אנטילופת בייטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאנטילופת בייטס
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צבאיים
שבט: אנטילופות סבך
סוג: אנטילופה ננסית
מין: אנטילופת בייטס
שם מדעי
Neotragys batesi
וינטון, 1903
תחום תפוצה
תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטילופת בייטס (שם מדעי: Neotragys batesi; שמה המלא הוא אנטילופה ננסית של בייטס), היא מין של פרסתנית מעלת גרה קטנטנה בגודל ארנב, המשויכת לסוג אנטילופה ננסית וחיה במרכז אפריקה. היא תוארה מדעית בתקופה מאוחרת למדי - 1903, וקרויה על שם החוקר שגילה אותה. היא דומה מאוד חיצונית לקרובתה אנטילופה מלכותית במבנה גוף וצבע פרווה. בגובה הכתפיים אנטילופת בייטס עשויה אמנם להיות קטנה יותר מקרובתה, אך לרוב היא גדולה במעט יותר הן בגובה והן במידות הגוף האחרות ועל כן היא נחשבת לאנטילופה הקטנה בעולם רק לאחר האנטילופה המלכותית. שתיהן קטנות בדרך כלל באופן ניכר מהמין השלישי בסוג - דלקרן המושק.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטילופת הבייטס מתאפיינת כקרוביה בזוג קרני-חרוט קצרצרות ודקיקות האופייניות לסוג, והן ארוכות במקצת משל האנטילופה המלכותית וקצרות יותר משל דלקרן המושק. המבנה של הקרן פשוט יחסית: הקרן צומחת באלכסון עדין לכיוון מעלה בהתאם לזווית של הראש, והיא מתעגלת בצורה כמעט ולא מורגשת. מיקום הקרניים הוא בצידי המצח מעל העיניים, אך בשל הגודל הקטן שלהן הן נמצאות במרחק גדול מהעיניים ומהאוזניים. המרחק בין הקרניים זהה בין הבסיס לקצוות, והרווח בבסיס בין הקרניים הוא מהגדולים ביותר בקרב האנטילופות לצד האנטילופה המלכותית. הקרניים של אנטילופת בייטס דקיקות יותר אף משל מיני הדוקרן, ויש הבדל מועט בעובי בין הבסיס לקצוות שאינו בולט כל כך. השפיץ של הקרניים חד ביותר. צבע הקרניים הוא מחום בהיר עד חום שוקולד כהה לעומת הצבע השחור של האנטילופה המלכותית. הזכרים הם היחידים שמצמיחים קרניים, וזהו ההבדל היחידי שמאפשר זיהוי בינם לבין הנקבות.

הפרווה של אנטילופת בייטס עבה וקצרה עם מרקם של שערות סמיכות וצפופות. צבע הפרווה דומה מאוד לאנטילופה המלכותית, אך הוא בהיר יותר. הצבע מורכב מגוונים שונים של חום - בעיקר חום קפה, חום קינמון, חום מהגוני, חום ערמוני, חום מבריק וחום בהיר, כשאין אזורים עם צבע קבוע. בדרך כלל סמוך לחזה ולצוואר ובפלג האחורי הגוונים יהיו כהים יותר, ואזור הצלעות עשוי להיות בהיר עד חום צהבהב. העכוז והגחון עד החזה בצבע לבן בוהק, ומהחזה נמשך פס לבן עד אמצע הגרון. החלק העליון של הגרון הצמוד לראש גם הוא בצבע לבן. הזנב בצבע חום שוקולד כהה בצד העליון, ולבנבן בצד התחתון.

צבע ראשה של אנטילופת בייטס זהה בדרך כלל לצבע הגוף, ולעיתים המצח כהה במקצת. סביב העיניים הצבע נוטה לחום בהיר אך זה אינו בולט כל כך, ומתמזג עם שאר הצבעים של הראש. סימוני הפנים מסכמים בגבות דקיקות וקטנות בצבע לבן מעל כל עין, וכל האזור שסביב האף והפה בצבע שחרחר. הסנטר לבנבן מתחבר עם החלק העליון הלבן של הגרון ויוצר מעין "סינר". האוזניים מתחלקות בין שחרחר וחום כהה ובהיר בצד החיצוני לשחרחר וחום-ורדרד דהוי בצד הפנימי; בבסיס של האוזניים יש כתמים דקיקים בצבע שחור ולבן. לעומתה האנטילופה המלכותית מתאפיינת בראש השחרחר ברובו ללא גבות לבנות, כשהחלק התחתון בצבע כתמתם בולט. ה"סינר" הלבן בסנטר בולט יותר אצלה, ואין לה כתמים בבסיס האוזניים.

