אסתר חיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסתר חיות
לידה 16 באוקטובר 1953 (בת 70)
הרצליה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אסתר אבני
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב (1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג דוד חיות
נשיאת בית המשפט העליון ה־12
26 באוקטובר 2017 – 16 באוקטובר 2023
(6 שנים)
שופטת בית המשפט העליון
כיהנה כשופטת במינוי זמני עד 24 במאי 2004
1 במרץ 2003 – 16 באוקטובר 2023
(20 שנה)
תחת נשיאי בית המשפט העליון אהרן ברק, דורית ביניש, אשר גרוניס ומרים נאור
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אסתר חַיּוּת (נולדה ב־16 באוקטובר 1953) היא משפטנית ישראלית שכיהנה כנשיאת בית המשפט העליון.

חיות עבדה תריסר שנים כעורכת דין. בשנת 1990 מונתה לשופטת בבית משפט השלום, והתקדמה בהדרגה במערכת בתי המשפט בישראל. בשנת 2003 מונתה לשופטת בבית המשפט העליון, וב-26 באוקטובר 2017 התמנתה לנשיאת בית משפט זה ולעומדת בראש הרשות השופטת, וכיהנה בתפקיד זה עד לפרישתה לגמלאות ב-16 באוקטובר 2023.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסתר (אסתי) אבני נולדה במעברת "שביב" (במקור "שובקי"), כיום שכונת "יד התשעה" בהרצליה, ליהודה ויהודית, ניצולי השואה[1] מיהדות רומניה. הוריה התגרשו כשהייתה כבת שנה וחצי, ואביה היגר לאנגליה. היא גדלה בבית סבהּ וסבתהּ בשכונת נווה עמל שבהרצליה ולמדה בבית הספר גורדון בעיר.

בשנת 1970, בגיל 17, עברה לאילת להתגורר עם אמהּ שנישאה בשנית. סיימה את לימודיה התיכוניים בבית ספר תיכון עירוני מקיף גולדווטר בעיר בשנת 1971.

את שירותה בצה"ל עשתה בלהקת פיקוד מרכז[2][3]. חיות השתתפה בתוכנית של הלהקה "שר מי ששר אחרון" בשנת 1972, שבה בלטו במיוחד השיר "האיש מן הבקעה" שכתב חיים חפר והלחין ועיבד מוני אמריליו, והשיר "מסביב למדורה", שכתב נתן אלתרמן והלחין ועיבד יאיר רוזנבלום. בין חברי ההרכב היו דורית ראובני, אלי גורנשטיין, עוזי חיטמן ורונית אופיר.

השופטת חיות בשנת 2001

עם שחרורה מצה"ל, החלה ללמוד משפטים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. סיימה את לימודיה לתואר ראשון בשנת 1977 והוסמכה לעריכת דין. חיות היא הראשונה מבין בוגרות הפקולטה שמונתה לשופטת בבית המשפט העליון[4]. החל משנת 1975 עבדה כספרנית במשרד עורכי דין צדוק ושות'. לאחר תום לימודיה המשיכה לעבוד כמתמחה במשרד זה, שבראשו חזר לעמוד שר המשפטים לשעבר חיים צדוק, ולאחר מכן כעורכת דין שכירה עד שנת 1985[5]. באותן שנים עסקה בעיקר בדיני תאגידים ובמשפט מסחרי, ובין היתר נמנתה עם המטפלים בבוררות הבינלאומית ארוכת השנים בין האחים שמואל (סמי) ומשה יוחננוף בנוגע לשליטה בחברת גדות.

לאחר מכן עבדה כעורכת דין שותפה במשרד עם בעלה, עורך הדין דוד חיות, בתחום הנזיקין והמשפט המסחרי. באותן שנים טיפלה, בין היתר, בתיק כינוס נכסים של בנק צפון אמריקה.

בית משפט השלום והמחוזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1990 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בתל אביב ושובצה בבית משפט לעניינים מקומיים. באוקטובר 1996 החלה לכהן כשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב לתקופה של שנה, ובספטמבר 1997 מונתה לשופטת בית המשפט המחוזי. בשנים אלה דנה בתיקים אזרחיים, תובענות ייצוגיות והליכים מנהליים. ישבה גם בהרכב ערעורים וכן בהרכב פשעים חמורים בראשותו של השופט אדמונד לוי.

בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסתר חיות בטקס השבעתה לנשיאת בית המשפט העליון, בבית נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין. אוקטובר 2017
נשיאת בית המשפט העליון חיות לצדו של נשיא המדינה ראובן ריבלין בחוג התנ"ך ה־16 של 929 - תנ"ך ביחד, ינואר 2018
השופטת חיות עם הנשיא ריבלין בעת ביקורו בבית המשפט העליון, פברואר 2018
השופטת חיות לצדם של הנשיא ריבלין ושרת המשפטים איילת שקד, בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא, מרץ 2018

ב־1 במרץ 2003 החלה לכהן כשופטת בפועל בבית המשפט העליון[6], וב־24 במאי 2004 החלה לכהן כשופטת בית המשפט העליון במינוי קבע[7].

בחודש אפריל 2013 מונתה חיות לממלאת מקום יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת העשרים. ב־23 ביוני 2014 החליפה את עדנה ארבל כחברה בוועדה לבחירת שופטים[8], וב־1 ביולי 2015 הוחלפה על ידי סלים ג'ובראן[9]. במאי 2015 מונתה ליושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית, ונשאה בתפקיד עד 6 באפריל 2017[10]. ב־16 בינואר 2015 החלה לכהן כיושבת ראש ועדת האתיקה של השופטים[11]. חיות חברה לצד מנהל בתי המשפט ב"ועדת השניים", ועמדה בראש הוועדות לאיתור נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה ונשיא בית המשפט המחוזי בירושלים.

