשכים לאורך השנים, נוגעים במספר תחומים: א. טקטוניקה וולקניזם בצפון מזרח ישראל ב. בקע ים המלח בצפון מדינת ישראל ומצפון לה, ובפרט המשכו בטורקיה. ג. רעידות אדמה, פלאוסייסמולוגיה, התנזלות וסיכונים סייסמיים. ד. גאוכרונולוגיה.

חינוך - מכון דוידסון לחינוך מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2008–2017 שימש אריאל היימן כמנכ"ל מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע[2]. בתחילת תפקידו איגד את כל הפעילויות החינוכיות של מכון ויצמן למדע שהחלו כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20, תחת קורת הגג של מכון דוידסון. במסגרת תפקידו, התרחבה הפעילות באופן משמעותי והיא כוללת כיום למעלה מ-70 תוכניות שמטרתן טיפוח החינוך המדעי-טכנולוגי בישראל, המורים, התלמידים והקהל הרחב. היימן ייצר בין השאר שיתופי פעולה עם משרד החינוך ועם גופים חינוכיים נוספים בארץ ובעולם.

פעילות נוכחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום תפקידו במכון דוידסון הקים אריאל עם רויטל (רעייתו) את חברת "אור", העוסקת בין היתר בייעוץ לארגונים, ובהערכת האפקטיביות של פעילותם. בנוסף, אריאל משמש כחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), וחזר להוראה באוניברסיטה העברית ולמחקר בתחום הגאולוגיה. אריאל משרת פעיל במילואים בתפקידי מטה, ומגיש בימי שני בשבוע את התוכנית "רצועת הביטחון" בגלי צה"ל[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]