מבנה גופה של אנטילופת בייטס קומפקטי ועגלגל, ויש לה צוואר קצרצר ועבה הגורם לכך שהראש נראה מחובר לגוף. הראש עצמו גדול יחסית לגוף, והוא עגלגל ברובו ומסתיים בחרטום משולש. הרגליים דקיקות וקצרות, ומסתיימות בפרסות קצרות וחדות. הרגליים האחוריות ארוכות יותר מהקדמיות, ולכן בפלג גופה האחורי גבוה באופן ניכר מהקדמי ומשווה לה מראה כפוף ושפוף. העיניים שלה גדולות מאוד עם אישונים שחורים מורחבים, וגם אפה גדול יחסית ועגלגל ושחרחר כשל אייל. מאפיינים אלה גורמים לאנטילופת בייטס להיות דומה יותר לאיילוניים מאשר לאנטילופות קטנות אחרות מתת-משפחת הצבאיים. האוזניים גדולות ועגלגלות, והלוע, הפה והשיניים קטנים מאוד. הזנב דק וקצר והוא תחוב בדרך כלל ברגליים. הדו-צורתיות זוויגית בין הזכרים לנקבות של מין זה נמוכה ביותר, כשההבדלים היחידים הם שלזכרים יש קרניים, ואילו הנקבות גדולות מעט.
מידות הגוף של אנטילופת בייטס:
גובה הכתפיים: 33-24 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 57-50 ס"מ.
אורך הקרניים: 5-3.8 ס"מ.
אורך הזנב: 8-4.5 ס"מ.
משקל: 3-2 ק"ג.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף אופייני לבית גידולה של אנטילופת בייטס

אנטילופת בייטס נפוצה במרכז אפריקה. התפוצה שלה מוחלקת לשלושה אזורים גאוגרפים נפרדים: 1) - האזור המרכזי, משתרע על מרבית גבון וגינאה המשוונית, צפון מערב ודרום מערב קונגו, דרום קמרון ודרום מערב הרפובליקה המרכז אפריקאית. 2) - האזור הבינוני, משתרע בעיקר על צפון מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו עם גלישה קטנה למערב אוגנדה. 3) - האזור הקטן, משתרע על דרום מזרח ניגריה.

בית גידולה של אנטילופת בייטס הוא בעיקר יערות גשם טרופיים, יערות שפלה לחים ויערות משווניים, ורצוי עם פסיפס של צמחייה צפופה ביותר בצידי נהרות, עצים שנפלו, אזורי יער בהתחדשות בשל נפילה או כריתה, קרחות יער, וקרבה לפעילות אנושית כצידי כבישים וגינות ומטעים חקלאיים. היא מצויה בגבהים נמוכים יחסית של 100 עד 900 מטר מעל פני הים. הטמפרטורות בתחומי מחייתה 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת גבוהה ביותר בהתאם לבית גידולה ובסביבות 10,000-1,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטילופת בייטס עשויה ללקט מזון לאורך שעות היום, אך שיא פעילותה הוא בשעות הלילה, הבוקר והערב; בזמנים שהיא אינה פעילה היא מבלה את זמנה במנוחה והעלאת גרה בצמחייה עבותה. גודלה הקטן ופרוותה הכהה מספקים לה הסוואה מצוינת בבית גידולה הסבוך, והם גורמים לה להיות חשאית וכמעט בלתי ניתנת לצפייה. התגובה הראשונה שלה בעת הפרעה היא הסתתרות במהירות בסבך הקרוב אליה ללא תזוזה, ובמקרה והאיום יתקרב אליה היא תחכה עד למרחק קצר ממש ואז תפתח בהימלטות. היא נעה בקלות ובזריזות רבה בסבך תוך כדי התפתלויות ושבירה מהירה לכיוונים מנוגדים, מה שמקשה מאוד על טורפיה לתופסה. יש לה שתי שיטות שונות של בריחה: ריצה מהירה ושפופה עם גוף הסמוך לפני לקרקע וראש מתוח כלפי קדימה, או באמצעות קפיצות חזקות וגבוהות; רגליה האחוריות של אנטילופת בייטס ארוכות כאמור מהקדמיות, והן מספקות לה כוח מדהים ביחס לגודלה ומאפשרות לה ניתורים בגובה 55 ס"מ למרחק של 2.8 מטר.
בשל גודלה הזעיר לאנטילופת בייטס טורפים רבים ומגוונים, וכמעט כל טורף בגודלה ומעלה מסוגל לטורפה. בין טורפיה ניתן למנות: נמר, זבד אפריקאי, גחן מצוי, חתול בר ועשרות מינים של עופות דורסים ונחשים. הזכרים פולטים נחירות דרך האף כאשר הם מחפשים נקבות, ושני המינים מפיקים קול דמוי נביחה צרודה כאשר הם נמלטים - המשמש כאזהרה.