ב־2017, עם סיום תפקידה של מרים נאור כנשיאת בית המשפט העליון, הייתה חיות המועמדת הבולטת לתפקיד, על פי שיטת הסניוריטי הנהוגה. שרת המשפטים, איילת שקד, יזמה דיון בעניין ביטול שיטת הסניוריטי בטענה כי זו אינה מתיישבת עם לשון החוק ופוגעת בסמכות הוועדה לבחירת שופטים[12]. בעקבות כך נפגשה חיות עם אנשי תקשורת לשיחות תדרוך, שבהן אמרה שגישתה להתנחלויות אינה שלילית, על אף שתמכה בהרס שכונת נתיב האבות והחליטה שלא לאפשר דחייה של הרס בתי עמונה, וכי "אין לה כל רצון לנהל את המדינה באמצעות בג"ץ, ולהחליף את הכנסת והממשלה"[13].

ב־5 בספטמבר 2017 החליטה הוועדה לבחירת שופטים על מינויה לנשיאת בית המשפט העליון[14] בתמיכת כל חברי הוועדה מלבד חברת הכנסת נורית קורן, שהחרימה את הישיבה במחאה נגד שיטת הסניוריטי. מינויה נכנס לתוקף ב־26 באוקטובר 2017 והיא כיהנה בתפקיד עד לפרישתה באוקטובר 2023.

באפריל 2020, החל שידורים ישירים של חלק מהדיונים בבית המשפט העליון כפרויקט ניסיוני, וזאת בהתאם להוראת נוהל שפרסמה חיות[15][16]. העבודה על מערך השידורים החלה בימי הנשיא אשר גרוניס והדיון האחרון שבו ישב הנשיא גרוניס בראש ההרכב, שימש פיילוט. לאחריו מינתה הנשיאה מרים נאור[17] ועדת היגוי שליוותה את ההליך[18]. על שידורים אלה נוספו בינואר 2022 שידורי הקראת פסקי דין נבחרים מבתי משפט השלום והמחוזי ברחבי הארץ. ההחלטה על השידורים החיים מבתי המשפט התבססה, בין היתר, על המלצתו של צוות "פומביות הדיון בעידן הטכנולוגי"[19], שנמסרו לנשיאת בית המשפט העליון ביולי 2021[20].

באפריל 2020 פרסם קלמן ליבסקינד סדרת כתבות העוסקות בניגודי עניינים של שופטי בית המשפט העליון, ובהם הנשיאה חיות[21]. ניגודי העניינים כללו בין היתר מקרים שבהם דנה חיות בתביעות שבהן היו מעורבות חברות ביטוח שייצג באותה עת בעלה. עוד הציג מקרים שבהם העבירה הנשיאה חיות תיקי גישור לידידתה הקרובה, השופטת בדימוס הילה גרסטל[22]. השופט בדימוס עודד מודריק חלק על חלק מטענותיו של ליבסקינד[23]. בעקבות סדרת הכתבות פרסמה הרשות השופטת את רשימת המניעויות של שופטי העליון[24]. ח"כ שלמה קרעי הגיש תלונה על חיות לנציב תלונות הציבור על שופטים, אורי שהם, שדחה את התלונה וקבע כי לא נפל רבב בהתנהלותה[25]. בכנסת נדונה הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגוד העניינים של שופטי בית המשפט העליון, אך לא אושרה[26]. חיות הגיבה שההצעה נועדה "להלך עלינו אימים ולפגוע בעצמאות השיפוטית ובאמון הציבור בבתי המשפט"[27].

ב-12 בינואר 2023 מתחה חיות ביקורת על יוזמתו של שר המשפטים יריב לוין לחולל רפורמה במערכת המשפט. חיות אמרה שזוהי "תוכנית לריסוק מערכת המשפט" וש"מדובר במתקפה שלוחת-רסן על מערכת המשפט, משל הייתה אויב שיש להסתער עליו ולהכניעו"[28].

ב-16 באוקטובר 2023, עם הגיעה לגיל 70, פרשה לגמלאות[29].

פסיקותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפט אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיות מתמחה במשפט אזרחי, והחליפה את הנשיא גרוניס כשופטת הדנה בבקשות רשות ערעור על החלטות בתובענות ייצוגיות.

חיות פסקה, בהסכמת עמיתיה להרכב, שעל הבנקים חלה אחריות מוגברת כלפי בעלי הכספים המופקדים בידם, בגלל מעמדם ה"מעין ציבורי", הנובע מתפקידם המרכזי בחיי הכלכלה, בצירוף הדרישה מהם למלא לעיתים מדיניות שלטונית ומשימות ציבוריות[30]. בפרשת הסיליקון בחלב צמצמה חיות את היקף הפיצויים שהושתו על "תנובה", לאחר שקבעה שבראש הנזק של פגיעה באוטונומיה יש לפצות רק את מי שחש בפועל בתחושות שליליות בעקבות שתיית החלב[31].

בפסק דין שעסק בשאלה האם ניתן להכיר בעסקה במקרקעין אף על פי שלא נעשתה בכתב, כתבה חיות כי עמידה דווקנית על דרישת הכתב עלולה לעורר קשיים לא מבוטלים במקרים "מיוחדים ויוצאי דופן" - מקרים שעולה מהם 'זעקת ההגינות' המצדיקה סטייה מעיקרון זה[32]. במקרה אחר פסקה כי בעלים של נכס אינו נהנה מחופש מוחלט בבואו להגן על החזקתו, וייתכנו מקרים שבהם יוגבלו הסעדים להם הוא זכאי מכוח עקרון תום לב[33].

חיות תמכה בדעת המיעוט, שסברה שיש להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה על העובדים הזרים בענף הסיעוד[34].

בערעורים נגד שלילת תגמולי נכים בגלל "התנהגות רעה חמורה", בקשה חיות לקבוע, בעמדת מיעוט, סף נמוך, יחסית לעמדת עמיתיה, למונח "התנהגות רעה חמורה"[35].

משפט חוקתי ומנהלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעתירה שעסקה במדיניות שקבעה את הוצאת עובדי שירות בתי הסוהר לפנסיה בגיל 57, פסקה חיות שמדובר במדיניות מפלה לעומת עובדי מדינה אחרים ועל כן היא בטלה. בפסק דינה כתבה:

המופע של הפליה מחמת גיל בקשר עם הוצאת העובד או העובדת לגימלה הוא פוגעני ואכזר. פרישה מעבודה של אדם מבוגר נושאת משמעויות כבדות-משקל והשלכות מהותיות על חייו הן בהיבט הכספי, הן בהיבט החברתי, ולא פחות מכך על דימויו העצמי, בהינתן הפגיעה הנגרמת לכבודו של מי שיכול וחפץ להמשיך ולעבוד. על כן, לא ניתן להפריז בחשיבותה של החובה לנהוג באופן שוויוני בין עובדים בעניין קביעת גיל הפרישה[36].

