אנגרה (משגר)
 | |||||
| דגמי האנגרה | |||||
| ייעוד | משגר לוויינים וחלליות | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| משפחה | אנגרה | ||||
| יצרן | מרכז החלל חרוניצ'ב | ||||
| ארץ ייצור |
 רוסיה | ||||
| גרסאות |
אנגרה 1.1 אנגרה 1.2 אנגרה-A3 אנגרה-A5 | ||||
| היסטוריית שיגורים | |||||
| סטטוס | פעיל | ||||
| אתרי שיגור |
קוסמודרום פלסצק קוסמודרום ווסטוצ'ני | ||||
| שיגורים | 6 (רובם שיגורי ניסוי) | ||||
| הצלחות | 5 | ||||
| כישלונות | 0 | ||||
| חלקיות | 1 | ||||
| שיגור ראשון | 9 ביולי 2014 | ||||
| יכולת | |||||
| מטען ל־LEO | 3,800-24,500 ק"ג | ||||
| מטען ל־GTO | 5,400-7,500 ק"ג | ||||
| |||||
אַנְגָרָה (ברוסית: Ангарá) היא סדרת משגרים בעלי יכולות נשיאה של עד 38 טון. הם צפויים להיות מהמשגרים העיקריים של רוסיב ולשמש את תוכנית החלל הרוסית במקום משגרי הסויוז.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התפרקות ברית המועצות קוסמודרום בייקונור נותר בשטח קזחסטן. משגר נפוץ מדגם פרוטון 3M היה ניתן לשגר רק ממנו. בהתאם לכך הוחלט על נחיצות של פיתוח משגר חדש שיענה לדרישות הבאות:
- יכולת שיגור לוויינים משטח רוסיה ובכך להחליף משגרים מסדרת "פרוטון" - ייצור על ידי מפעלים שנמצאים ברוסיה ללא מעורבות של מפעלי אוקראינה - שימוש בדלק לא רעיל - פישוט העברת משגר לאתר השיגור
בספטמבר 1992 החל מכרז ליצרן פוטנציאלי בה השתתפו תאגיד הטילים והחלל אנרגיה, מרכז חרוניצ'ב למחקר מדעי וייצור בתחום החלל ו-משרד התכנון מאקייב. בשנת 1994 החוזה הוענק ל-"מרכז חרוניצ'ב" במטרה להתחיל בטיסות ניסוי בשנת 2005. בשנת 1997 דווח שיש צורך להתחיל את התכנון מחדש.
בשנים 2014-2013 התקיים שיתוף פעולה בין רוסיה לבין קוריאה הדרומית בפיתוח משגר נרו 1. בפיתוח זה נוצלו פתרונות תכנוניים שפותחו עבור משגרי "אנגרה".
אנגרה 1.2[עריכת קוד מקור | עריכה]
משגר קל "אנגרה 1.2" בעל יכולת לשגר למסלול לווייני נמוך מטען של כ-3.5 טון ולמסלול מסונכרן-שמש כ-2.4 טון. הוא כולל 2 שלבים. לצורכי שיגור הותאם כן שיגור מס' 35 בקוסמודרום פלסצק. שיגורי ניסוי ראשונים בוצעו בשנת 2014 והסתיימו בהצלחה. שיגור עם לוויין בוצע לראשונה בשנת 2022.
ייצור המשגר מבוצע במפעל "פוליוט" באומסק. תחילת ייצור סדרתי מתוכננת לשנת 2024.
אנגרה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
משגר בינוני "אנגרה 3" היה צריך להחליף משגר זניט 2 שמיוצר באוקראינה. היכולת המתוכננת הייתה כ-15 טון. בשנת 2019 דמיטרי רוגוזין הודיע על ביטול הפרויקט תוך קידום פרויקט "סויוז 5" במקומו. בשנת 2022 הוכרז על חידוש התכנון.
אנגרה A5[עריכת קוד מקור | עריכה]
משגר כבד תלת-שלבי עם יכולת עד כ-24 טון.
במקביל לתכנון הדגם הבסיסי היו הודעות על תכנון דגם משופר ודגם המתאים לשימוש רב פעמי. כמו כן נבדקה יכולת ניצול משגר זה לשיגורים של טיסות מאוישות לכיוון הירח.
שיגור ניסוי ראשון בוצע בשנת 2014 מכן שיגור 35 בקוסמודרום פלסצק.
בשנת 2018 דווח שהחל ייצור המשגר הראשון לשיגור בשנת 2021. הוא נדחה כיום לסוף 2023. השיגור מתוכנן מכן שיגור מקוסמודרום פלסצק.
לשנת 2028 מתוכנן שיגור ראשון של דגם "אנגרה A5V" עם יכולת מטען של 38 טון[1].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על המשגר
- מידע רשמי באתר היצרנית
- מידע על השיגורים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
