אנדרטת הטייסים הטורקים

אנדרטת הטייסים הטורקים
אנדרטת הטייסים הטורקים עם דגלי ישראל וטורקיה
אנדרטת הטייסים הטורקים עם דגלי ישראל וטורקיה
מידע כללי
סוג אנדרטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מועצה אזורית עמק הירדן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – מאי 1914
תאריך פתיחה רשמי מאי 1914 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°43′27″N 35°38′03″E / 32.724130555556°N 35.63405°E / 32.724130555556; 35.63405
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
האנדרטה
תוכנית הטיסה באנדרטת הטייסים הטורקים

אנדרטת הטייסים הטורקים היא אנדרטה המצויה כ-800 מטרים מזרחית לכביש 92 בקרבת האון. האנדרטה מנציחה את זכרם של שני טייסים טורקיים שמטוסם התרסק במקום ביום שישי, ה-27 בפברואר 1914, בדרכם מדמשק לירושלים.

מטרת הטיסה וסופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1914 היה חיל האוויר העות'מאני בן שנה, ולרגל המאורע החליט הסולטאן להשתמש בחיל האוויר על מנת לחזק את שלטונו ברחבי האימפריה העות'מאנית ולעורר גל של פטריוטיות ורגשות לאומיים על ידי מטס ראווה מעל ערי האימפריה. הטיסה נערכה על ידי 2 מטוסים שיצאו בפער של 3 ימים אחד מהשני. מסלול הטיסה החל באיסטנבול והיעד היה אלכסנדריה עם עצירות ראווה מתוכננות בירושלים וקהיר ועצירות תדלוק במספר נוסף של מקומות (בין השאר גם בסמח'). באופן בלתי מתוכנן, עצרו שני המטוסים בדמשק לתיקונים ומשם המשיכו לכיוון ירושלים[1]. זו הייתה טיסה במסגרת תחרות בין המעצמות הגדולות על מנת להרשים בהישגי הטייסים.

במטוס שהתרסק בהאון, ששמו היה "העזרה הלאומית", טסו יזבאשי (סרן) פתחי ביי ומולאזם אוול (סג"ם) צאדק ביי. שני הטייסים, מהבכירים בחיל האוויר של האימפריה העות'מאנית, לא הכירו את משטר הרוחות באזור הכנרת. כאשר הגיעו למצוק, הרוח המזרחית (שרקיה) טלטלה את המטוס וריסקה אותו לקרקע מעל האון. מושל טבריה חצה את הכנרת בסירה ומצא את שרידי המטוס וגופות הטייסים, ואלה הועברו לתחנת הרכבת סמח' ומשם, ברכבת מיוחדת, לקבורה ממלכתית בדמשק סמוך לקבר צלאח א דין.

המטוס השני נחת בשלום על חוף הים מצפון ליפו ולאחר תדלוק ניסה להמריא אולם לא הצליח להתרומם לגובה מספיק והתרסק לים. צופים שהביטו במחזה מיהרו לים להציל את הטייסים אולם הצליחו להציל רק אחד מהם. הטייס השני, נורי ביי, הסתבך עם חגורת הבטיחות וטבע. לאחר הלוויה ממלכתית ביפו הועבר הארון, ברכבת, לדמשק והטייס נקבר ליד שני הטייסים שנהרגו במטוס הראשון.

תיאור האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי אילן בספרו מביא את התיאור שהופיע בעיתון "החרות" מכ"ד אדר תרע"ד בהתייחס לנפילת המטוס השני לחוף תל אביב:

ברגע שהאווירון נפל השליכו את עצמם הימה הרבה מלומדי-שחיה. אחרי רגעים אחדים הם הגיעו למקום האסון. ויצליחו להוציא את המעופפים בלי רוח חיים. ויביאום תיכף לבית החולים העברי. ושמה הגישו להם עזרה מדיצינית מיידית. נשמתו של ראש המעופפים נורי ביי יצאה אחרי שעה וחצי, מצבו של המעופף השני אינו כל כך מסוכן.

צבי אילן, עמ' 62

עיתון הפועל הצעיר כותב על תהלוכת האבל ביפו כי "ההלוויה הייתה נהדרת" וצעדו בה יהודים רבים. בעקבות האסון קיים בנק אנגלו-פלשתינה אספה של עסקני יפו שבה הוחלט להגיש לממשלה הטורקית בתור מתנה אווירון בשם "ישראל".

מערכת העיתון מוריה כתבה:

מאורע כזה יכול לתת כבוד להאווירנות הטורקית הצעירה ולשני המעופפים המנצחים בפרט. אבל הם לא הספיקו להגיע לידי סוף ניצחונם כי פתאום קדמם אסון-המוות.
אסונות כאלה כבר קרו למעופפים מהוללים באירופה. הם אינם מפחיתים מכבוד העפיפה הטורקית אף כמלא נימה. אדרבא, הם כבר מציינים את דרך הגבורה העשוייה לבלי-חת את העפיפה הטורקית.
גם מערכת מוריה מביע בשם חוג קוראיה את רגשי השתתפותה בהצער והאיחול הכללי של הממלכה העות'מאנית.

צבי אילן, עמ' 64

הקמת האנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההלוויה הממלכתית הורה שר הצבא העות'מאני אנוור פאשה על הקמת אנדרטה לזכר הטייסים במקום ההתרסקות. על האנדרטה מופיעה כתובת בטורקית באותיות ערביות: "פאתיחה (פרק א' בקוראן) לנשמותיהם של החללים יזבאשי (סרן) פתחי ביי ומולאזם אוול (סג"ם) צאדיק ביי אשר נפלו בנקודה זו בגלל חילופי הרוח שקרתה כשטסו מאיסטנבול למצרים למטרה עליונה של הצבא העות'מאני".

לאחר מלחמת העצמאות הוזנח המקום מאחר שהיה קרוב לקו הגבול ולא ניתן היה לגשת אליו. רק לאחר מלחמת ששת הימים שופץ המקום בסיועה של ממשלת טורקיה שממשיכה לממן את תחזוקת האתר. את עיקר עבודת שיקום האתר ותחזוקתו לקח על עצמו ירח פארן, חבר קיבוץ האון, ועשה זאת בהתנדבות החל משנות ה-90 עד מותו בשנת 2020.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ריאיון עם ד"ר ירח פארן, היסטוריון המתמחה באזור עמק הירדן