אנטונין סקאליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטונין סקאליה
Antonin Scalia
אנטונין סקאליה, 2013
אנטונין סקאליה, 2013
לידה 11 במרץ 1936
טרנטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בפברואר 2016 (בגיל 79)
שאפטר, טקסס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא אנטונין גרגורי סקאליה
שם לידה Antonin Gregory Scalia עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה פיירפקס ממוריאל פארק, פיירפקס, וירג'יניה, ארצות הברית
השכלה
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
26 בספטמבר 198613 בפברואר 2016
(29 שנים)
תחת נשיאי בית המשפט העליון של ארצות הברית ויליאם רנקוויסט
ג'ון רוברטס
נשיא ממנה רונלד רייגן
שופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה
17 באוגוסט 198226 בספטמבר 1986
(4 שנים ו־5 שבועות)
פרסים והוקרה
  • פרס פרנסיס בויאר (1989)
  • פרס צלחת הזהב (העשור של 2000) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטונין גרגורי סקאליהאנגלית: Antonin Gregory Scalia;‏ 11 במרץ 193613 בפברואר 2016) היה שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1986–2016. נחשב לעוגן האינטלקטואלי של העמדה הטקסטואליסטית (אנ') והאוריגינליסטית (אנ') באגף השמרני בבית המשפט העליון. בפסיקותיו מיצב עצמו כאחד מדובריה החריפים והנחרצים ביותר של השמרנות האמריקאית.

קורות חייו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקאליה נולד בטרנטון שבניו ג'רזי, למשפחה קתולית, בן יחיד לקתרינה ולפרופסור יוג'ין סקאליה. אביו התמחה בחקר השפות הרומאניות, והיגר לארצות הברית מאיטליה. סקאליה למד בבית הספר התיכון הקתולי של חאוויר, במנהטן, ניו יורק ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון די. סי., בה סיים הראשון בכיתתו. את התואר במשפטים קיבל מבית הספר הרווארד למשפטים ב-1960. במהלך לימודיו היה עורך ההערות של ביטאון האוניברסיטה. ב-1967 היה לפרופסור למשפטים באוניברסיטת וירג'יניה.

ב-1971 הצטרף לממשלו של הנשיא ריצ'רד ניקסון והתמחה בהסדרת ענייני הטלוויזיה בכבלים. הוא שירת בתפקידים משפטיים שונים גם בממשל ג'רלד פורד. ב-1977 שב לאקדמיה, לאוניברסיטת שיקגו, וערך את כתב העת Regulation[1].

ב-1982 מינה אותו הנשיא רונלד רייגן לשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה במקום רוג'ר רוב. ב-1986 מינה אותו רייגן לשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, מינוי שאושר בסנאט פה אחד. הוא היה לשופט הראשון בבית המשפט ממוצא איטלקי.

היה קתולי אדוק, אב לתשעה ילדים שאחד מהם הוא כומר. בנו יוג'ין סקאליה כיהן כמזכיר העבודה של ארצות הברית.

הוא נפטר בשנתו ב-13 בפברואר 2016, במהלך נופש באזור הפארק הלאומי ביג בנד שבטקסס. בנובמבר 2018 העניק לו הנשיא דונלד טראמפ את מדליית החירות הנשיאותית.

בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס השבעת סקאליה לבית המשפט העליון, 26 בספטמבר 1986