בעתירה שדרשה להשוות את הקצבה המשולמת על ידי קרן פנסיה לאלמנים לזו המשולמת לאלמנות כתבה חיות: "לאפליה זו על שני רבדיה לא סיפקו הקרנות כל הסבר מניח את הדעת, למעט גישות סטריאוטיפיות לפיהן נתפסת האישה כמפרנס משני וכבעלת מעמד נחות בשוק העבודה מבחינת השכר שהיא מקבלת". חיות דרשה שהקרנות ימצאו הסדר שיבטיח יחס שוויוני לאלמנים ולאלמנות[37].

חיות הייתה חלק מדעת הרוב שפסקה שיש לרשום במרשם האוכלוסין הורה בהליך פונדקאות על פי תעודת לידה ממדינה זרה, ללא צורך בהליך בבית משפט לענייני משפחה בישראל[38].

בעתירה נגד התניית קצבת ילדים במתן חיסונים לילד החזיקה חיות בעמדה כי התניה זו כלל אינה פוגעת בזכות לשוויון. זאת בניגוד לעמדת עמיתותיה, עדנה ארבל ודפנה ברק-ארז, שפסקו שההתניה פוגעת בעקרון השוויון אלא שהיא עומדת בתנאי פסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[39].

נמנתה עם השופטים שסברו כי אין לשלול באופן גורף לימודים אקדמיים מאסירים ביטחוניים רק בשל סיווגם כאסירים ביטחוניים, כאשר לאסירים פליליים ניתנת האפשרות ללימודים אקדמיים, עם זאת, בעניין העותרים שם סברה חיות כי אין מקום להתערב בשלילת הזכות ללימוד מהעותרים[40].

ממשל ושלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעניין מתווה הגז תמכה חיות בעמדת הרוב שיש לבטל את "פסקת היציבות", וכך כתבה: ”התחייבות אקטיבית זו מצד הממשלה לסכל - כך ממש - כל שינוי בחוק הנוגד את המתווה, חוצה בעיניי את כל הגבולות המותרים בדמוקרטיה פרלמנטרית והיא צובעת בצבע בלתי חוקי ברור ומובהק את הוראות הכבילה” עם זאת, בניגוד לעמיתיה שבקשו לפסול את כל המתווה לאור הצהרת המדינה שהמתווה הוא מקשה אחת, קבעה חיות שיש לבטל רק את פסקת היציבות[41].

בעתירה נגד הקמת ועדת וינוגרד, לבדיקת התנהלות הדרג המדיני ומערכת הביטחון במלחמת לבנון השנייה, שדרשה הקמת ועדת חקירה ממלכתית, הייתה חיות בעמדת הרוב שאין להתערב בהחלטת הממשלה, בניגוד לעמדת המיעוט שקבע שהקמת ועדת וינוגרד אינה עומדת בדרישות החוק. היא כתבה: "במקרה שלפנינו מבקשים העותרים להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית החלטה של הממשלה הניצבת בראש ההיררכיה השלטונית בעניינים הנושאים אופי מדיני-פוליטי. כל אלה מחייבים אותנו בריסון שיפוטי מרבי. הריסון המרבי שאנו מצווים בו בכגון דא"[42].

במקרים אחרים נקטה חיות בעמדה של מעורבות מצומצמת יחסית לעמיתיה. למשל, בפרשנות האיסור על פיטורים של אישה בטיפולי פוריות הציגה חיות עמדה מצמצמת, שרק פיטורים הנובעים מהיעדרות מהעבודה בגלל הטיפולים היא האסורה על פי החוק[43].

בבג"ץ שיינפלד נגד הכנסת, הובילה חיות בפסק דינה את דעת הרוב לפיה מינויו של אריה דרעי לשר בממשלת ישראל ה-37 לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

חיות הייתה בעמדת הרוב שאין לשר הפנים סמכות לשלול מעמד של תושב קבע מתושבי מזרח ירושלים בגלל השתתפותם בבחירות של הרשות הפלסטינית מטעם רשימה המזוהה עם החמאס ולצורך כך נדרשת חקיקה ראשית של הכנסת, ואולם הציעה (הצעה שהתקבלה) להשהות לפרק זמן של שישה חודשים את בטלות החלטת שר הפנים ביחס לעותרים כדי לאפשר לכנסת לחוקק הסדר מתאים[44].

חיות כתבה שלדעתה יש הסתייגויות מכך שתוכן תקנה 119 מעניקה סמכות להורות על הריסת בתים, אך היא אינה דנה בכך משום שהיא רואה חובה לכבד את התקדימים של בית המשפט העליון, שאותם יש לשנות רק בהרכב מורחב[45]. בהתאם לעמדתה זאת, כתבה ש"השימוש באמצעי חמור זה של הריסת בתים הפוגע לעיתים גם בבני משפחה לא מעורבים צריך שייעשה במשורה, בהקפדה יתרה, ובאופן מידתי תוך בחינה מערכתית מתמדת של אפקט ההרתעה המושג כתוצאה מן השימוש בו". היא תמכה באחד המקרים בפסק דין של עמיתיה שיש לצמצם את ההריסה לקומה אחת ולא לשתי קומות בבניין המגורים[46] ובמקרה אחר פסקה נגד אטימת בתיהם של שלושה מיידי אבנים שאמנם השתתפו בחבורה שזרקה אבנים וגרמה למותו של אדם, אך לא הם זרקו את האבן הממיתה[47].

חיות סברה, בדעת מיעוט, כי דברים שאמר חבר הכנסת עזמי בשארה מחוץ לכנסת אינם מוגנים בחסינות מהותית וניתן להעמידו לדין בגין תמיכה בארגון טרור על נאומים אלו. בפסק הדין היא כתבה: "קשה שלא לראות בדברי השבח וההלל שהרעיף על פעילותו של ארגון חזבאללה ... משום תמיכה במאבק המזוין שמנהל ארגון טרור זה נגד ישראל"[48].

