אמנון ענבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנון ענבר
אמנון ענבר
אמנון ענבר
לידה 27 בפברואר 1926
י"ד באדר ה'תרפ"ו
פוליןפולין קיילצה, פולין
פטירה 13 בינואר 2016 (בגיל 89)
ד' בשבט ה'תשע"ו
ישראלישראל רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1934
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "אמנונצ'יק"
השתייכות ההגנה
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19411969 (כ־28 שנים)
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
עיטורים
יקיר רמת גן (1998) עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמנון ענבר (27 בפברואר 192613 בינואר 2016) היה איש "ההגנה" וצה"ל בראשית שנותיה של מדינת ישראל, יו"ר מסדר המכבים בתנועת "מכבי" העולמית, פקיד בכיר בעיריית רמת גן ומפקד תחנת רמת גן של הרשות הארצית לכבאות והצלה, ושותף בהקמת העיר מודיעין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנון ענבר נולד כירחמיאל אלתר בורנשטיין ב-1926 בקיילצה שבפולין, בנם של שמעון דוד בורנשטיין (1893–1973) ופנינה (פרלה) לבית זילברשטיין (1896–1983). בשנת 1934 עלה עם משפחתו לישראל. גדל ולמד בתל אביב. הוא התחנך בבית הספר ביל"ו, בגימנסיה "מוריה" ובגימנסיה "גורדון", והיה חניך "צופי העדה" ובהמשך ב"הנוער הציוני". עוד בנעוריו המוקדמים סייע להוריו בפרנסת המשפחה.

בדצמבר 1954 נישא ענבר לחנה, לבית בן-אפרים (טיטינשניידר). לזוג נולדו שלושה ילדים. אחד מהם הוא יוסי ענבר, אגרונום אשר שימש כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. אחותו הייתה טובה אפשטיין, מאלופות ישראל בטניס.

בהגנה ובצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענבר התגייס לשורות "ההגנה" ב-1941, כשהיה בן 14 וחצי, יחד עם חבריו לתנועת הנוער - תחילה לגדנ"ע ובהמשך לפלוגה ב' בחי"ש ת"א, בה שירת כלוחם ומפקד. הוא עבר קורס מפקדי כיתות בכפר מנחם וקורס מפקדי מחלקות (האחרון של ההגנה והראשון של צה"ל) בג'וערה. במסגרת פעילותו ב"הגנה", השתתף ענבר בפעולות שונות, כגון ההתקפה על מתקני המשטרה הבריטית בשרונה בליל המשטרות, אבטחת קו המים בנגב, "ליל וינגייט" ועוד.

במלחמת העצמאות צורפה פלוגתו לגדוד 54 בחטיבת גבעתי. השתתף כמ"מ ובהמשך כסמ"פ בקרבות לשחרור הנגב, בקרבות משטרת עיראק סואידן[1], קרבות חוליקאת, בליווי שיירות לירושלים במבצע מכבי, בקרבות לטרון ועוד.

לימים היה ענבר פעיל מאוד בארגון ותיקי ההגנה ואף כיהן כיו"ר ארגון "ההגנה" בת"א וגוש דן וחבר ההנהלה הארצית של הארגון. במסגרת פעילות זאת פעל ענבר נמרצות להנחלת מורשת דור תש"ח[2] לנוער בישראל ולהנצחת ארגון "ההגנה"[3] והמחתרות בכלל[4].

לאחר מלחמת העצמאות, שירת ענבר כמ"פ בגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני, שירת תקופה במחוז הצפון ושירת כקצין מבצעים של מחוז תל אביב. בתחילת שנת 50 הקים ענבר גדוד מילואים יחד עם דב הררי ששימש כמג"ד (מילואים) ולימים, כשהיה בעצמו במילואים, שימש בו כמ"פ ובהמשך כסמג"ד. לקראת שחרורו משירות סדיר, עבר ענבר קורס מג"דים בפיקודו של חיים בר-לב יחד עם משה דיין ושמעון מזא"ה.

ענבר השתחרר מצה"ל ב-1952 בדרגת סרן והמשיך להתקדם ולבצע תפקידים רבים במסגרת מערך המילואים של צה"ל, אותו סייע להקים בתחילת שנות ה-50. ב-1956 מונה לסמג"ד וקודם לדרגת רס"ן. הוא השתתף בקרבות מלחמת סיני באזור עזה והנגב.

