אנרי גורו

אנרי ז'וזף אז'ן גורו
Henri Joseph Eugène Gouraud
	גנרל אנרי גורו, תמונה משנת 1923
לידה	16 ביוני 1867; פריז, הקיסרות הצרפתית השנייה
פטירה	16 בספטמבר 1946 (בגיל 79); פריז, הרפובליקה הצרפתית הרביעית
מקום קבורה	Navarin Ossuary: Monument to the Dead of the Champagne Armies
מדינה	צרפת
השכלה	האקדמיה הצבאית סן-סיר; קולז' סטניסלס בפריז ;
השתייכות	צבא צרפת
תקופת הפעילות	1890–1937 (כ־47 שנים)
דרגה	גנרל של ארמייה
תפקידים בשירות
	מפקד הדיוויזיה ה-10; מפקד הקורפוס הקולוניאלי; מפקד חיל המשלוח הצרפתי לדרדנלים; מפקד הארמייה הראשונה; מפקד הארמייה הרביעית; הנציב העליון של סוריה ולבנון; מפקד צבא הלבאנט; המושל הצבאי של פריז
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה; מלחמת טורקיה–צרפת; מלחמת הממלכה הערבית של סוריה-צרפת
עיטורים
	הצלב הגדול של לגיון הכבוד

גנרל אנרי ז'וזף אז'ן גורו (בצרפתית: Henri Joseph Eugène Gouraud;‏ 16 ביוני 1867 – 16 בספטמבר 1946) היה מפקד בכיר בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה היה הנציב הצרפתי הראשון של סוריה ולבנון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורו נולד ב-16 ביוני 1867, בפריז, בירת הקיסרות הצרפתית השנייה. החלטתו להתגייס לצבא צרפת, נבעה, כמו רבים מבני דורו, מתוצאותיה של מלחמת צרפת–פרוסיה. בשנת 1880 נכנס ללמוד באקדמיה הצבאית סן-סיר. סיים את לימודיו בשנת 1890 ובשנת 1894 הוצב בסודאן. לחם בקרבות נגד אימפריית ואסולו. התפרסם כמפקד יעיל עם מזל, כאשר ב-29 בספטמבר 1898 לכדו חייליו את מנהיג האימפריה סאמורי טורה. לכידתו של סאמורי הפכה את גורו לדמות ידועה ומהוללת בצרפת. בשנת 1907 הועלה לדרגת קולונל.

בשנת 1911 הועלה לדרגת גנרל של בריגדה, והועבר למרוקו הצרפתית. ב-1914 מונה למפקד כל הכוחות הצרפתיים במרוקו.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר גורו לצרפת, ופיקד על הבריגדה המרוקאית הרביעית. ב-17 בספטמבר 1914 הוא קיבל פיקוד על הדיוויזיה העשירית, ופיקד עליה עד 22 בינואר 1915. לאחר מכן מונה למפקד הקורפוס הקולוניאלי, ופיקד עליו עד 29 באפריל של אותה שנה. לאחר מכן הוא מונה למפקד חיל המשלוח הצרפתי לדרדנלים, ופיקד עליו במהלך מערכת גליפולי. ב-30 ביוני הוא נפצע, ומאוחר יותר איבד את ידו הימנית. ב-1 ביוני 1917 קיבל פיקוד על הארמייה הראשונה. פיקודו על ארמייה זו היה קצר ימים, וב-15 ביוני 1917 קיבל פיקוד על הארמייה הרביעית. גורו פיקד על הארמייה הרביעית במהלך בלימת מתקפת האביב הגרמנית, ובכלל זה הקרב השני על המארן.

ב-11 בנובמבר הוא נכנס בראש הארמייה שלו אל שטרסבורג, והפיל רפובליקה סובייטית שקמה בה. הארמייה שלו פורקה עם סיום המלחמה ב-8 באוקטובר 1919.

הנציב העליון של סוריה ולבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה נשלח גורו למזרח התיכון, ומונה למפקד צבא הלבאנט, כוח מיוחד שהיה אמור לאכוף את תוצאות הסכם סייקס–פיקו מבחינת צרפת. הוא פיקד על כוחות הצבא הצרפתי במהלך מלחמת טורקיה–צרפת בין פברואר 1920 לאוקטובר 1921. הוא פלש בראש כוחותיו לטורקיה, אולם לאחר קרב מארש נאלץ לסגת חזרה לסוריה. במרץ 1920 הוקמה "הממלכה הערבית של סוריה", אשר לא עלתה בקנה אחד עם תוכניותיה של צרפת. גורו הציב בעקבות האירועים אולטימטום לממשלה הסורית, לפרק את כוחותיה ולהיכנע לשליטה הצרפתית. המלך פייסל חשש מתוצאותיה של מלחמה ארוכה, ונכנע ב-14 ביולי 1920 בדמשק. אך שר ההגנה שלו, הגנרל יוסוף אל-עזמה, סירב להשלים עם הכניעה של המלך, והמשיך בלחימה. הוא הפנה כוחות סוריים לאזור מעבר מייסלון, בהרי מול הלבנון, במטרה לעצור את הכוחות הצרפתיים שהתקדמו לכיוון הממלכה. בקרב מייסלון, שהתקיים ב-24 ביולי, הביסו הכוחות הצרפתיים של גורו את הסוריים. אל-עזמה נהרג, ונהרגו 400 איש מלוחמיו. ביום הגיעו לדמשק, עלה גורו לקברו של צלאח א-דין והכריז: "נוכחותי כאן היא הוכחה לניצחון הצלב על הסהר".^[1]