חיות הובילה את עמדת הרוב שצה"ל רשאי להחזיק בגופות מחבלים בקבורה ארעית, כקלפי מיקוח להשבת גופות חללים המוחזקות בידי האויב[49] ונמנתה עם ארבעת שופטי המיעוט שבקשו לאשר את פסילתה של חברת הכנסת היבה יזבק מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-23[50].

פסילת חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך 20 חוקים או סעיפים בחוק שנפסלו בבג"ץ עד אוגוסט 2020, הייתה חיות שותפה ב־14 מקרים, ומעולם לא החזיקה בדעת מיעוט נגד ביטול חוק[13]. מקרים אלה כוללים בין היתר את ביטול חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), בג"ץ אדם נגד הכנסת[51], בג"ץ איתן נגד ממשלת ישראל, חוק טל[52], מס ריבוי דירות[53], הסעיף בחוק עובדים זרים שחייב הפקדת 20% משכר המסתננים בפיקדון[54] וחוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון[55]. חיות אף הייתה בעמדת המיעוט שגרסה בבג"ץ איחוד משפחות II שיש לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל.

בבג"ץ גלאון נגד היועץ המשפטי לממשלה נמנתה חיות בין שופטי דעת המיעוט שסברו שיש לפסול את חוק האזרחות והכניסה לישראל, שהטיל הגבלות על איחוד משפחות של ערביי ישראל עם בני זוגם הערבים תושבי השטחים ועם תושבים ערבים שמוצאם ממדינות אויב.

בעתירה כנגד הרפורמה ברשות החשמל הביעה ביקורת על דרישות של שרים להעביר חקיקה כמקשה אחת. היא כתבה: "דרישה להעביר בוועדה של הכנסת הצעת חוק "as is" מבקשת, למעשה, למנוע דיון אמיתי, ביקורתי ואפקטיבי בוועדות ובכך היא חותרת תחת אחת התכליות המרכזיות שביסוד פעילותן של ועדות הכנסת. דרישה כזו אף פוגעת בעקרון העצמאות הפרלמנטארי"[56]. בעקבות זאת כתבה, ש"אילו הוכח כי הוועדה המיוחדת כמי שהופקדה על הדיון ברפורמה חלף ועדת הכלכלה, נכנעה לדרישה להעביר את הרפורמה "as is" כי אז הייתי רואה בכך פגם היורד לשורש הליך החקיקה המצדיק את פסילתו".

בפסק דין בעתירה נגד חוק טל כתבה חיות כי שופט בחברה דמוקרטית מחויב להגן על זכויות אדם ושלטון החוק מפני רשויות השלטון האחרות, ”המונעות לא אחת משיקולים קצרי-טווח ומאילוצים פוליטיים[57].”

פסק דין של בג"ץ[58], שניתן ב־23 במאי 2021, עסק בעתירה שביקשה להורות על בטלותו של תיקון מס' 50 לחוק יסוד: הכנסת, שבו נקבעו, בהוראת שעה, הוראות ביחס לתקציב המדינה לשנת הכספים 2020[59]. פסק דינה של הנשיאה חיות קבע שבחקיקת הוראת שעה זו נעשה שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת:

הכנסת, בכובעה כרשות המכוננת, קבעה זה מכבר את נקודת האיזון ולפיה אם נגזר, בצוק העיתים, לפעול ללא תקציב מדינה מאושר, על הממשלה לפעול בהקשר זה באופן מוגבל ומצומצם בהתאם להוראות הקבועות בחוק יסוד: משק המדינה. תחת זאת, אושרה במקרה דנן הוראת שעה המיטיבה עם הממשלה ה-35 בלבד, בדרך של הגדלת תקרת התקציב ההמשכי, וזאת ללא כל צידוק או הסבר ענייני. הימנעותם של המשיבים מאישור תקציב מחד גיסא, והכשרת הוצאה ממשלתית רחבה (ובכלל זה חלוקתם של כספים קואליציוניים) כאילו אושר תקציב מאידך גיסא, מהווה שימוש לרעה בסמכות המכוננת, שאין לקבלו[60].

חופש המידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסתר חיות, פברואר 2019

בהתאם לקו הכללי של בית המשפט העליון בנוגע לחופש המידע, תמכה חיות בחובת גילוי במספר מקרים שדנו בפרסום פרוטוקולים, דו"חות ביקורת פנימיים ופרוטוקולים של הליכים משמעתיים[61]. חיות כתבה כמה מפסקי הדין בנושא. היא חייבה את אוניברסיטת חיפה לחשוף חומרים שנדונו בפני ועדת בדיקה מטעמה, שבעקבותיה הוחלט לפטר מספר מרצים בחוג לתיאטרון. חיות ציינה כי "ככל שקיים חשש מפני פגיעה בתפקודן של ועדות בדיקה אוניברסיטאיות, חשש זה נסוג מפני הצורך לאפשר לעובדים שנפגעו ממסקנותיהן של ועדות כאלה להתגונן מפני המיוחס להם ולהוכיח את טענתם כי ההחלטה בעניינם התקבלה שלא כדין"[62] בפסק דין אחר ציינה: "הזכות לקבלת מידע על פעילותן של רשויות ציבוריות היא מאבני היסוד של חברה חופשית. היא נוגעת לעצם קיומו של המשטר הדמוקרטי, היא מזינה את חירות הביטוי וניזונה ממנה והיא משקפת את התפיסה המשפטית לפיה הרשות כנאמן הציבור מחויבת לדאוג לציבור ולא לעצמה במילוי תפקידיה"[63]. במקרה אחר התירה פרסום קלטת של חקירה של מתלוננת, אף על פי שהדיון במשפט היה בדלתיים סגורות, לאור הסכמת המתלוננת[64].

משפט פלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיות נוטה במידת מה ליתר הרשעה[65] וענישה מחמירה לעומת עמיתיה. באחד המקרים הייתה בדעת מיעוט שיש להותיר על כנה הרשעה של אדם על סמך הודאתו במשטרה, בעוד קרבן העבירה הנטענת הכחישה את עצם קרות האירוע, ועדותה נתפסה כמהימנה[66]. במקרה אחר חיות התנגדה להקלה בעונש, שהוצעה על ידי השופט צבי זילברטל, של אדם שהורשע בהפקרה לאחר תאונת דרכים[67][68].

