ארגון הסחר העולמי

ארגון הסחר העולמי
WTO - World Trade Organization
מדינה	שווייץ
מטה הארגון	Centre William Rappard
חברים	164 מדינות
יושב ראש	נגוזי אוקונג'ו-איוולה
עובדים	640 (נכון ל־2018)
תקופת הפעילות	1 בינואר 1995 – הווה (29 שנים)
	www.wto.org

ארגון הסחר העולמי (באנגלית: World Trade Organization) הוא ארגון בינלאומי שמטרתו ניהול ויישום הסכמי סחר בין מדינות. מטה הארגון ממוקם בז'נבה, שווייץ. מנכ"לית הארגון היא נגוזי אוקונג'ו-איוולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באפריל 1994 נחתם הסכם מרקש (אנ') על ידי נציגים של 124 מדינות, שהביא להקמת הארגון.^[1] הארגון נוסד ב־1 בינואר 1995 והחליף את הסכמי הסחר שקדמו לו - הסכמי גאטט. הארגון פועל לצד ארגונים כקרן המטבע הבינלאומית או הבנק העולמי.^[1] הסכם מרקש נחתם לאחר סבב דיונים, "סיבוב אורוגוואי", שהתנהל בין השנים 1986 ל-1994, במטרה להגיע לנוסח חדש להסכם GATT לסחר רב-צדדי.^[2]

ממשלת ישראל, בייפוי כוחם של שר החוץ שמעון פרס ושר התעשייה והמסחר מיכה חריש, אשררה את הצטרפותה לארגון ב-17 בינואר 1995, והיא בעלת מעמד של "מדינה מייסדת".^[1] בסוף 2001, לאחר 15 שנים של משא ומתן, הרפובליקה העממית של סין הצטרפה רשמית לארגון, ובעקבותיה גם טאיוואן.^[3]^[4]

ביולי 2004 נחתם הסכם העקרונות "July Package", במסגרת סבב הדיונים "סיבוב דוחא" (אנ') שהחל בנובמבר 2001 בהשתתפות 147 מדינות. מטרת "סיבוב דוחא" היא לעזור למדינות המתפתחות להשתלב בסחר העולמי ולהגביר את צמיחה הכלכלית בהם, באמצעות רפורמות בתחום החקלאות, הורדת מכסים במוצרים תעשייתיים, הסרת חסמים בסחר בשירותים ויצירת כללים חדשים בנושאי רכש ממשלתי ותהליכי מכס.^[5] נכון לשנת 2018 דיוני "סיבוב דוחא" עדיין נמשכים.

ב-2005 התקבלה ערב הסעודית כחברה מלאה בארגון בתום 12 שנים של דיונים. צירופה הרשמי של ערב הסעודית, שהייתה לחברה ה-149 בארגון, התאפשר לאחר שהתחייבה להסיר את החרם הכלכלי על ישראל, והיה המכשול העיקרי נגד צירופה לארגון. כמו כן, נאלצה לאמץ שורה של חוקים התואמים את כללי הארגון, וליישם ליברליזציה כלכלית בכמה מגזרים במדינה.^[6] באותה שנה הגיעו, במסגרת הארגון, ישראל והאיחוד האירופי להסכם על הרחבת הסחר הבילטראלי בין הצדדים, במגזר השירותים.^[7]

ב-2012 התקבלה רוסיה כחברה מלאה בארגון בתום 19 שנים של דיונים.^[8]

בדצמבר 2013, 159 המדינות החברות בארגון, חתמו על הסכם "חבילת באלי" ("Bali Package") (אנ') בבאלי, שבאינדונזיה. הסכם סחר שיזרז העברת סחורות בין מדינות ויוריד חסמי סחר, לפי הערכות, ההסכם עשוי לתרום לכלכלה הגלובלית עד כטריליון דולר ולהוסיף עד כ-20 מיליון משרות. זה היה ההסכם הגלובלי הראשון של הארגון מאז הוא נוסד ב-1995 עליו חתמו כל חברות הארגון.^[9]

הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מארגונים כלכליים בינלאומיים דומים, כגון קרן המטבע הבינלאומית או הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי מבוסס למעשה על הסכמים פרטיים בין מדינות, ולפיכך ההחלטות המתקבלות בו מחייבות רק את הסכמתן של המדינות החתומות על ההסכם. לארגון הסחר העולמי יש מנגנון ליישוב סכסוכים בין המדינות החברות בו.

מטרת ארגון הסחר העולמי היא הורדה הדרגתית של חסמי סחר (Trade barriers). הארגון הוא אחד הגופים המרכזיים שדוחפים לגלובליזציה כלכלית, והשפעתו על כלכלת מדינות ופרנסתם של מיליוני אנשים ברחבי העולם מכרעת.

פורום דיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Multinational Trade Negotiation - MTN הא פורום דיונים בצורת סבבים שמנהל הארגון כל כמה שנים - עד היום קוימו תשעה סבבי דיונים. ביניהם סיבוב דילון 1960 – 1962, סיבוב קנדי 1963 - 1967, סיבוב טוקיו 1973 – 1979, סיבוב אורוגוואי 1986 - 1994 וסיבוב דוחה 2001.

עקרון המדינה המועדפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – עקרון המדינה המועדפת

עקרון המדינה המועדפת (Most favoured nation) הוא העיקרון המרכזי בהתנהלות הארגון. העיקרון קובע שמדינה לא יכולה להעניק הטבת סחר רק למדינה אחת החברה בארגון אלא מחויבת להעניק אותה לכלל המדינות החברות בארגון. החריג לעיקרון זה הוא אזור סחר חופשי. מדינות שביניהן ישנו אזור סחר חופשי לא מחויבות להעניק את ההטבות שמוענקות למדינות באזור לשאר המדינות החברות בארגון.

ביקורת על ארגון הסחר העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינוס הארגון שנערך בסיאטל בשנת 1999 לווה בהפגנות ענק של אזרחים וארגונים המתנגדים לגלובליזציה, שמחו על כך שהחלטות הארגון מתקבלות ללא שקיפות ובכך מונעות מאזרחים מידע ויכולת השפעה על עתידם.^[10] בכינוס הארגון שנערך ארבע שנים אחר כך בעיר קנקון שבמקסיקו, נעשה ניסיון לשתף ארגונים לא ממשלתיים, איגודים מקצועיים וארגוני איכות הסביבה בדיונים, אך עדיין הוקפה העיר בגדרות ומחסומים, ונפרסו בה אלפי חיילים ושוטרים.^[11]

טענה מרכזית נוספת כנגד ארגון הסחר העולמי היא, שהארגון משרת בעיקר את התאגידים הבינלאומיים וכלכלות המערב ואינו דואג לרווחת המדינות המתפתחות. חלק מהביקורת על פער הכוחות בארגון נשען על הטענה שמדינות חלשות נרתעות משימוש במנגנון יישוב הסכסוכים משום שברצונן לשמור על יחסים טובים עם המדינות החזקות וכתוצאה מכך המנגנון משרת בעיקר את המדינות החזקות.^[12]