אנומה אליש
אֶנוּמָה אֶלִישׁ (מבבלית: "כאשר ממעל" או "בעת שממעל" ע"ש מילות הפתיחה, בכתב יתדות אכדית: 𒂊𒉡𒈠𒂊𒇺) הוא סיפור הבריאה הבבלי. הסיפור נתגלה בין עתיקות העיר נינווה בשנת 1849 על גבי שבעה לוחות חרס שנשתמרו ברובם היטב. אגדת אנומה אליש חוברה בחלקה בתחילת האלף השני לפנה"ס. לאפוס קיימות גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור הבריאה המקראי.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
נָח הָאָדוֹן, בִּגְוִיָּתָהּ הִתְבּוֹנֵן, |
| אנומה אליש (בתרגום ש. שפרה וי. קליין) |
עלילת האפוס מתחילה בראשיתו של העולם, לפני בריאת השמים והארץ, עם הישויות הקדמוניות אפסו, המייצג את המים המתוקים, ותיאמת, המייצגת את המים המלוחים. השניים הם זוג, והם מולידים ארבעה דורות של אלים - כשכל דור מתעלה על קודמו במעלותיו וביכולותיו. ארבעת הדורות הם לחמו(אנ') ולחאמו (אנ'), אנשר וקישאר (אנ'), אנו ואאה (הנקרא תחילה "נדמד"). מבין כל אלו, החזק והחכם ביותר הוא אאה.
האלים מתאספים יחדיו וחגוגגים ברעש, והמולה ממושכת זו מטרידה את מנוחתם של אפסו ותיאמת. אפסו, בעצת נאמן ביתו ממו ועל אף התנגדותה של תיאמת, מחליט להשמיד את האלים הרעשניים בניסיון להשיב את השקט והשלווה. מזימה זו מתגלה לאלים, ואאה מצליח להערים על אפסו, לגבור עליו ועל בעלי בריתו ולהרוג אותו. אאה הופך למנהיג האלים, ויחד עם זוגתו דמכינה הוא מוליד את מרדוך.
מרדוך הצעיר יוצר רוחות וסערות המטרידות את מנוחתה של תיאמת ובני בריתה, ובעצת בני בריתה תיאמת יוצאת למלחמה נגד האלים המורדים על מנת להשיב את השקט וכן לנקום את רצח בן זוגה אפסו. תיאמת בוראת עבור מלחמה זו 11 מפלצות אימתניות. כמו כן, היא ממנה את בנה קִינְגוּ למלך ולשר הצבא, מעניקה לו את לוחות הגורל (לוחות מיתולוגיים על פיהם נחרצו גורלות ונקבעו סדרי עולם) והוא הופך לבן זוגה. האלים נבהלים, ואובד עצות אאה פונה אל בנו בכורו מרדוך - וזה מתנדב להילחם בתיאמת, אך בתנאי שלאחר הניצחון האלים יקבלו את סמכותו כמלך עליהם. האלים מתכנסים, ומסכימים להצעתו של מרדוך. האלים מושיבים את מרדוך על במת נסיכות וממנים אותו למלך על האלים, ומכריזים כי פקודתו היא החשובה בין פקודות האלים ושבמאמר פיו כל דבר יוכל להיאבד או להיברא כרצונו. על מנת להוכיח את כוחו האלוהי, האלים מציבים בפני מרדוך כוכב - ואותו הוא משמיד ובורא מחדש, במאמר פיו בלבד. לאחר מכן, האלים מעניקים למרדוך סמלי מלכות ונשק. מרדוך מכין לו כלי נשק, בורא רוחות שיסייעו לו בקרב ויוצא למלחמה בתיאמת.
תחילה, מרדוך רואה את קינגו ודעתו מתבלבלת, כוחותים נחלשים והתושייה שלו נמוגה. תיאמת מנסה לנצל את המצב על מנת להתל במרדוך, אך הוא מתעורר מבהלתו ומזמן את תיאמת לדו-קרב נגדו. השניים מתנצחים קודם במלחמת דברים ולחשים, ואחר כך מרדוך פורש על תיאמת את רשתו ולוכד אותה. כאשר תיאמת פוערת את פיה על מנת לבלוע את מרדוך, הוא שולח את רוחותיו אל תוך פיה והן ממלאות את בטנה. מרדוך יורה בתיאמת חץ, הורג אותה ודורך על גווייתה, ולאחר מכן הוא לוכד את האלים בעלי בריתה, אוסר את מפלצות הקרב שלה ולוקח מקינגו את לוחות הגורל ומניח אותם על חזהו. לאחר שהוא גובר על צבאה, מרדוך שב אל גוויית תיאמת ומבתר אותה לשניים. מפלג גופה העליון, מרדוך בורא את השמים. בתוך השמים, הוא מכונן היכל ומשכין בו את האלים הגדולים. מרדוך בורא את המאורות, יוצר את לוח השנה וקובע את החוקים, ומפלג גופה התחתון של תיאמת הוא בורא את הארץ, את תופעות האקלים, את ההרים ואת מקורות המים והעפר. בנוסף, מרדוך משתמש בעורה של תיאמת על מנת ליצור יריעה שתשמור על השמים מלנזול. מרדוך הורג את המפלצות שסייעו לתיאמת ומציב אותן בשער של היכל האלים כאות עולם, ואת לוחות הגורל שלקח מקינגו הוא מעניק לאנו. לאור הצלחתו, האלים משגרים למרדוך מתנות ומכריזים על נאמנותם.
