אנדריי יריומנקו

אנדריי איוונוביץ יריומנקו
Андрей Иванович Ерёменко
לידה	14 באוקטובר 1892; חרקוב, האימפריה הרוסית
פטירה	19 בנובמבר 1970 (בגיל 78); מוסקבה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות של חומת הקרמלין
מדינה	הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, האימפריה הרוסית, ברית המועצות, המדינה האוקראינית, הרפובליקה העממית של אוקראינה, הרפובליקה הרוסית
השכלה	אקדמיית פרונזה
השתייכות	הצבא האדום
תקופת הפעילות	1918–1958 (כ־40 שנה)
דרגה	מרשל ברית המועצות
תפקידים בשירות
	מפקד רגימנט פרשים (1929-1937); מפקד דיוויזיית פרשים (1938); מפקד קורפוס פרשים (1939); מפקד קורפוס ממוכן (1940); מפקד המחוז הצבאי טרנס-באיקל (1941); מפקד החזית המערבית; מפקד חזית בריאנסק (1941); מפקד ארמיית ההלם הרביעית; מפקד החזית הדרום-מזרחית (1942); מפקד חזית סטלינגרד (1942); מפקד החזית הדרומית; מפקד חזית קלינין (1943); מפקד ארמיית החוף (1944); מפקד החזית הבלטית השנייה (1944-1945); מפקד החזית האוקראינית הרביעית (1945); מפקד המחוז הצבאי הקרפטי; מפקד המחוז הצבאי מערב סיביר (1946-1952); מפקד המחוז הצבאי צפון קווקז (1953-1955); מפקח כללי של משרד ההגנה של ברית המועצות (1958);
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם השנייה הפלישה הסובייטית לפולין המזרחית; קרב סמולנסק; קרב מוסקבה; קרב סטלינגרד; המבצע לשחרור חצי האי קרים (1944); מבצע בגרטיון (1944); שחרור צ'כוסלובקיה (1945);
עיטורים
	;

אנדריי איוונוביץ יריומנקו (ברוסית: Андрей Иванович Ерёменко;‏ 14 באוקטובר 1892 - 19 בנובמבר 1970) היה מפקד בכיר בצבא הסובייטי בתקופת מלחמת העולם השנייה, ומילא תפקיד חשוב במהלך קרב סטלינגרד. לאחר תום המלחמה פיקד על מספר מחוזות צבאיים במזרח אירופה ובברית המועצות, ובשנת 1955 קיבל דרגת מרשל ברית המועצות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריומנקו נולד בכפר מרקובקה במחוז חרקוב למשפחת איכרים. בשנת 1913 גויס לצבא האימפריה הרוסית. השתתף במלחמת העולם הראשונה, בשנת 1917, לאחר מהפכת אוקטובר עזב את הצבא וחזר לכפרו. ב-1918 הצטרף יריומנקו לשורות הצבא האדום ושירת בארמיית הפרשים הראשונה בפיקודו של סמיון בודיוני במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. לאחר תום המלחמה הוא למד בבית הספר לקציני חיל הפרשים בלנינגרד ולאחר מכן באקדמיה הצבאית על שם פרונזה, אותה סיים ב-1935. במקביל שירת יריומנקו בשנים 1929‏-1937 כמפקד רגימנט פרשים. בשנים 1937‏-1940 הוא קודם במהירות תחילה לפיקוד על דיוויזיה ולאחר מכן לפיקוד על קורפוס. קורפוס הפרשים שלו השתתף בפלישה הסובייטית לפולין המזרחית בספטמבר 1939. ב-1940 מונה יריומנקו כמפקד אחד הקורפוסים הממוכנים החדשים של הצבא האדום. ב-1941 נשלח למזרח הרחוק כמפקד המחוז הצבאי טרנס-בייקל ומונה כמפקד ארמיית הדגל האדום הראשונה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר פתיחת מבצע ברברוסה הוזעק יריומנקו למוסקבה ומונה למפקד החזית המערבית, שהגנה על נתיב ההתקדמות הקצר ביותר של הגרמנים למוסקבה (כביש מינסק-מוסקבה). הוא הצליח לארגן מחדש את שרידי היחידות שבפיקודו ולבלום את התקדמות הצבא הגרמני באזור סמולנסק בסיוע כוחות עתודה גדולים שהוטלו למערכה. באוגוסט 1941, לאחר שנפצע בקרב, הועבר יריומנקו לפיקוד על חזית בריאנסק החדשה, שהוקמה כדי להגן על מוסקבה מפני התקפה מכיוון דרום-מערב. במהלך מבצע טייפון בראשית אוקטובר 1941 הצליחו הגרמנים לכתר ולהשמיד חלק גדול מכוחות החזית, ושרידיה נסוגו לכיוון מוסקבה. ירומנקו נפצע שוב, הפעם קשה, ופונה לטיפול ממושך בבית חולים במוסקבה. בינואר 1942 הוא חזר לשירות, מונה כמפקד ארמיית ההלם הרביעית, שהשתתפה במתקפת הנגד הסובייטית באזור מוסקבה כחלק מכוחות החזית הצפון-מערבית, ונפצע בפעם השלישית.