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מינויו נחשב סקאליה לדוברה הנחרץ ביותר של השמרנות בבית המשפט העליון. השנינות והחריפות שבהן נהג לכתוב את חוות הדעת שלו, לעיתים קרובות בדעת מיעוט, הפנו אליו את תשומת הלב, אף יותר מאשר אל נשיא בית המשפט ויליאם רנקוויסט, שנחשב למעט מתון ממנו. עם מינויו של השופט קלרנס תומאס ב-1991 מצא לעצמו סקאליה "תאום משפטי". לאורך השנים הסתמנו הבדלי דגשים קלים בין השניים, אך על פי רוב היו פסיקותיהם דומות מאוד. סקאליה היה זהיר מעט יותר מתומאס ביחס להפיכת תקדימים עתיקים של בית המשפט, ופחות קיצוני בעניין הזכויות של מדינות ארצות הברית. כשנה לאחר מותו מינה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את השופט ניל גורסץ' לתפקיד שופט בית המשפט העליון במקומו של סקאליה. בהודעה על מינויו הבהיר טראמפ כי חיפש במשך חודשים מחליף ברמתו ובהשקפותיו של סקאליה ולכך כיוון כשמינה את גורסץ' לתפקיד.

פרשנות חוקתית ומשפט סטטוטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאוריגינליסט (אנ') מאסכולת המשמעות המקורית, ביסס סקאליה את פרשנותו לחוקה על הטקסט שלה והאופן המקורי שבו התפרש עם כתיבתה, והסתייג נמרצות מקריאה מרחיבה שלה, סגנון הידוע כחוקה חיה (אנ'). סקאליה התנגד גם לפרשנות החוקה על פי כוונות מנסחיה וסבר שיש לפרשה רק על פי 'המשמעות הרגילה של לשון החוקה, בעת חקיקתה'. כטקסטואליסט (אנ'), הבליט סקאליה את ההיצמדות לטקסט – במשמעותו 'הרגילה' – כמקור לפרשנות משמעותו של חוק. זאת תוך דחיית האפשרות של הסתמכות על כוונות המחוקקים וגורמים אחרים – שאינם החוק הכתוב – לצורך פרשנות.

על היחס בין טקסטואליזם לאוריגינליזם אמר:

הגישה האוריגינליסטית מתייחסת לחוקה כאל חוק, ומעניקה לה את המשמעות שהייתה למילותיה כפי שהובנו בתקופה שבה הוכרזו. לפעמים מתארים אותה כגישת הכַּוונה המקורית. אף פעם לא תשמעו אותי מדבר על כוונה מקורית, כי כמו שאני נוהג לומר, אני קודם כל טקסטואליסט ורק לאחר מכן אוריגינליסט. אם אתה טקסטואליסט, לא אכפת לך מהכוונה, ולי לא אכפת אם למנסחי החוקה הייתה איזו משמעות סודית בדעתם כשאימצו את מילותיה. אני מקבל את המילים כפי שהן הוכרזו לעם האמריקאי, ובהתאם להבנה ההוגנת של משמעותן.

סוגיות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעמיתיו השמרנים תמך סקאליה בצמצום כוחו של הקונגרס של ארצות הברית ובהגדלת כוחן של המדינות, לפי המבנה הפדרלי המקורי שאותו ראו כותבי החוקה לנגד עיניהם.

סקאליה התנגד נחרצות למציאת בסיס בחוקה להפלה מלאכותית. בשאלה זו, המפלגת את הציבור האמריקני ביחסו לבית המשפט יותר מכל, שלל סקאליה כל הכרעה שתתבסס על החוקה: הוא הדגיש שכפי שאין בחוקה היתר להפלות, גם אין בה איסור להן – והשאלה צריכה להיוותר לשיפוטן של המדינות[2]. לגבי המתות חסד, הוא ניסח את עמדתו במילים ”אין זכות חוקתית למות”.

השקפתו הייתה שאפליה מתקנת בקבלה לאוניברסיטאות אינה חוקתית וסותרת את ההבטחה לשוויון לפני החוק. הוא צמצם את הפרדת הדת מהמדינה.

סקאליה תמך בפסיקה בת כללים רחבי היקף, אשר מונעים את ההטיה של פסק הדין בהתאם לרצון נקודתי. הוא סבר שעל בית המשפט העליון, כמי שעומד בראש הרשות השופטת, מוטלת החובה לנסח כללים המבהירים את הדין לבתי המשפט הכפופים אליו.

