אמריקאנקה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית סוהר  |
| שימוש | בית סוהר |
| מיקום | מינסק |
| מדינה |
 בלארוס |
| בעלים | קד"ב |
| מפעיל |
קד"ב |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – העשור של 1920 |
| תאריך פתיחה רשמי |
שנות ה־20 של המאה ה־20 |
| קואורדינטות | 53°53′56″N 27°33′12″E / 53.898783°N 27.553409°E |
|
(למפת מינסק רגילה)   אמריקאנקה | |
  | |
אמריקאנקה הוא כינויו של מרכז המעצר לפני המשפט של הקג"ב הבלארוסי (ברוסית: СИЗО КГБ) זהו כלא לעיכוב אסירים זמניים במרכז מינסק, המופעל על ידי הקג".ב של בלארוס. הכלא משמש למעצר אנשים שנגדם מתבצעת חקירה על ידי הקג"ב, בפרט במקרים בהם מדובר באינטרסים של המדינה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית הכלא כבית סוהר פנימי של המשטרה החשאית הסובייטית, הצ'קה. הוא הוקם בשנות העשרים של המאה העשרים כחלק ממכלול בניינים ששימש את הצ'קה. כינויו "אמריקאנקה" (האמריקאית) מתייחס לצורה של הכלא בתור בפנאופטיקון, שהתבסס על העיצוב של בתי כלא בארצות הברית.[1][2]
הבניין שימש לימים את הארגוני היורשים של הצ'קה: קומיסריון הפנים העממי והוועדה לביטחון המדינה.
בשנת 1946, לאחר תום מלחמת העולם השנייה ושיקום השליטה הסובייטית בבלארוס, שופץ הבניין.[3]
סנקציות נגד עובדי הכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות פיצוץ מחאות האופוזיציה הדמוקרטית לאחר כביכול טענות לזיופים בבחירות לנשיאות בשנת 2010, מספר קציני קד"ב הועמדו לרשימת הסנקציות של האיחוד האירופי.[4][5] הסנקציות הוסרו בשנת 2016 בעקבות שיפור ביחסי בין בלארוס לאיחוד האירופי.
- אל"ם אלכסנדר ולדימירוביץ' אורלוב, ראש אמריקאנקה: על פי האיחוד האירופי, הוא היה אחראי באופן אישי ל"טיפול או ענישה אכזריים, לא אנושיים ומשפילים של עצורים" בשבועות והחודשים שלאחר הפיצוץ בהפגנות במינסק ב-19 בדצמבר 2010 ערב הבחירות לנשיאות 2010. הוא היה ברשימת הסנקציות של האיחוד האירופי בשנים 2011–2016
- אל"ם אולג אנטולייביץ' צ'רנישוב ; על פי החשד, הוא השתתף באופן אישי בעינויים של פעילי האופוזיציה בכלא מינסק לאחר הפיצוץ בהפגנת המחאה שלאחר הבחירות ב-19 בדצמבר 2010.
- סגן אלוף דמיטרי ויאצ'סלבוביץ' סוחוב, איש המודיעין הנגדי הצבאי של הקד"ב שהואשם בכך שזייף ראיות והשתמש באיומים על מנת לסחוט ווידויים מפעילי האופוזיציה העצורים באמריקאנקה במינסק, לאחר הפיצוץ בהפגנת המחאה שלאחר הבחירות במינסק ב-19 בדצמבר 2010.
אסירים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורבנות הדיכוי הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באריס ראהולה, פעיל למען עצמאות ממערב בלארוס, בהמשך סגן נשיא המועצה של הרפובליקה הדמוקרטית של בלארוס בגלות.
- מעל 130 קורבנות הוצאה להורג המונית של בלארוסים בשנת 1937, כולל:
- יקאו בראנשטיין
- אנטול וולני
- פלאטון הלאבאץ'
- ואלרי מארקו
- אזרחים פולנים שנעצרו לאחר הפלישה הסובייטית לפולין בשנת 1939.
- ארנסט סאבילה.[6]
מתנגדים פוליטיים של הנשיא לוקשנקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועמדים לנשיאות 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיקאלאז' סטאקייביץ'
- אנדריי סאניקאו
- ולדימיר ניקולאייביץ'
- ויטאל רימאשאוסקי
- אלץ' מיכאלייביץ'
מנהיגי אופוזיציה ופעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פאבל סייביארניץ'
- דמיטרי דשקייביץ'
- אנטול לאביידז'קה
- נסטה פלז'אנקה
עיתונאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נטליה רדזינה
- אירינה חליפ
זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ולדיסלב באומגרטנר, מנכ"ל חברת אורלקלי
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Володин, Михаил (17 ביוני 2013). "Призрак в центре города, или Американская историйка" (ברוסית). Tvoya Stolitsa. נבדק ב-17 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Прудникова, Ольга (28 בינואר 2011). "Досье на «американку». Как живется узникам КГБ". naviny.by. נבדק ב-17 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Khalip, Iryna (10 באוגוסט 2011). "Ах, шарабан мой, «американка»!". Novaya Gazeta. Charter 97. נבדק ב-17 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Поўны спіс 208 беларускіх чыноўнікаў, якім забаронены ўезд у ЕС - Nasha Niva, 11.10.2011
- ^ Council Decision 2012/642/CFSP of 15 October 2012 concerning restrictive measures against Belarus
- ^ Сабіла Эрнст - slounik.org