בראשית אוגוסט 1942, לאחר תקופת החלמה ממושכת, מונה יריומנקו על ידי הסטאבקה למפקד החזית הדרום-מזרחית, שהוקמה במטרה לבלום את התקדמות הגרמנים לסטלינגרד מכיוון דרום. כוחות החזית לא הצליחו לעצור לחלוטין את התקדמות ארמיית הפאנצר הרביעית לכיוון העיר, אך ניהלו קרב מגננה מוצלח, שמנע מהגרמנים לפרוץ את חזיתם, ועיכב את התקדמותם במשך מספר שבועות. רק ב-10 בספטמבר 1942 הצליחו הגרמנים לפרוץ אל הוולגה מדרום לסטלינגרד, ולנתק את הארמייה ה-62, שהגנה על העיר, מהכוחות העיקריים של החזית. במהלך המערכה על סטלינגרד פיקד יריומנקו על הכוחות הסובייטיים בתוך העיר ומדרום לה. החזית שלו, שב-28 בספטמבר שונה שמה לחזית סטלינגרד, הנחיתה שורת התקפות על האגף הימני של אגד הכוחות הגרמני שתקף את סטלינגרד, וריתקה כוחות גרמניים ניכרים. כמפקד החזית, היה יריומנקו אחראי על העברת אספקה ותגבורות דרך נהר הוולגה לארמייה ה-62 בחורבות סטלינגרד, ועל הענקת סיוע ארטילרי ואווירי לכוחות הלוחמים בתוך העיר, ומילא תפקיד חשוב בהכשלת המאמץ הגרמני לכבוש את סטלינגרד.

ב-20 בנובמבר פתחו כוחות חזית סטלינגרד במתקפה מדרום לסטלינגרד במסגרת מתקפת הנגד הסובייטית באזור סטלינגרד (מבצע "אורנוס"), וב-23 בחודש התחברו עם כוחות החזית הדרום-מערבית והשלימו את כיתור הארמייה הגרמנית השישית בסטלינגרד. במחצית השנייה של דצמבר 1942, בלמו כוחות החזית מדרום לסטלינגרד מתקפה גרמנית גדולה, שנועדה לפרוץ את טבעת הכיתור הסובייטית מסביב לארמייה השישית (מבצע "סערת חורף"), ולאחר מכן עברו להתקפת נגד והדפו את כוחות הציר הרחק דרומה. במהלך החודשיים הבאים השתתפו כוחות החזית (ששמה שונה שוב לחזית הדרומית) במתקפה הסובייטית מערבה באזור הדון, אך לא הצליחו לסגור בזמן את "פיתחת רוסטוב" ולמנוע את נסיגת הכוחות הגרמניים מאזור הקווקז.

בראשית מרץ 1943 הועבר יריומנקו צפונה לאזור מוסקבה, ומונה כמפקד חזית קלינין. לאחר שהחזית ביצעה מתקפה מוצלחת נשלח יריומנקו בדצמבר שוב דרומה כמפקד ארמיית הים השחור המיוחדת. הארמייה הצליחה במהלך חורף 1943/44 לכבוש ראשי גשר בחלקו המזרחי של חצי האי קרים, ובאביב 1944 השתתפה במתקפה הסובייטית, שהביאה לשחרור קרים מידי כוחות הציר. לאחר השלמת המבצע בחצי האי קרים נשלח יריומנקו צפונה לפקד על החזית הבלטית השנייה. החזית השתתפה במתקפת הקיץ הסובייטית, שחררה את העיר ריגה, וסייעה בכיתור 30 דיוויזיות גרמניות בקורלנד שבלטביה. לקראת סוף המלחמה נשלח יריומנקו לפקד על החזית האוקראינית הרביעית במזרח הונגריה. החזית שלו השלימה את כיבוש הונגריה והשתתפה בשחרור צ'כוסלובקיה מידי הגרמנים במאי 1945.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום מלחמת העולם השנייה מילא יריומנקו שורת תפקידים במסגרת הצבא הסובייטי - מפקד המחוז הצבאי הקרפטי בשנים 1945‏-1946, מפקד המחוז הצבאי של סיביר המערבית בשנים 1946‏-1952, ומפקד המחוז הצבאי של צפון הקווקז בשנים 1953‏-1955. ב-1955 הוא קיבל דרגת מרשל ברית המועצות יחד עם עוד 5 מפקדים בולטים של הצבא הסובייטי, ולקראת פרישתו מהצבא ב-1958 מונה למשרת המפקח הכללי של משרד ההגנה הסובייטי (תפקיד כבוד ללא אחריות מיוחדת). יריומנקו נפטר ב-1970 ועפרו הוטמן בחומת הקרמלין כאות כבוד לתרומתו הגדולה לברית המועצות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אנדריי יריומנקו בוויקישיתוף

אנדריי יריומנקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)