טוהר המידות ושחיתות עובדי ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2006 כתבה חיות פסק דין שהרשיע איש ציבור בקבלת שוחד אף על פי שהכסף נתרם למטרה ציבורית ולא הגיע לידיו[69]. חיות עמדה בראש הרכב השופטים שדחה את ערעורו של ראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, על הרשעתו בעבירת שוחד, ללא שקיבל כסף אלא רק בכך ש"נותן השוחד" נענה לדרישתו שיתפטר ממועצת העיר. חיות ציינה: "גפסו ניסה ל'זהם' את הליך הבחירות למועצת העירייה במטרה לקדם אינטרסים פוליטיים שלו תוך פגיעה בערכים מוגנים חשובים ובהם טוהר המידות של נבחרי ציבור והזכות לבחור ולהיבחר."[70]

חיות תמכה בעמדת הרוב בבית המשפט העליון שחייבה אישי ציבור שהורשעו בפלילים ואף אלו שאך הוגש נגדם כתב אישום, בהתפטרות[71]. בעתירה להורות על הדחתם של ראש הערים בנצרת עילית וברמת השרון דחתה חיות את טענת ראשי הערים כי יש לכבד את דין הבוחר וקבעה:

הזכות לבחור ולהיבחר בבחירות המקומיות חשובה וחוקתית ככל שהינה, לא ראוי לה כי תאפיל על עקרונות חשובים אחרים שביסוד שיטתנו המשפטית ובהם שלטון החוק וטוהר המידות של רשויות השלטון המרכזי והמקומי כאחד ... מראית פניו של השלטון המקומי במדינת ישראל אינו עניינם הפרטי של תושבי נצרת עילית, רמת השרון או כל רשות מקומית אחרת אשר להם הזכות לבחור ולהיבחר לאותה רשות. ... מעמדן של רשויות אלה כולן מושתת על אמון הציבור ביושרן ובניקיון כפיהן, ויש להיזהר מפני כרסום מסוכן והתערערות מעמדן בעיני הציבור נוכח העובדה שאנשים אשר התנהלותם הציבורית וטוהר מידותיהם עומדים למבחן פלילי, ממלאים תפקידים ציבוריים בכירים ומופקדים מתוקף כך על כספי ציבור ועל אינטרסים ומשאבים ציבוריים[72].

חיות עמדה בראש ההרכב שדחה את העתירות נגד הענקת המנדט לבנימין נתניהו, נאשם בפלילים, משום שלא נמצאה עילה משפטית להתערבות, תוכן החוק הקיים וכן כי התערבות בשיקול דעת של חברי הכנסת מוגבלת למצבים חריגים ונדירים ביותר ולנסיבות קיצוניות בלבד. לפי פסק הדין, בעוד בית המשפט נוקט בריסון רב בהתערבות בהחלטות הכנסת, ריסון הנובע ממעמדה המיוחד של הכנסת במשולש הרשויות, ריסון עצמי זה מיוחד הוא לכנסת ואין להחילו על גורמים שלטוניים אחרים כגון מועצת עירייה. זאת לצד קיומה של ההוראה המפורשת בסעיף 22 לחוק הרשויות המקומיות שהסמיכה את מועצת הרשות המקומית להעביר מכהונתו ראש רשות מקומית בשל התנהגות שאינה הולמת. היא ציינה שהחלטה זו אינה ממעיטה מחומרת האישומים התלויים והעומדים נגד נתניהו בעבירות על טוהר המידות, ומהקושי הנגזר מכהונה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים. היא כתבה שתפקידו של בית המשפט מוגבל לבחינת עילות הביקורת השיפוטית הקבועות בדין[73].

זכות ההיוועצות בעורך דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהחלטת רוב לפסול הודאות שהוצאו על ידי פעילות אקטיבית מדי של מדובב הדגישה חיות את החשיבות של זכות השתיקה וזכות ההיוועצות בעורך דין וכתבה:

פסילה כזו של הראיות נדרשת באותם מקרים חריגים בכל מדינה המחויבת לערכים דמוקרטיים ולהגנה על זכויות אדם הנשמרת לבל תוקרב זכותו של חשוד או נאשם להליך פלילי הוגן על מזבח הצורך להילחם מלחמה בלתי מתפשרת בפשיעה. במילים אחרות, מלחמה נחושה בפשיעה - כן, מלחמה בכל מחיר תוך הקרבת ערכי יסוד דמוקרטיים - לא ולא[74].

חשיבות זכות ההיוועצות גם הביאה אותה לעמדת הרוב שפסלה תקנה המקנה אפשרות לנציב בתי הסוהר או מנהל בית הסוהר למנוע או להפסיק פגישת אסיר עם עורך דינו[75].

על תפקיד השופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר שכתבה בנושא "גבולות המשפט" עמדה חיות על השקפתה בכל הנוגע למגבלותיו של המשפט בציינה:

המשפט אינו חולש, אינו יכול לחלוש ואינו צריך לחלוש, על כל תחומי חיינו. למשפט גבולות, מסוגים שונים. יש תחומים שהמשפט בוחר שלא לעסוק בהם. יש תחומים נוספים אשר גם אם ראוי שהמשפט יעסוק בהם, הרי שמציאות החיים מקדימה בהם את המשפט ויוצרת מצבים שהמשפט טרם נתן להם מענה מעודכן. לבסוף יש מצבים שבהם כללים ומגבלות שקבע המשפט עצמו מונעים מאתנו, אנשי המשפט, ליתן להם מענה משפטי הולם.

— אסתר חיות, "גבולות המשפט", ספר לוי (2016)

בשנת 2016 אמרה:

עיקר תפקידנו כשופטים במדינה יהודית ודמוקרטית הוא - שמירה על ערכי היסוד, הגנה על זכויות אדם וביצור שלטון החוק. אך בבואנו למלא את תפקידנו זה עלינו לזכור את חשיבותה של הלכידות החברתית כערך וכמטרה שיש לחזק ולשמר. עלינו לשאוף ככל הניתן לשמש כתובת הנותנת מענה הוגן וסעד לקבוצות השונות באוכלוסייה על כל גווניה כאשר הן מלינות על עוולה ועל פגיעה בזכויות והכל תוך איזון מידתי מקום שבו קיימת התנגשות בין ערכים שכל אחד מהם ראוי להגנה.

