אנרי גורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנרי ז'וזף אז'ן גורו
Henri Joseph Eugène Gouraud
גנרל אנרי גורו, תמונה משנת 1923
גנרל אנרי גורו, תמונה משנת 1923
לידה 16 ביוני 1867
פריז, הקיסרות הצרפתית השנייה צרפתצרפת
פטירה 16 בספטמבר 1946 (בגיל 79)
פריז, הרפובליקה הצרפתית הרביעית צרפתצרפת
מקום קבורה Navarin Ossuary: Monument to the Dead of the Champagne Armies עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות צבא צרפת
תקופת הפעילות 18901937 (כ־47 שנים)
דרגה גנרל של ארמייה
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-10
מפקד הקורפוס הקולוניאלי
מפקד חיל המשלוח הצרפתי לדרדנלים
מפקד הארמייה הראשונה
מפקד הארמייה הרביעית
הנציב העליון של סוריה ולבנון
מפקד צבא הלבאנט
המושל הצבאי של פריז
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת טורקיה–צרפת
מלחמת הממלכה הערבית של סוריה-צרפת
עיטורים
הצלב הגדול של לגיון הכבוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גנרל אנרי ז'וזף אז'ן גורוצרפתית: Henri Joseph Eugène Gouraud;‏ 16 ביוני 186716 בספטמבר 1946) היה מפקד בכיר בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה היה הנציב הצרפתי הראשון של סוריה ולבנון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורו נולד ב-16 ביוני 1867, בפריז, בירת הקיסרות הצרפתית השנייה. החלטתו להתגייס לצבא צרפת, נבעה, כמו רבים מבני דורו, מתוצאותיה של מלחמת צרפת–פרוסיה. בשנת 1880 נכנס ללמוד באקדמיה הצבאית סן-סיר. סיים את לימודיו בשנת 1890 ובשנת 1894 הוצב בסודאן. לחם בקרבות נגד אימפריית ואסולו. התפרסם כמפקד יעיל עם מזל, כאשר ב-29 בספטמבר 1898 לכדו חייליו את מנהיג האימפריה סאמורי טורה. לכידתו של סאמורי הפכה את גורו לדמות ידועה ומהוללת בצרפת. בשנת 1907 הועלה לדרגת קולונל.

בשנת 1911 הועלה לדרגת גנרל של בריגדה, והועבר למרוקו הצרפתית. ב-1914 מונה למפקד כל הכוחות הצרפתיים במרוקו.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר גורו לצרפת, ופיקד על הבריגדה המרוקאית הרביעית. ב-17 בספטמבר 1914 הוא קיבל פיקוד על הדיוויזיה העשירית, ופיקד עליה עד 22 בינואר 1915. לאחר מכן מונה למפקד הקורפוס הקולוניאלי, ופיקד עליו עד 29 באפריל של אותה שנה. לאחר מכן הוא מונה למפקד חיל המשלוח הצרפתי לדרדנלים, ופיקד עליו במהלך מערכת גליפולי. ב-30 ביוני הוא נפצע, ומאוחר יותר איבד את ידו הימנית. ב-1 ביוני 1917 קיבל פיקוד על הארמייה הראשונה. פיקודו על ארמייה זו היה קצר ימים, וב-15 ביוני 1917 קיבל פיקוד על הארמייה הרביעית. גורו פיקד על הארמייה הרביעית במהלך בלימת מתקפת האביב הגרמנית, ובכלל זה הקרב השני על המארן.

ב-11 בנובמבר הוא נכנס בראש הארמייה שלו אל שטרסבורג, והפיל רפובליקה סובייטית שקמה בה. הארמייה שלו פורקה עם סיום המלחמה ב-8 באוקטובר 1919.

הנציב העליון של סוריה ולבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה נשלח גורו למזרח התיכון, ומונה למפקד צבא הלבאנט, כוח מיוחד שהיה אמור לאכוף את תוצאות הסכם סייקס–פיקו מבחינת צרפת. הוא פיקד על כוחות הצבא הצרפתי במהלך מלחמת טורקיה–צרפת בין פברואר 1920 לאוקטובר 1921. הוא פלש בראש כוחותיו לטורקיה, אולם לאחר קרב מארש נאלץ לסגת חזרה לסוריה. במרץ 1920 הוקמה "הממלכה הערבית של סוריה", אשר לא עלתה בקנה אחד עם תוכניותיה של צרפת. גורו הציב בעקבות האירועים אולטימטום לממשלה הסורית, לפרק את כוחותיה ולהיכנע לשליטה הצרפתית. המלך פייסל חשש מתוצאותיה של מלחמה ארוכה, ונכנע ב-14 ביולי 1920 בדמשק. אך שר ההגנה שלו, הגנרל יוסוף אל-עזמה, סירב להשלים עם הכניעה של המלך, והמשיך בלחימה. הוא הפנה כוחות סוריים לאזור מעבר מייסלון, בהרי מול הלבנון, במטרה לעצור את הכוחות הצרפתיים שהתקדמו לכיוון הממלכה. בקרב מייסלון, שהתקיים ב-24 ביולי, הביסו הכוחות הצרפתיים של גורו את הסוריים. אל-עזמה נהרג, ונהרגו 400 איש מלוחמיו. ביום הגיעו לדמשק, עלה גורו לקברו של צלאח א-דין והכריז: "נוכחותי כאן היא הוכחה לניצחון הצלב על הסהר".[1]

לאחר המלחמה הקים גורו מינהל אזרחי בסוריה, וחילק את השטח ל-6 "מדינות" תחת המנדט הצרפתי: לבנון הגדולה, דמשק, חלב, מדינת העלווים, סנג'ק אלכסנדרטה, ומדינת ג'בל א-דרוז שבהר הדרוזים. ב-23 ביוני 1921 הוא ניצל אך בקושי מניסיון התנקשות שארגנו ערבים מקומיים.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1923 הוא חזר לצרפת, ועד 1937 היה המושל הצבאי של פריז. אותה שנה הוא פרש מהצבא, ומת בפריז ב-16 בספטמבר 1946.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנרי גורו בוויקישיתוף
  • אנרי גורו (בצרפתית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, יחידה 5, עמ' 171.