מרדוך בוחר לו מקום בארץ החדשה שהוא ברא, ובוא הוא מייסד את מקדשו. מקום זה נקרא "בבל", ובמקדש שבו שוכנים האלים. האלים, אשר לפי סדרי העולם החדשים מחולקים בין השמים, ההיכל והשאול, מבקשים לדעת מי ימלא את מקומם במלאכת הכפיים שעשו לפרנסתם - ומרדוך מודיע כי בכוונתו לברוא את האדם שעליו הוא יעמיס את עמל האלים. מרדוך, בעזרת אאה, בורא את האדם, מדמו של קינגו. מרדוך מחלק את האלים לשתי קבוצות, בשמים ובארץ. כאות תודה למרדוך, האלים מייסדים את המקדש המרכזי בבבל, אסגיל. האלים נשבעים שבועת אמונים ומפקידים בידי מרדוך את המלכות על אלי שמים וארץ ואת הנהגת בני האדם. כגולת הכותרת למעמד ההמלכה, האלים מחליטים לפאר את שמו של מרדוך באמצעות חמישים שמות ותארים. לבסוף, ניתן ציווי למסור את שמותיו של מרדוך מדור לדור עד עולם.
פתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
אנומה אליש ומיתוסים כנענים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקרים עמדו על כך שהתרבות המסופוטמית הייתה בין שני נהרות ולא ליד ים,[1] ולכן הגיוני שאת היחס שלה לאל ים היא שאבה מתרבות אחרת כדוגמת התרבות הכנענית שהייתה לחוף הים התיכון. בתרבות זו כפי שאנו מכירים מתוך השירה האוגריתית (אוגרית הייתה עיר נמל) ישנו מאבק איתן על ההגמוניה בין בעל, אל הגשם והסערה - מקבילו הכנעני של מרדוך, לבין זבול ים, אל הים השולט על מפלצות נוראות ואיומות. בסופו של המאבק גובר בעל על ים באמצעות כלי נשק מאגיים שמכין לו כושר וחסיס, אל האומנויות, וזוכה בשלטון על האלים. עם זאת, הבדל מהותי בין שני הסיפורים הוא שבתרבות הכנענית סיפור המלחמה בין האלים לא מופיע כמיתוס בריאה.
אנומה אליש וסיפורי הבריאה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש
ישנן נקודות דמיון מסוימות בין "אנומה אליש" לבין סיפורי בריאה מקראיים שונים, בהם לדוגמה ספר איוב, פרק ט' פסוקים ח'-י"ג וספר איוב, פרק ל"ח, ובתיאורים כבספר תהילים, פרק ע"ד פסוקים י"ג-י"ד, ספר תהילים, פרק ק"ד פסוק כ"ו, ספר ישעיהו, פרק נ"א ועוד. בדומה לאנומה אליש, מאוזכר בסיפורים אלו קרב של האל עם מפלצת ימית (שר של ים, רהב, לווייתן, תנין וכדומה).
מסורת זו מתפרשת ומבוארת בתלמוד:
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו, לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מֵימות שבעולם. אמר לפניו (=שרו של ים): ריבונו של עולם, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר "בכוחו רָגַע הים, ובתבונתו מָחַץ רהב.
בניגוד לסיפורים אלה עומד סיפור הבריאה הקלאסי מספר בראשית, פרק א', שבו אין סימן וזכר למאבק. הפרשן משה דוד קאסוטו מסביר הבדלים אלה בכך, שספר בראשית א' מתפלמס עם מסורות הבריאה האחרות, היונקות מהמסורת הבבלית והסותרות את הגישה המסורתית של היהדות. למשל, מסיבה זו הופכת בבראשית א' האלה תיאמת ל"תהום". בנוסף, מוזכרים בנפרד "התנינים הגדולים" – רמז למפלצות ימיות מהמיתולוגיה של המזרח הקרוב, אשר בבראשית א' אלוהים אינו נלחם נגדם, אלא להפך - הם מצייתים לו כשאר החיות.
לפיכך, טוען קאסוטו, נכנס סיפור הבריאה המתפלמס הזה לתוך התורה, שהרי הוא מבטא את הגישה הקאנונית; ואילו המסורות האחרות אשר רווחו באותה תקופה נכנסו לספרי הנביאים והכתובים, משום שהן כנראה היו בשימוש באותה תקופה ולכן הועלו על הכתב. עם זאת, היה סיכון מועט יותר שסיפורים אלה יתקבלו כלשונם, שהרי הטקסטים שבנביאים וכתובים משופעים במטפורות ובדימויים.