— הרצאה בכנס העמותה למשפט ציבורי (1-3.12.2016) בפאנל העוסק בנושא "החברה הישראלית: שילוב או היפרדות"

פעולות נוספות בתחום המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיאת העליון הנכנסת, אסתר חיות, נפרדת בטקס השבעתה מהנשיאה היוצאת מרים נאור, אוקטובר 2017.

חיות נוטלת חלק מרכזי בתחומי ההכשרה וההשתלמויות לשופטים. היא פרסמה פרסומים שונים ובהם מאמרים אקדמיים והיא מרצה בפורומים רבים ובכלל זה הרצאות בכנסים השנתיים של לשכת עורכי הדין, בהשתלמויות של עורכי דין ובכנסים של העמותה למשפט ציבורי בישראל.

חיות ניהלה במשך מספר שנים השתלמויות בנושא כתיבת פסקי דין במסגרת המכון להשתלמות שופטים והיא מחזיקה במשנה סדורה לגבי דרך כתיבתם. לדעתה, השופט אינו "גיבורו של פסק הדין" ועל כן "אין זה נכון שהשופט או השופטת יכניסו את עצמם אל תוך פסקי הדין בנימות אישיות מדי" והיא סבורה כי פסק הדין צריך להיות כתוב "בפשטות ובבהירות" ולהתמקד בסוגיות הטעונות הכרעה בלבד מבלי שהשופט הכותב את פסק הדין "ירבה בשיטוטים אל מחוץ לשדה המריבה שבין בעלי הדין ולא ירבה באמרות אגב שאין להן בסיס בעובדות המקרה הקונקרטי אשר לגביהן לא נשמעו טענות מפי בעלי הדין "[76].

במהלך שנות כהונתה בבית המשפט העליון, הוזמנה על ידי מספר בתי משפט עליונים, בהם אלה של גרמניה, אנגליה וצרפת, להרצות בנושא "טרור ודמוקרטיה".

חיות היא יושבת ראש ועדת האתיקה לשופטים ומכהנת בתפקיד זה מאז חודש ינואר 2015. בכנס שנערך בשנת 2016 במרכז לאתיקה במשכנות שאננים לזכר המשנה לנשיאה מישאל חשין (שהיה ממנסחי כללי האתיקה) עמדה חיות על החשיבות הרבה שהיא רואה בהקפדתם של השופטים בשמירה על כללים אלה:

בידי השופטים מופקדים גורלות של אנשים כמי שמכריעים במכלול שלם של זכויות החל מחירותם של המתדיינים וכלה בממונם. לפיכך, מצווים השופטים להוות בכל הליכותיהם דוגמה ערכית בבחינת "נאה דורש ונאה מקיים", שאם לא כן ייפגע אמון הציבור במערכת המשפט ואמון זה בשיטת המשפט בכלל ובמעשה השפיטה בפרט הוא כידוע הנכס היקר ביותר שיש לה למערכת המשפט במדינה דמוקרטית".

— אסתר חיות, "ועדת חשין והעקרונות שמאחורי כללי האתיקה לשופטים / דברים בערב לזכרו של המשנה לנשיאה מ' חשין במרכז לאתיקה"

