אמנון שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנון שפירא
פרופ' אמנון שפירא
לידה 1935
תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 28 במרץ 2023 (בגיל 88 בערך)
טירת צבי, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוק מחנך, הוגה דעות
מעסיק אוניברסיטת אריאל בשומרון, אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמנון שפירא (1935ו' בניסן ה'תשפ"ג, 28 במרץ 2023) היה מחנך והוגה דעות ציוני דתי. שפירא שימש פעמיים כמזכ"ל בני עקיבא וכן שימש כיו"ר מעלה - המרכז לציונות דתית ופרופסור חבר במחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירא נולד בשנת 1935 וגדל בתל אביב בה היה חבר בבני עקיבא מילדותו[2]. למד בביל"ו, בתיכון צייטלין[2] ובישיבת הדרום, ושירת בנח"ל בגרעין "גאולים" של בני עקיבא. הקומונר שלו היה הרב חיים דרוקמן. בשנת 1953 הצטרף לקיבוץ טירת צבי, בה היה מורה בבית הספר האזורי בשדה אליהו[2]. בתחילת שנות ה-70 היה שליח בשיקגו[3].

הוא סיים לימודי תואר ראשון ושני בתלמוד ותנ"ך באוניברסיטת בר-אילן[2]. שפירא השלים שני תוארי דוקטור: בספרות עברית מהסמינר היהודי בניו-יורק, ובמקרא מאוניברסיטת תל אביב.

שפירא היה מזכ"ל תנועת בני עקיבא בשנים 1978-1981[4][5] ושוב במחצית השנייה של שנות ה-80[6][7], ולאחר מכן שימש חבר בהנהלה הארצית של התנועה. שפירא היה מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן[8] ובאוניברסיטת אריאל. היה חבר מליאת מועצת יש"ע.

שימש כחבר בחבר הנאמנים של תנועת "נאמני תורה ועבודה" מיום הקמתה.

שפירא, שהיה חבר בקיבוץ הדתי טירת צבי, היה אב לשישה[2]. התאלמן בשנת 2020 מרעייתו הדסה. נפטר ב-28 במרץ 2023[9].

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירא היה מתומכי ההתנחלות ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים[10].

שפירא היה נחשב לסמן ליברלי בציונות הדתית. הוא התנגד להשפעות חרדיות[11] ולתהליכי "התחרדלות" שזיהה לטענתו בבני עקיבא, כמו פעולות בהן מתקיימת הפרדה בין בנים ובנות[2][12][13] ואיסור על שמיעת שירת נשים. הוא נאבק למען שירות צבאי שוויוני, נגד הפטור הגורף לבחורי ישיבות[14] ובעד חובה על בנות דתיות לשרת בצבא או בשירות לאומי[15].

בתחילת 1987 הוא הציע, בעת שהיה מזכ"ל בני עקיבא, אך שלא במסגרת תפקידו אלא כאדם פרטי, אמנה חברתית חדשה בין דתיים לחילוניים, שעוררה דיון ער בקרב הציונות הדתית[16].

הוא יצא כנגד כותבי הספר תורת המלך ונגד כנס הרבנים שהתקיים בעקבותיו.[17] ביקר את החרדים על כך שאינם תורמים איברים, עובדים ומתגייסים לצבא[18] ופעל למען קידום מעמד האשה ביהדות.[19]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיאור "על המחבר" באתר אוניברסיטת אריאל, באתר store2.ariel.ac.il
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 "בני עקיבא": מאגר מתעצם של "גוש אמונים", מעריב, 13 ביולי 1979
  3. ^ אמנון שפירא, שתי בנות - שתי תגובות, מעריב, 5 באוגוסט 1974
  4. ^ בורג לגוש אמונים: נניח שנצביע נגד ובגין יתפטר, מעריב, 27 בספטמבר 1978
  5. ^ טלי נתיב, לא מאי שוויון אלא מטבעו של הגבר, דבר, 8 באוקטובר 1980
  6. ^ בירורים רעיוניים, מעריב, 12 בדצמבר 1986
  7. ^ בני עקיבא תומכת בגיוס, מעריב, 9 באוגוסט 1987
  8. ^ מנחם רהט, אמנון שפירא: מהפכן בקיבוץ הדתי, מעריב, 20 בפברואר 1987
  9. ^ גיא עזרא, ‏ברוך דיין האמת: פרופ' אמנון שפירא הלך לעולמו, באתר "סרוגים", 28 במרץ 2023
  10. ^ אמנון שפירא, דרוש ויכוח ענייני, הצופה, 4 בדצמבר 1967
    חיים לנדאו, שיח "התנחלותי" בקיבוץ הדתי, על המשמר, 24 בנובמבר 1974
    אמנון שפירא, קיבוץ בלב הרצועה, מעריב, 5 באפריל 1988
  11. ^ אייל חלפון, אנשים כמו טייפ, מדברים קאסטות, כותרת ראשית, 2 בפברואר 1983
  12. ^ אמנון שפירא, חברה מעורבת לכתחילה, באתר נאמני תורה ועבודה, ‏תשמ"א
  13. ^ נורית דברת, איך להאבק במתירנות, מעריב, 24 בינואר 1984
  14. ^ אמנון שפירא, דרעי - כסמל, מעריב, 21 באוגוסט 1986
  15. ^ בני עקיבא בעד שירות שווה לבנות, מעריב, 15 באפריל 1980
  16. ^ מנחם רהט, להכיר בנישואין אזרחיים של יהודים פסולי חיתון, מעריב, 15 בפברואר 1987
    מנחם רהט, הרב דרוקמן: הצעות מזכ"ל בני עקיבא חמורות ביותר, מעריב, 19 בפברואר 1987
  17. ^ מקור ראשון, 20 באוגוסט 2010
  18. ^ אמנון שפירא, האם לחרדים יש אלוהים?, באתר ישראל היום, ‏14 בספטמבר 2009 - אורכב בוייבאק מאשין
  19. ^ אמנון שפירא ויחזקאל כהן, האשה בתמורות הזמן, באתר נאמני תורה ועבודה, ‏תשמ"ד
  20. ^ סיכומים של חלק מן הספר