סקאליה פסק בעקביות בזכות עונש המוות, גם נגד מפגרים וקטינים. על אף התנגדותו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני לעונש זה, הביע סקאליה את אמונתו כי אין בו סתירה להשקפה הקתולית. לדעתו, שופט קתולי שדתו מביאה אותו להתנגד לעונש מוות חייב לפסול עצמו מלשבת בדין. בהקשר זה, התנגד לשימוש במשפט השוואתי בפרשנות החוקה והתפלמס על כך עם עמיתו סטיבן ברייר, מייצג ההשקפה ההפוכה.

הקהילה ההומוסקסואלית החשיבה אותו לאחד מיריביה הגדולים. ב-2003 פסק בית המשפט שלא ניתן לאסור על קיום יחסי מין "שלא כדרך הטבע" (פסק דין לורנס נגד טקסס) והפך את היחסים החד-מיניים, אם הם נעשים בין בגירים ובהסכמה, לחוקיים בכל מדינות ארצות הברית. סקאליה כתב דעת מיעוט מתנגדת חריפה, בה ציין שלדעתו הפסיקה "נובעת כביכול מאג'נדה להט"בית הרווחת בחברה האמריקאית".

לעיתים נדירות קרה שהיצמדותו לחוקה ולכוונתה המקורית הביאה אותו לתמיכה בהשקפה ליברלית. כך פסק בתביעה נגד חוק של מדינת טקסס שאסר על שריפת דגל ארצות הברית אינו חוקתי, בהיותו סותר לתיקון הראשון לחוקה, המבטיח את חופש הביטוי.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהחליט הרוב, שאליו הצטרף סקאליה, להתערב בפסיקת בית המשפט של מדינת פלורידה להמשיך את ספירת הקולות בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, החלטה שהבטיחה את ניצחונו של ג'ורג' בוש הבן על אל גור, הותקף כצבוע. לדברי המתנגדים, ההחלטה סתרה את השקפתו לפיה אל לממשל הפדרלי להתערב בענייני המדינות. כבר בצו הביניים שנתן עורר סקאליה את חמת זעמם של תומכי המפלגה הדמוקרטית. הוא קבע שיש לעצור את הספירה לאלתר פן התמשכותה תפגע בלגיטימיות של ניצחון בוש, אם יזכה בעתירה לבסוף.

החלטתו של סקאליה שלא לפסול עצמו בדיון בעניינו של סגן נשיא ארצות הברית ריצ'רד צ'ייני עוררה מחלוקת, לאחר שנודע שהשניים יצאו יחד לציד ברווזים. סקאליה הסביר שלא הייתה הצדקה לפסילה מאחר שהעתירה שבאה לפני השופטים כוונה נגד צ'ייני בתוקף תפקידו בממשל, ולא באופן אישי. התשובה "קווה קווה" שהשיב בלעג לשאלה בנידון צוינה בתקשורת בתימהון[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשם החוק: על בית המשפט, החוקה ושלטון החוק / אנטונין סקאליה; מאנגלית: שמעון ותמי נטף עורך אקדמי: ד"ר יהושע (שוקי) שגב; עריכת תרגום: יעל לקסמן בהט; עורך אחראי: צור ארליך. ירושלים: הוצאת סלע מאיר, תשפ"ב 2022[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטונין סקאליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טרי איסטלנד, אנטונין סקאליה: שופט עליון מזן אחר באתר מידה, 15.01.2016
  2. ^ בחוות דעתו בהורות מתוכננת נגד קייסי מ-1992
  3. ^ רחביה ברמן‏, קוואק קוואק, אמר כבוד השופט העליון, באתר וואלה!‏, 19 בפברואר 2004
  4. ^ אתר למנויים בלבד נתנאל שלומוביץ, המדריך לשופט הימני, באתר הארץ, 23 בפברואר 2023