לאחר המלחמה הקים גורו מינהל אזרחי בסוריה, וחילק את השטח ל-6 "מדינות" תחת המנדט הצרפתי: לבנון הגדולה, דמשק, חלב, מדינת העלווים, סנג'ק אלכסנדרטה, ומדינת ג'בל א-דרוז שבהר הדרוזים. ב-23 ביוני 1921 הוא ניצל אך בקושי מניסיון התנקשות שארגנו ערבים מקומיים.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1923 הוא חזר לצרפת, ועד 1937 היה המושל הצבאי של פריז. אותה שנה הוא פרש מהצבא, ומת בפריז ב-16 בספטמבר 1946.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אנרי גורו בוויקישיתוף

אנרי גורו (בצרפתית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, יחידה 5, עמ' 171.

[1] חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, יחידה 5, עמ' 171.

[1]

המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון
הסכמים	הסכם סייקס–פיקו (1916) • ועידת סן רמו (1920) • הסכם אנקרה (1921) • הסכם ניוקומב-פולה (1923) • חוזה העצמאות הצרפתי-סורי (1936) • גבול טורקיה–סוריה • יום העצמאות של לבנון (1943)
ישויות פוליטיות	מנהלת שטחי האויב הכבושים (אנ') • הממלכה הערבית של סוריה (1920) • יצירת לבנון הגדולה (1914–1920) • לבנון הגדולה (1920–1943) • מדינת דמשק (1920–1925) • מדינת חלב (1920–1925) • מדינת העלווים (1920–1936) • מדינת ג'בל א-דרוז (1921–1936) • סנג'ק אלכסנדרטה (1921–1938) • הפדרציה הסורית (1922–1925) • מדינת סוריה (1925–1930) • הרפובליקה הסורית הראשונה (1930–1946)
עימותים צבאיים	המרד העלווי של 1919 (אנ') • מלחמת הממלכה הערבית של סוריה–צרפת (1920) • קרב מייסלון (24 ביולי 1920) • כיבוש דמשק (אנ') (24 ביולי 1920) • מאורעות תל חי (1920) • מרד הנאנו (אנ') (1920–1921) • מלחמת טורקיה–צרפת (1920–1921) • המרד הסורי הגדול (1925–1927) • השביתה הכללית הסורית 1936 (אנ') • הפלנגות הנוצריות • צבא הלבאנט • המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה (1941) • משבר הלבנט (אנ') (1945)
נציבים עליונים	אנרי גורו (1920–1922) • רובר דה קה (צר') (1923–1922) • מקסים וייגאן (1923–1924) • מוריס סראי (1924–1925) • אנרי דה-ז'ובנל (אנ') (1925–1926) • אנרי פונסו (אנ') (1926–1933) • דמיאן דה מרטל (אנ') (1933–1939) • גבריאל פואו (1939–1940) • ז'אן שיאפ (אנ') (1940) • אנרי פרנאן דנץ (1940–1941) • ז'ורז' קאטרו (1941–1943) • ז'אן הלו (צר') (1943) • איב שטאיינו (אנ') (1943–1944) • אטיין פול באינט (Étienne Paul Beynet, 1944–1946)
הנהגה מקומית	האמיר פייסל בן חוסיין • הקונגרס הלאומי הסורי (1919–1920) • יוסוף אל-עזמה • סאלח אל-עלי • אדהם ח'נג'ר (אנ') • אבראהים הנאנו (אנ') • אליאס חויכ (אנ') • אמיל אדה • בשארה אל-ח'ורי • סולטאן אל-אטרש • עבד אל-רחמן שהבנדר (אנ') • חסן אל-חראט (אנ') • עיאש אל-חאג' (אנ') • אנטון סעאדה • שוכרי אל-קוותלי • האשם אל-אתאסי • הגוש הלאומי • זכי אל-ארסוזי • ריאד א-סולח
פורטל צרפת צרפת