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיות מתגוררת בשכונת צהלה בתל אביב. היא נשואה לעו"ד דוד (דודי) חיות, שהכירה במהלך לימודי המשפטים. לזוג שני בנים.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסתר חיות, "התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית-ציבורית", משפט ועסקים יט 935 (2016)
  • אסתר חיות, "גבולות המשפט", ספר לוי (2016) פורסם גם באנגלית: Esther Hayut, Limits of the Law, in The Culture of Judicial Independence in a Globalised World 73 (Shimon Shetreet & Wayne McCormack eds., 2016)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אסתר חיות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אסתר חיות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלה לוי-וינריב, מלכה רדוזקוביץ', ‏למרות מכשולי שקד: אסתר חיות תיבחר מחר לנשיאת העליון, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2017
  2. ^ רתם כנעני, הזמרת שהפכה לשופטת הבכירה בישראל: "אסתי נועדה לזה", באתר ynet, 5 בספטמבר 2017
  3. ^ אמיר אורן, דרושה: ההנהגה הכי מוסרית בעולם, באתר הארץ, 22 בינואר 2011
  4. ^ ארנון בן-יאיר, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב נלחמת בבריחת המוחות, באתר הארץ, 15 במאי 2007
  5. ^ יובל יועז, ‏פני העתיד של בית המשפט העליון: מי את, אסתר חיות?, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2010
  6. ^ הודעה על מינוי שופט, ילקוט הפרסומים 5166, התשס"ג, 18 בפברואר, עמ' 1806; הודעה על מינוי שופט, ילקוט הפרסומים 5212, התשס"ג, 15 ביולי 2003, עמ' 3660
  7. ^ הודעה על מינוי שופטים, ילקוט הפרסומים 5313, התשס"ד, 22 ביוני 2004, עמ' 3352
  8. ^ הודעה על שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, ילקוט הפרסומים 6842, התשע"ד, 15 ביוני 2014, עמ' 6890
  9. ^ הודעה על שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, ילקוט הפרסומים 7067, התשע"ה, 23 ביוני 2015, עמ' 6972
  10. ^ הודעה על שינויים בהרכב ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים ואחת, ילקוט הפרסומים 7487, התשע"ז, 6 באפריל 2017, עמ' 5192
  11. ^ מינוי יושבת ראש ועדת אתיקה לשופטים, ילקוט הפרסומים 6967, התשע"ה, 21 בדצמבר 2014, עמ' 2828
  12. ^ חזקי ברוך ושלמה פיוטרקובסקי, שקד: מרגישה שכבלו את ידי, באתר ערוץ 7, 9 ביולי 2017
    אלה לוי-וינריב, מלכה רדוזקוביץ', ‏למרות מכשולי שקד: אסתר חיות תיבחר מחר לנשיאת העליון, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2017
  13. ^ 1 2 קלמן ליבסקינד, ‏כשאסתר חיות ניסתה לשווק את עצמה לציבור, כפי שלא הייתה מעולם, באתר מעריב אונליין, 12 בספטמבר 2020
  14. ^ הודעה לפי כללי השפיטה, ילקוט הפרסומים 7581, התשע"ז, 5 בספטמבר 2017, עמ' 9200
  15. ^ פרויקט ניסיוני להעברת שידורים ישירים של בית המשפט העליון, באתר supreme.court.gov.il
  16. ^ "דיונים של בית המשפט העליון שהועברו בשידור ישיר". GOV.IL. נבדק ב-2023-09-05.
  17. ^ דברי פרידה לכבוד פרישתו של המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר
  18. ^ איתמר אבנרי, שנה לפיילוט בבג"ץ: האם שידור דיוני ביהמ"ש יהפוך קבוע?, באתר שקוף, ‏2021-04-04
  19. ^ הוראות נוהל נשיאת בית המשפט העליון
  20. ^ אתר למנויים בלבד חן מענית, הקראות פסקי דין בולטים ישודרו השנה בשידור חי מבתי המשפט, כפוף להסכמת הצדדים, באתר הארץ, 4 בינואר 2022
  21. ^ קלמן ליבסקינד, ‏אקטיביזם שיפוטי: אוסף ניגודי העניינים השלם של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, באתר מעריב אונליין, 9 במאי 2020,אתר למנויים בלבד ישראל הראל, ועדת חקירה גם לשופטים, גם לצוללות, באתר הארץ, 10 ביולי 2020
  22. ^ קלמן ליבסקינד, ‏לא שופטת את עצמה: חיות העבירה תיקי גישור לחברתה גרסטל ואינה רואה בכך בעיה, באתר מעריב אונליין, 23 ביוני 2018
  23. ^ תחושה מעיקה: תגובה לקלמן ליבסקינד על ניגודי העניינים של השופטים, באתר www.maariv.co.il; השופט בדימוס עודד מודריק: לא נפל שום פגם בתפקוד השופטים, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 14:51)
  24. ^ רשימת מניעויות - שופטי בית המשפט העליון, באתר הרשות השופטת, 29 ביוני 2020;
    חן מענית, ‏רשימת ניגודי העניינים של שופטי העליון: עורכי דין, חברות ביטוח וקופות חולים, באתר גלובס, 29 ביוני 2020
  25. ^ אילת כהנא, ‏נדחתה התלונה בדבר ניגוד העניינים של נשיאת העליון, בעיתון מקור ראשון, 13 ביולי 2020
  26. ^ אריק בנדר, מתן וסרמן, אנה רייבה ברסקי, ‏ח"כים מהליכוד לא נכחו: הכנסת דחתה הצעה להקים ועדת חקירה לשופטים, באתר מעריב אונליין, 8 ביולי 2020
  27. ^ דניאל דולב‏, חיות על ההצעה להקים ועדה לחקירת שופטים: "ניסיון להלך עלינו אימים", באתר וואלה!‏, 16 ביולי 2020
  28. ^ טובה צימוקי, איתן גליקמן, המתקפה חסרת התקדים של נשיאת העליון: הנאום המלא של השופטת חיות, באתר ynet, 12 בינואר 2023
  29. ^ ביני אשכנזי‏, נשיאת העליון אסתר חיות פרשה מתפקידה ללא מחליף: "אל לנו לאבד תקווה לימים טובים", באתר וואלה!‏, 16 באוקטובר 2023
  30. ^ ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, ניתן ב־4 בנובמבר 2004. פ"ד כרך נ"ט, חלק שני, עמ' 349
  31. ^ ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, ניתן ב־4 בדצמבר 2011
  32. ^ ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ, ניתן ב־21 במרץ 2011
  33. ^ ע"א 8661/10 נעמה נ' טורקיה, ניתן ב־19 בפברואר 2012
  34. ^ דנג"ץ 10007/09 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ב־18 במרץ 2013
  35. ^ רע"א 4399/08 קצין התגמולים נ' רוקח, ניתן ב־23 במאי 2013
  36. ^ בג"ץ 1268/09 לאה זוזל נ' נציב שירות בתי הסוהר, ניתן ב־27 באוגוסט 2012
  37. ^ בג"ץ 4948/03 משה אלחנתי נ' שר האוצר ואחרים, ניתן ב־15 ביוני 2008
  38. ^ בג"ץ 566/11 ממט-מגד נ' משרד הפנים, ניתן ב־28 בינואר 2014
  39. ^ בג"ץ 7245/10 עדאלה נ' משרד הרווחה, ניתן ב־4 ביוני 2013
  40. ^ בג"ץ 204/13 סעיד צלאח נ' שירות בתי הסוהר, ניתן ב־14 באפריל 2015
  41. ^ בג"ץ 4374/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, ניתן ב־27 במרץ 2016
  42. ^ בג"ץ 6728/06 עמותת "אומץ" ואחרים נ' ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב־30 בנובמבר 2006
  43. ^ בג"ץ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, ניתן ב־8 בספטמבר 2005
  44. ^ בג"ץ 7803/06 ח'אלד אבו ערפה נ' שר הפנים, ניתן ב־13 בספטמבר 2017
  45. ^ ראו: "אך כמוני ראו עצמם גם יתר השופטים המסתייגים, ברובם המכריע, מחויבים לילך בתלם ההלכה שנפסקה זה מקרוב ולפיה אושר השימוש בתקנה 119, כל עוד לא שונתה ההלכה."בג"ץ 1336/16 פיראס מוסטפה אטרש נ' מפקד פיקוד העורף, ניתן ב־3 באפריל 2016, פסקה 8
  46. ^ בג"ץ 5141/16 מוחמד מוסא מחאמרה ואחרים נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ואחרים, ניתן ב־24 ביולי 2016
  47. ^ בג"ץ 1336/16 פיראס מוסטפה אטרש ואחרים נ' מפקד פיקוד העורף, ניתן ב־3 באפריל 2016
  48. ^ בג"ץ 11225/03 ח"כ בשארה נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־1 בפברואר 2006. פ"ד ס(4) 287 (2006)
  49. ^ דנג"ץ 10190/17 מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון נ' מוחמד עליאן, ניתן ב־9 בספטמבר 2019
  50. ^ א"ב 852/20 אופיר כץ נ' היבא יזבק, ניתן ב־9 בפברואר 2020
  51. ^ בג"ץ 7146/12 נג'ט סרג' אדם ואח' נ' הכנסת ואח', ניתן ב־12 במרץ 2013
  52. ^ בג"ץ 6298/07 יהודה רסלר, רס"ן בדימוס נ' כנסת ישראל, ניתן ב־21 בפברואר 2012
  53. ^ בג"ץ 10042/16 קווטינסקי צחי ואחרים נ' כנסת ישראל ואחרים, ניתן ב־6 באוגוסט 2017
  54. ^ בג"ץ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר ואחרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב־23 באפריל 2020
  55. ^ בג"ץ 1308/17 עיריית סלואד ואחרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב־9 ביוני 2020
  56. ^ בג"ץ 8612/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, ניתן ב־17 באוגוסט 2016
  57. ^ בג"ץ 6298/07 יהודה רסלר ואחרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב־21 בפברואר 2012
  58. ^ גלעד מורג, בג"ץ במסר לכנסת: נבטל דחיית תקציב נוספת, גם לחוקי יסוד יש תנאים, באתר ynet, 23 במאי 2021
  59. ^ חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 - הוראת שעה), ס"ח 2845 מ-24 באוגוסט 2020
  60. ^ בג"ץ 5969/20 סתיו שפיר ואחרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב־23 במאי 2021
    גלעד מורג, בג"ץ במסר לכנסת: נבטל דחיית תקציב נוספת, גם לחוקי יסוד יש תנאים, באתר ynet, 23 במאי 2021
  61. ^ ראו למשל: לגבי דו"ח ביקורת פנימית בעע"ם 6013/04 משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית, ניתן ב־2 בינואר 2006
  62. ^ בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, ניתן ב־14 במאי 2008
  63. ^ עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, ניתן ב־19 בינואר 2006. פ"ד כרך ס', חלק רביעי, עמ' 217
  64. ^ ע"פ 4430/14 חדשות 10 בע"מ (תוכנית מקור) נ' פלוני, ניתן ב־6 בספטמבר 2015
  65. ^ ראו למשל: ע"פ 3237/15 יהודה און נ' מדינת ישראל, ניתן ב־1 ביוני 2016
  66. ^ ע"פ 4275/16 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־9 ביוני 2017
  67. ^ ע"פ 6864/14 לואי ענאש נ' מדינת ישראל, ניתן ב־8 במרץ 2015
  68. ^ וראו גם: ע"פ 9702/16 סאמי אבו אלוליאיה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־13 בספטמבר 2017
  69. ^ ע"פ 8027/04 שמעון אלגריסי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־23 בפברואר 2006
  70. ^ ע"פ 3295/15 מדינת ישראל נ' גפסו, ניתן ב־31 במרץ 2016
  71. ^ בג"ץ 1262/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' סיעת ש"ס, ניתן ב־5 במרץ 2006
  72. ^ בג"ץ 4921/13 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי נ' ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, ניתן ב־14 באוקטובר 2013
  73. ^ התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה - פסקדין, באתר www.psakdin.co.il
  74. ^ ע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־22 ביוני 2009
  75. ^ בג"ץ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לביטחון פנים, ניתן ב־10 בפברואר 2004. פ"ד כרך נ"ח, חלק שני, עמ' 746
  76. ^ אסתר חיות, לשון בני אדם ופסקי דין, באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 ביוני 2016


