אני מאשים...!

ערך זה עוסק במאמר של אמיל זולא. אם התכוונתם לסרט תעמולה נאצי, ראו אני מאשים (סרט תעמולה נאצי).

המאמר "!...J'accuse" בשער העיתון "ל'אורור" מ־13 בינואר 1898

אני מאשים...! (בצרפתית: J'Accuse...!), הוא מאמר דעה מפורסם של אמיל זולא שהתפרסם בעיתון הצרפתי ל'אורור (L'Aurore) ב־13 בינואר 1898, ובו תקף בחריפות יוצאת דופן את התנהגות השלטון והצבא הצרפתיים כלפי אלפרד דרייפוס. המאמר הוא למעשה מכתב פומבי הממוען אל נשיא צרפת פליקס פוֹר, ומאשים את המעורבים במשפט בזיופי מסמכים, בחקירה מוטה ובעיוות דין. למאמר היו השפעות חזקות על דעת הקהל בצרפת, והוא היה מהגורמים למשפט חוזר שבסופו דרייפוס קיבל עונש מקל של 10 שנות מאסר בצרפת, ולאחר מכן חנינה. ב-12 ביולי 1906 ביטל בית המשפט העליון את אשמתו של דרייפוס והוא זוכה סופית.

תוכן המאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין היתר כתב זולא (המאמר השלם ארוך מאוד):

אדוני הנשיא,
...הטינופת שפרשת דרייפוס זו המיטה על שמך, כמעט כתבתי על שלטונך. בית משפט, בפקודה, זיכה את אסטרהאזי. זהו עלבון עצום לאמת ולצדק. תדמיתה של צרפת כולה תוכתם בזוהמה הזו, ובדפי ההיסטוריה יירשם שפשע זה נגד החברה קרה בתקופת נשיאותך...
...אני מאשים את לויטננט קולונל דו-פאטי בהיותו היוצר של עיוות דין שטני זה, הייתי רוצה להאמין שמבלי מֵשים, ובהגנה על מעשים אלה בשלוש השנים האחרונות...
...אני מאשים את הגנרל דה מרסייה בשותפות לפשע, ולו מתוך חולשה מנטלית...
...אני מאשים את גנרל ביו בכך שבידיו הייתה ראייה מוצקה לחפותו של דרייפוס, והוא העלים אותה. הוא אשם בפשע זה נגד האנושות והצדק...
...אני מאשים את הגנרל בואדפר ואת הגנרל גונז בשותפות לפשע...
...אני מאשים את הגנרל פלייה ואת רב-סרן ראבארי בניהול חקירה מרושעת, מוטה באופן מפלצתי, כפי שהצהיר זה האחרון בתצהירו, שהוא מונומנט נצחי לעזות מצח ...
...אני מאשים את שלושת המומחים לכתב יד, האדונים בלהום, וארינר וקואר, במסירת דו"חות שקריים...
...אני מאשים את משרד המלחמה בשימוש בעיתונות...כדי לנצח על מסע מתועב (שנועד) להוליך שולל את הציבור הרחב ולכסות על עוולותיהם.
ולבסוף אני מאשים את בית הדין הצבאי הראשון בהפרת החוק על ידי הרשעת הנאשם על בסיס מסמך שנותר חסוי, ואני מאשים את בית הדין השני בחיפוי על מעשה לא חוקי זה, ובכך עשיית פשע על ידי זיכוי ביודעין של אדם אשם.

למאמר הייתה השפעה עצומה על דעת הקהל. אמיל זולא הועמד לדין ונגזר עליו עונש של שנת מאסר וקנס, אך התעוררות הפרשה הביאה לקביעת משפט חוזר לדרייפוס, שבסופו זוכה. הוא נפטר בגיל 62 שנה, ארבע שנים לאחר שהתעוררה הפרשה עם פרסום מאמרו "אני מאשים" וככל הנראה הורעל.

שימושים נוספים בביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי אני מאשים... הפך למטבע לשון של מחאה כלפי רדיפה משפטית. שימוש מעין זה נעשה בפרשת דרעי בשמו של הסרט אני מאשים שהאשים את מערכת המשפט ברדיפה מגמתית של אריה דרעי על רקע דתי וגזעני. גם נאומיו של משה קצב בעניין פרשת החקירה וכתב האישום נגדו, בהם השווה עצמו לדרייפוס, כונו בתקשורת "נאומֵי אני מאשים".

תרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל זולא, אני מאשים, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ט. (שני תרגומים: אחד מאת יצחק שנברג [=שנהר] והשני מאת אברהם אבא רקובסקי, שפורסם ב"הצפירה" זמן קצר לאחר הופעת המאמר המקורי. לצדם הובאה פקסימיליה של המאמר המקורי.) (הופיע לרגל 50 שנה לפרסום המאמר)
אמיל זולא, אני מאשים...!, מצרפתית: הדר קלונובר, הוצאת קמין־ברזילי, 2017. (הופיע לרגל 120 שנה לפרסום המאמר)