אנטילופת בייטס היא פרסתנית הפעילה לרוב בבדידות, כאשר כל פרט מאכלס שטח ביתי קבוע משלו בגודל 2–4 דונם, אם כי שטח של זכר חופף לעיתים קרובות לשטח של שתי נקבות. הזכרים טריטוריאליים, ומסמנים את שטחם על ידי הפרשות מבלוטות הריח שבצידי העיניים וערימות גללים. הנקבות אינן טריטוריאליות ולעיתים נמצאות בקבוצות קטנות. הפעילות היומית שלה מוכתבת על ידי הזמינות של מזונה; אנטילופת בייטס תנוע בשטחה סביב מספר אזורי האכלה מתאימים, ובכל אזור תבלה כחודש וחצי. תזונתה מבוססת בעיקר על עלים, שיחים, דשא ירוק וטרי, ניצנים, זרעים, פטריות, פירות ופרחים, ולעיתים רחוקות גם כמויות מוגבלות של עשבי תיבול ועשבים. במקומות בהם יש פלישה של גידולים חקלאיים ליערות, אנטילופות בייטס מעדיפות יותר את אזורים אלה על פני בית גידולם הטבעי, והן מזיקות לגידולים כדוגמת בוטנים, תה, קפה וקקאו, ומשום כך אינן אהודות על החקלאים ונתפסות לעיתים במלכודות שבשדות. צפיפות האוכלוסייה בבתי גידול רגילים 1–2 אנטילופות לקמ"ר, ובבתי גידול מתאימים במיוחד כמטעי קפה וקקאו היא גבוהה מאוד ועשויה להגיע עד 35 פרטים לקמ"ר.

המידע על מערכת הרבייה של אנטילופת בייטס מועט יחסית בשל החשאיות שלה, וחלקו מושווה לאנטילופה מלכותית ודלקרן המושק. הרבייה מתרחשת לאורך השנה, אך השיא הוא במשך העונות הגשומות. ההריון נמשך כ-6 חודשים, לאחריהם נולד עופר יחיד קטנטן ושברירי במשקל של 1–2 ק"ג. צבעו זהה לצבע הבוגרים והא שוהה בשבועות הראשונים בצמחייה הסבוכה. הוא נגמל לאחר כחודשיים ומגיע לבגרות לאחר 16 חודשים לנקבה ו-8–18 חודשים לזכר.


תוחלת החיים של אנטילופת בייטס זהה כנראה לזו של אנטילופה מלכותית - 8-6 שנים, ובשבי היא גבוהה במעט.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטילופת בייטס מסווגת על ידי IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל מספרים גדולים ברוב חלקי תפוצתה ומגמת אוכלוסייה יציבה. מצב שימורה לא אמור להשתנות כל עוד שטחים נרחבים מהיערות המשוונים במרכז אפריקה יישארו מיושבים בדלילות, אך פעילות והתיישבות אנושית מסיבית הצפויה באזורים אלה בעשורים הבאים עלולה לגרום ללחצים גדולים של ציד וכריתת יערות. אף על פי שאנטילופת בייטס נרדפת לבשר, היא אינה שכיחה בדרך כלל בשווקים עירוניים לעומת הצביונים - כנראה בשל האופי החשאי והזהיר שלה, כך שהציד אינו מהווה איום חמור כל כך בשבילה. כמו כן היכולת שלה להשתלב במטעים חקלאיים וביערות בשלבי צמיחה, גורמים לה להיות פחות מושפעת מכריתת יערות בניגוד למינים התלויים ביערות ללא הפרעה כדוגמת האוקפי. ההישרדות הארוכת-טווח שלה, עשויה בכל זאת להיות תלויה יותר ויותר באזורים מוגנים.

בין האזורים המוגנים שבהם היא נמצאת ניתן למנות את הפארק הלאומי הרי רוונזורי, הפארק הלאומי קהוזי-בייגה, שמורת אוקאפי, הפארק הלאומי וירונגה, הסנגהה התלת-לאומי, שמורת החי דג'ה, הפארק הלאומי פונג'ארה, הפארק הלאומי וואקה, הפארק הלאומי הרי קריסטל, הפארק הלאומי אקאנדה, הפארק הלאומי בירוג'וו, הפארק הלאומי מיומבה, הפארק הלאומי מוקאלאבה-דאודאו, הפארק הלאומי לואנגו, הפארק הלאומי מואנג'ן, הפארק הלאומי לוינדו, הפארק הלאומי מינקאבה, הפארק הלאומי נאקי ועוד.

אומדן האוכלוסייה העולמי לאנטילופת בייטס מוערך בכ-220,000 פרטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטילופת בייטס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנטילופת בייטס באתר הרשימה האדומה של IUCN