אמנת הנשק הביולוגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצדדים לאמנת הנשק הביולוגי
  חתמו ואישררו
  הסכימו או המשיכו הסכמת מדינה קודמת
  מדינה לא מוכרת המחויבת לאמנה
  חתמו אך לא אישררו
  לא חתמו

האמנה על איסור הפיתוח, יצור ואגירה של כלי נשק בקטריולוגיים (ביולוגיים) ורעלנים ועל השמדתםאנגלית: The Convention on the Prohibition of the Development, Production and Stockpiling of Bacteriological (Biological) and Toxin Weapons and on their Destruction, ר"ת BWC) הידועה בשם אמנת הנשק הביולוגי, הייתה ההסכם הבינלאומי הראשון לפירוק נשק האוסר על יצור קטגוריה שלמה של כלי נשק. ההסכם הוא פרי מאמצים ממושכים של הקהילה הבינלאומית ליצירת מנגנון משפטי חדש אשר יתווסף לפרוטוקול ז'נבה משנת 1925.

האמנה נפתחה לחתימת מדינות ב-10 באפריל 1972 ונכנסה לתוקף ב-26 במרץ 1975, לאחר ש-22 ממשלות הגישו את מסמכי אשרור האמנה. נכון לשנת 2011, 159 מדינות אשררו את אמנת הנשק הביולוגי, 15 מדינות נוספות חתמו על האמנה וטרם אשררו אותה. נכון לחודש דצמבר 2019, מדינת ישראל היא אחת מתוך 10 מדינות בלבד בעולם כולו שאינה חתומה על האמנה, ארבע מדינות נוספות חתמו על האמנה, אולם לא אשררו אותה.[1] ישראל גם מטילה ספק ביעילות האמנה, בהיעדר מנגנון פיקוח רשמי המאפשר ניטור הפעילות במדינות החברות.

תחולת האיסור הקבוע באמנת הנשק הביולוגי מוגדר בסעיף 1. האיסור חל על כל נשק ביולוגי או רעלנים ואמצעי השימוש בהם (להוציא שימוש לצרכים רפואיים וצורכי הגנה בכמויות קטנות). בוועידות שנערכו במהלך השנים לאחר ניסוח ההסכם, אושר כי אמת המידה המנוסחת בסעיף 1 כוללת את כל ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות העתידיות הרלוונטיות לאמנה. אין אלה החומרים עצמם (מרכיבי הנשק הביולוגי או רעלנים) האסורים על פי האמנה, אלא המטרות לשמן הם נמצאים בשימוש, זאת בדומה לסעיף II לאמנת הנשק הכימי. מטרות שלשמן ניתן להשתמש בחומרים ביולוגיים ורעלנים הן לצורכי מניעה, הגנה וצורכי שלום. לא ניתן לאגור כמויות שאין להן הצדקה, או שאינן עולות בקנה אחד עם שימושים אלה.

כפי שנקבע בסעיף 1 לאמנת הנשק הביולוגי:

כל מדינה חברה באמנה זו מתחייבת שלא לפתח, לייצר, לאגור או לרכוש, בנסיבות כלשהן:

  1. מיקרואורגניזמים או חומרי נשק ביולוגי אחרים, או רעלנים יהא מקורם או שיטת יצורם אשר יהא, מסוגים ובכמויות שאין להם צידוק לצורכי מניעה, הגנה, או שימוש לצורכי שלום;
  2. כלי נשק, ציוד או אמצעי שילוח המיועדים לשימוש בנשק ביולוגי או רעלנים כאלה למטרות איבה או בעימות מזוין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Report on universalization activities Meeting of the States Parties to the Convention on the Prohibition of the Development, Production and Stockpiling of Bacteriological (Biological) and Toxin Weapons and on Their Destruction, Geneva, 3–6 December 2019