לעומתו סבור ג'ון ד. לוינסון וחוקרים נוספים שהתיאורים שבספרי הנביאים והכתובים מתעדים מסורת ישראלית מקבילה, שהאמינה בסיפור בריאה הדומה למיתוס הבבלי.
אנומה אליש והמקור הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי יעקב קליין וש. שפרה 'אנומה אליש' מבוסס על מקורות שונים. התיאוגניה, סיפור בריאת העולם ובריאת האדם - לקוחים כולם מן המקורות השומריים, לדוגמה, האל הראשי במיתולוגיה השומרית היה אנו (אל השמים) ובנו שירש אותו אנליל, הוא מקבילו של האל מרדוך במיתולוגיה הבבלית. בנוסף למוטיבים השומריים יש מוטיבים אכדיים (אלים צעירים המפריעים לאלים הזקנים ובריאת האדם מדמו של אל מומת) ואף מוטיבים שמיים מערביים (מלחמת מרדוך אל הסערה בתיאמת אלת הים).[2]
חוקרים מסוימים ניסו לטעון שמוטיב מלחמת מרדוך בתיאמת איננו ממקור שמי-מערבי אלא ממקורות מסופוטמיים קדומים (למשל אגדת לבו), כנגדם נטען ש'אנומה אליש' מכיל מוטיבים ייחודיים מהספרות השמית-מערבית שלא קיימים במיתוסים השומריים והאכדיים.[3]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
- ש. שפרה, י. קליין, אנומה אליש, בימים הרחוקים ההם – אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, עם עובד, 1996.
- משה ויינפלד, "האל הבורא בבראשית א' ובנבואת ישעיהו השני", תרביץ לז (תשכ"ח), עמ' 105–132
- נגה איילי-דרשן, ודורך על במתי ים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"ו, עמ' 151-156
- Jon D. Levenson, Creation and the Persistence of Evil: The Jewish Drama of Divine Omnipotence. San Francisco: Harper and Row, 1988, pp. 7-13.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבי ורשבסקי, 'אנומה אליש' : סיפור הבריאה הבבלי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- אליעזר (אד) גרינשטיין, קטעים מתוך "אנומה אליש", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- תרגומו לאנגלית של אנומה אליש על ידי Leonard William King משנת 1902 באתר Internet Sacred Text Archive.
- פרשנות לשורות הראשונות באכדית באתר Akkadian language pages מאת John Heise
סיפורי בבל - אנומה אליש עם הפרופסור נתן וסרמן, סרטון בערוץ "Alex Tseitlin", באתר יוטיוב (אורך: 15:21)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מסופוטמיה | ||
|---|---|---|
| ממלכות בתקופת הברונזה | ||
| שומר | אומה • אור • ארידו • ארך • אשנונה • באד-טיבירה • בורסיפה • דיר • לגש • מלגיום • נגירסו • ניפור • סיפר • כיש • שדופום • שורופק | 
|
| עילם | שושן • אנשאן | |
| אכד | אכד • מארי • גותים | |
| אמורים | אמר • תותול • איסין • ארך • לרסה • בבל • כיש • מרי • תרקה • ימחֿד • אכלתום | |
| בבל | התקופה הבבלית הקדומה • כשים • האימפריה הבבלית החדשה • כשדים • דור-כוריגלזו | |
| אשור | אשור • כלח • דור שרוכין • נינוה • חרן • אימגור-אנליל • האימפריה האשורית החדשה | |
| חור | מיתני • אורקש • נוזי • אוררטו | |
| נושאים מרכזיים | ||
| ממשל | מלכי שומר • מלכי אשור • מלכי בבל | |
| מיתולוגיה | מיתולוגיה מסופוטמית • הוראות שורופק • אנומה אליש • עלילות גילגמש • מרדוך • קינת ניפור • הדת הבבלית אשורית | |
| שפה | כתב יתדות • אלפבית ארמי • שומרית • אכדית • אמורית • עילמית • חורית • ארמית | |
| נהרות | פרת • חידקל • חבור • בליח • דיאלא • הזב הגדול • הזב הקטן | |
| מיתולוגיה מסופוטמית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון השומרי והאכדי | אבזו – אפסו (אנ') • אוּתוּ – שַמַש (אנ') • איננה – אשתר • אנו • אנכי – אאה • אנליל • אשור • מרדוך • נינגל (אנ') – נִכַּל • נינורתה • נינחורסג – בלת־אילי • נינליל • נינקאסי • נינתינוגה (אנ') • נרגל • ננה – סין • שלמנו • תיאמת • דומוזיד – דואוזו (תמוז) | 
|
| יצירות ספרותיות חשובות | אנומה אליש • הוראות שורופק • עלילות גילגמש | |
| גיבורים | אותנפישתים • אנכידו • גילגמש • זיאוסודרה | |