ב-1962 מונה למפקד גדוד בחטיבה 8 וקודם לדרגת סא"ל. בהמשך עבר לחטיבה 17 שלימים הפכה לחטיבת גבעתי (חטיבה 5) בפיקודו של זוניק שחם, שם פיקד על גדוד 964, שהיה גדוד חק"ש (חיל קשישים). במלחמת ששת הימים כבש הגדוד את טולכרם וענבר קיבל את כניעתה וניהל אותה עד להסדרת השלטון הצבאי בעיר.

לאחר מלחמת ששת הימים התנדב לשרת במשך כשלושה חודשים בתפקיד מושל ג'נין לבקשת אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס[5]. במסגרת תפקידו כינן את השלטון הצבאי בערים אלו ודאג לאוכלוסייה המקומית[6]. בתוך כך יזם והוביל ענבר את פתיחת הגשרים לירדן במעבר אום צוץ[7], מה שאפשר פיתוח חיי מסחר וכלכלה לאוכלוסייה המקומית.

ענבר שירת במילואים עד אחרי מלחמת יום כיפור.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנון ענבר עם נשיא מלאווי הייסטינגס באנדה

לאחר ניסיון של מספר שנים בתחום היהלומים, תחילה כעצמאי ובהמשך כשותף במפעל, ב-1964 החל ענבר לעבוד בעיריית רמת גן, תחילה כמנהל אדמיניסטרטיבי במחלקת ההנדסה ובהמשך כמנהל מחלקת שרותי חירום והמוסך העירוני. בין עשייתו הרבה בלטו בתקופה זאת הקמת הנגריה העירונית וארגון תערוכת הפרחים הבינלאומית בפארק הלאומי ב-1974[8]. כמו כן היה שותף פעיל בוועדה לאימוץ הצנחן יחד עם חברו חיים קונביץ.

ב-1971 נסע עם משפחתו למלאווי בראשות משלחת מטעם משרד החוץ ומשהב"ט ויועץ לנשיא בענייני נוער. ענבר סייע לממשל המקומי להקים את תנועת הנוער החלוצי המלאווי (Malawi Young Pioneers). ערב הנסיעה כנציג רשמי מטעם המדינה נאלץ ענבר להחליף את שמו מבורנשטיין לענבר, כנהוג באותה תקופה. עם שובו של ענבר לישראל העתיק את מקום מגוריו מתל אביב לרמת גן ושב לעבוד בעירייה.

ענבר החל את דרכו בתנועת מכבי כמזכיר מכבי והיה פעיל במסגרת ה"מכביות". החל מ-1977 שימש ענבר יו"ר ועדת הבטיחות של המכביה[9] במשך חמש מכביות: המכביה העשירית (1977), המכביה האחת עשרה (1981), המכביה השתים עשרה (1985), המכביה השלוש עשרה (1989), המכביה הארבע עשרה (1993). עד לפטירתו בינואר 2016 שימש ענבר כיו"ר מסדר המכבים וחבר הנהלת מכבי ישראל.

אמנון ענבר בתפקידו כמפקד תחנת כיבוי אש רמת גן
עם ראש הממשלה יצחק שמיר במלחמת המפרץ

בשנת 1978 מונה ענבר לפקד על תחנת כיבוי האש רמת גן והוענקה לו דרגת טפסר. ענבר כיהן בתפקיד בימיה הקשים של רמת גן במהלך מלחמת המפרץ, כאשר ספגה העיר מטחי סקאדים מעיראק וכוחות הכיבוי וההצלה בפיקודו עסקו בפינוי וחילוץ הנפגעים.

באוגוסט 1994 משה שכטר גייס את ענבר לצוות ההקמה של העיר מודיעין. בצוות ההקמה עבד כנציג שירותי כבאות והצלה, קצין הביטחון, קניין, קצין לתפקידים מיוחדים ועוזר ראש העיר עד שנת 2000, אז פרש לגמלאות.

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בערוב ימיו לקח על עצמו תפקידים משמעותיים והתנדב בגופים רבים, ביניהם:

בכ"ט בנובמבר 2015, בדרכו לטקס השנתי של "יום ההגנה" בתל אביב, אותו ארגן, מעד ענבר בעודו פוסע במדרכה ונפצע. על אף זאת המשיך לטקס ואף נאם בו. למחרת חלה הידרדרות בבריאותו, ולאחר כשישה שבועות נפטר בבית החולים שיבא, מעט לפני יום הולדתו ה-90, כשהוא מוקף במשפחתו.

ענבר הובא למנוחות ונטמן בחלקת ההגנה בבית העלמין ירקון.

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]