אנדרטה ליהודי שפנדאו שנרצחו

השלט שעל גבי האנדרטה

האנדרטה ליהודי שפנדאו שנרצחו ניצבת בשכונת שפנדאו שבמערבה של ברלין בירת גרמניה. היא נושאת את שמות 115 בני הקהילה היהודית שנספו בשואה. האנדרטה ממוקמת בסמוך לאתר בו ניצב בית הכנסת של הקהילה באזור הישן של השכונה, אשר נהרס בליל הבדולח.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים נמצאו בשפנדאו לפחות מאז המאה ה-13. ב-1844 היו בשפנדאו רק שש משפחות יהודיות והן קיימו את טקסי הדת בחדרים שנשכרו בבתים פרטיים. ב-1895 נחנך בית הכנסת של הקהילה, מהזרם האורתודוקסי, במעמד ראש השכונה וילהלם גאורג קולצה ונכבדים אחרים. בית הכנסת, שהכיל כ-300 מקומות ישיבה, היה מעוטר במגדל מתומן. הוא ניצב ברחוב לינדנופר. הוא תוכנן על ידי האדריכלים וילהלם אלברט קרמר וריכרד וולפנשטיין. מ-1916 ועד 1938 שימש ארתור לוונשטם (1882-‏1965) כרב בית הכנסת.[1] ב-1933 בעת עליית הנאצים לשלטון מנתה הקהילה 600 נפש.

בליל הבדולח, 9 בנובמבר 1938, הוצת בית הכנסת ונהרס. שרידיו פונו כנראה ב-1942. הקהילה קיימה בשכונה בית קברות יהודי, אשר נסגר ב-1940.

האנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט הזיכרון שהיה מוצב במגרש שבו עמד בית הכנסת

בשנת 1988 נחנכה האנדרטה בפארק על גדת נהר ההאפל, מול המגרש שבו עמד בית הכנסת. היא מסמלת מגדל ובניין אשר נהרסו הרס אלים. ב-2012 הורחבה האנדרטה ונוסף לה קיר הנושא את שמות 115 בני הקהילה שהושמדו. מתכנני האנדרטה היו רות גולן וקיי זארה. היא הוקמה בתמיכה כספית של הכנסייה האוונגלית של שפנדאו, הרשות המקומית ותורמים פרטיים. האנדרטה המורחבת נחנכה ב-9 בנובמבר 2012.

על גבי האנדרטה קבוע שלט שעליו המילים בעברית "מלחמת בני אור בבני חושך" וכתובת בגרמנית: "אנדרטה זו מנציחה את סבלותיהם של אזרחי שפנדאו בני האמונה היהודית בימי הטרור של הנציונל-סוציאליסטים. לא הרחק מכאן, בלינדנופר 12, ניצב בית התפילה היהודי, אשר נהרס ב-1938".

בשנה בה הוקמה האנדרטה הוצב ביזמת מועצת רובע שפנדאו שלט זיכרון לבית הכנסת באתר שבו הוא עמד. ב-2005 הוצב השלט על המדרכה מול הבית שהיה ביתו של הרב לוונשטם בשפנדאו, בקרבת אתר בית האבות היהודי שקיימה הקהילה.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת בשפנדאו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב לוונשטם נעצר, עונה ונכלא במחנה הריכוז זקסנהאוזן, אך שוחרר ממנו וב-1939 הצליח לצאת לבריטניה.