אסטור פיאצולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסטור פיאצולה
Astor Pantaleón Piazzolla
לידה 11 במרץ 1921
מאר דל פלאטה, ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביולי 1992 (בגיל 71)
בואנוס איירס, ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות לה צ'קריטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1933–1992 (כ־59 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, nuevo tango, טנגו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה בנדונאון עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים צ'סקי רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Daniel Piazzolla עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סזאר למוזיקה הטובה ביותר שנכתבה לסרט (1986) עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אסטור פיאצולה (בספרדית-איטלקית: Ástor Pantaleón Piazzolla;‏ 11 במרץ 1921 – 4 ביולי 1992) היה מוזיקאי ארגנטינאי, נחשב לאחד היוצרים המוערכים ביותר ומהדמויות המכוננות של מוזיקת הטנגו המודרנית. פיאצולה היה נגן בנדונאון מוכשר אך תרומתו העיקרית ביצירותיו ששינו את פני הטנגו המודרני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיאצולה נולד בשנת 1921 במאר דל פלאטה שבארגנטינה, בן יחיד להורים ממשפחות מהגרים מאיטליה. בשנת 1925 עבר עם משפחתו לגריניץ' וילג' בניו יורק ושם עשה את רוב שנות ילדותו. בתקופת שהותו שם, רכש שליטה בארבע שפות: ספרדית, אנגלית צרפתית ואיטלקית. ב-1929 החל לנגן בבנדונאון ויצא לו שם של ילד פלא. בשנת 1930 עבר עם הוריו לשכונת איטליה הקטנה. ב-1934 פגש את קרלוס גרדל, דמות חשובה בתחום הטנגו הארגנטינאי, וזכה להופעה קצרה בסרטו של גרדל "El día que me quieras" (אנ'). בשנת 1936 חזר עם הוריו למאר דל פלאטה, שם משל עדיין בכיפה הטנגו המסורתי על כל פרטיו ודקדוקיו. ב-1938 עבר לבואנוס איירס וניגן במועדוני לילה עם הרכבים בינוניים. הפסנתרן ארתור רובינשטיין, שגר אותו זמן בבואנוס איירס, יעץ לו ללמוד אצל המלחין הארגנטינאי אלברטו חינסטרה. למשך זמן מה נטש פיאצולה את הטנגו, התעמק בפרטיטורות של סטרווינסקי, בארטוק, ראוול ואחרים והלחין בסגנון קלאסי מודרני.

בשנת 1943 החל ללמוד נגינה בפסנתר. באותה שנה נישא לאשתו הראשונה, דדה וולף, ולזוג נולדו שני ילדים.

בשנת 1946 הקים את תזמורת הטנגו Orquesta Típica. באותה שנה חיבר את El Desbande, יצירת הטנגו הראשונה שלו, והחל להלחין פסקולים לסרטים. בעידודו של חינסטרה הגיש פיאצולה בשנת 1953 את הסימפוניה "בואנוס איירס" שהלחין לתחרות קומפוזיציה, והיצירה זיכתה אותו במענק מממשלת צרפת ללימודים בצרפת. בשנת 1954 השאירו בני הזוג פיאצולה את ילדיהם בידי הוריו של פיאצולה, ועברו לפריז ללימודים של פיאצולה אצל המלחינה והמנצחת הצרפתייה נדיה בולאנז'ה. בתבונתה ובחדות ראייתה, הפכה בולאנז'ה את חייו על פיהם תוך יום אחד, כפי שמספר פיאצולה:

כשפגשתי אותה, הראיתי לה את טונות הסימפוניות והסונאטות שחיברתי. היא עיינה בהן ולפתע פלטה משפט נורא ואיום: "זה כתוב יפה מאוד", ועצרה. בנקודה גדולה ועגולה, כמו כדורגל. אחרי שעה ארוכה אמרה, "אני רואה אצלך את סטרווינסקי, את ברטוק, את ראוול, אבל איפה פיאצולה בכל זה? אותו אינני מצליחה למצוא." אז התחילה לחקור את חיי הפרטיים: מה עשיתי, מה ניגנתי ומה לא ניגנתי, אם אני רווק, נשוי, או חי עם מישהי. היא הייתה כמו סוכנת של ה-FBI! ואני התביישתי מאוד לספר לה שאני נגן טנגו. לבסוף אמרתי, "אני מנגן במועדון לילה." לא רציתי להגיד קאבארט. והיא ענתה, "מועדון לילה, mais oui, אבל זה קאבארט, לא?" "כן," עניתי, ובלבי חשבתי, "אני הולך להוריד לאישה הזאת רדיו על הראש..." לא היה קל לשקר לה. היא שאלה שוב ושוב, "אתה אומר שאינך פסנתרן. באיזה כלי אתה מנגן, אם כך?" ואני לא רציתי לספר לה שאני נגן בנדונאון, כי חשבתי, "היא תזרוק אותי מהקומה הרביעית." לבסוף הודיתי באמת והיא ביקשה ממני לנגן כמה תיבות מטנגו שחיברתי. לפתע היא פקחה את עיניה, אחזה בידי ואמרה לי, "אידיוט שכמוך. הנה, זה פיאצולה!" ואני לקחתי את כל המוזיקה שחיברתי, עשר שנים מחיי, ושלחתי אותה לכל הרוחות תוך שתי שניות.

פיאצולה חזר לארגנטינה בשנת 1955, הקים את אוקטטו בואנוס איירס, התמקד בהלחנה ובנגינת טנגו, והמשיך בדרך זו כל חייו.

פיאצולה ותזמורתו בשנת 1963

פיאצולה שילב בין הפולקלור הארגנטינאי לבין אלמנטים מודרניים, ובכך יצר זרם חדש שנקרא "TANGO NUEVO" - הטנגו החדש - שילוב חדשני של מוזיקת טנגו עממית עם ג'אז מודרני ומוזיקה קלאסית. גישה זו נתקלה תחילה בהתנגדות בארגנטינה השמרנית, אך התקבלה יפה באירופה ובצפון אמריקה, ובמשך הזמן אימצו אותה גם חוגים ליברליים בחברה הארגנטינאית, שחתרו לקידום שינויים פוליטיים במקביל להפיכה המוזיקלית.

בין יצירותיו הבולטות ניתן למצוא את "Libertango", "Oblivion", "Tango Ballet" ו-"Adios Nonino" שנכתבה לזכרו של אביו. כמו כן מוכרות "ארבע העונות" של פיאצולה בדומה ל"ארבע העונות" של ויואלדי וקונצ'רטו לבנדונאון ותזמורת סימפונית.

בתקופת השלטון הצבאי הדיקטטורי בארגנטינה, בין השנים 1976 ל-1983, חי פיאצולה באיטליה, אך הרבה לבקר בארגנטינה ולהקליט שם.

פיאצולה ביקר בישראל בשנת 1981 וביצע את הקונצ'רטו לבנדונאון שלו עם נגנים מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית, כשליד הפסנתר שלמה גרוניך.

נפטר בבואנוס איירס בשנת 1992.

המוזיקה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטנגו החדש של פיאצולה שונה מן הטנגו המסורתי ביסודות הג'אז שהוא ממזג בו, בהרמוניות המורחבות, בדיסוננסים ובגיחותיו אל צורות קומפוזיציה מורחבות. פיאצולה הכניס לשימוש גם כלים חדשים, שלא היו מוכרים בביצועי הטנגו המסורתי, בהם חליל צד, סקסופון, גיטרה חשמלית, כלים אלקטרוניים ומערכת תופי ג'אז/רוק.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 במרץ 2021, לכבוד יום הולדתו המאה, גוגל השיק עליו דודל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסטור פיאצולה בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אסטור_פיאצולה&oldid=36337141"