ישראלישראל נשיאי בית המשפט העליון
משה זמורה • יצחק אולשן • שמעון אגרנט • יואל זוסמן • משה לנדוי • יצחק כַּהן
מאיר שמגר • אהרן ברק • דורית ביניש • אשר גרוניס • מרים נאור • אסתר חיות 		סמל ישראל
שופטים לשעבר בבית המשפט העליון
נשיאים זמורה • אולשן • אגרנט • זוסמן • לנדוי • כַהן • שמגר • ברק • ביניש • גרוניס • נאור • חיות
שופטים דונקלבלום • חשין • אסף • זילברג • ברנזון • גויטיין • ויתקון • כהן • מני • הלוי • קיסטר • עציוני • שרשבסקי • בן-פורת • אשר • אלון • בכור • בייסקי • לוין • כהן • כהן • לוין • בך • נתניהו • חלימה • גולדברג • מלץ • אור • מצא • חשין • זמיר • דורנר • טל • שטרסברג-כהן • קדמי • טירקל • אנגלרד • ריבלין • פרוקצ'יה • לוי • ארבל • זילברטל • רובינשטיין • ג'ובראן • דנציגר • שהם • מלצר • מזוז • הנדל • קרא • ברון
שופטים במינוי זמני בקר • זהר • לוין • צלטנר • כהן • בן-עתו • שילה • שינבוים • אבנור • וייס • בן דרור • וינוגרד • ולנשטיין • אריאל • אלוני • בן יאיר • גולדברג • אלון • אילן • זועבי • ברלינר • עדיאל • חשין • שוחט
ראו גם: שופטים מכהנים

יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת
מנחם דונקלבלום • יצחק אולשן • שמעון אגרנט • יואל זוסמן • צבי ברנזון • משה לנדוי • אלפרד ויתקון • חיים כהן • אליהו מני • משה עציוני • יצחק כהן • מאיר שמגר • גבריאל בך • מרים בן-פורת • אליעזר גולדברג • אברהם חלימה • תיאודור אור • אליהו מצא • מישאל חשין • דליה דורנר • יעקב טירקל • דורית ביניש • אליעזר ריבלין • אילה פרוקצ'יה • מרים נאור • אליקים רובינשטיין • סלים ג'ובראן • אסתר חיות • חנן מלצר • ניל הנדל • עוזי פוגלמן • יצחק עמית • נעם סולברג
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אסתר_חיות&oldid=38200660"