אמיל גיללס

**אמיל גיללס**
	אמיל גיללס ואחותו הכנרת אליזבת
	אמיל גיללס ואחותו הכנרת אליזבת
לידה	6 באוקטובר 1916 (יוליאני); אודסה, האימפריה הרוסית
פטירה	14 באוקטובר 1985 (בגיל 69); מוסקבה, ברה"מ
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מוקד פעילות	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
מקום לימודים	הקונסרבטוריון של מוסקבה
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	רוסית
כלי נגינה	פסנתר
צאצאים	Elena Gilels
פרסים והוקרה	פרס רוברט שומאן של צוויקאו (1973); עיטור הידידות בין העמים; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; פרס לנין; פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה; עיטור הדגל האדום של העמל; עיטור אות הכבוד; אמן העם של ברית המועצות; עיטור לנין; גיבור העמל הסוציאליסטי; פרס סטלין ;
	www.emilgilels.com
	פרופיל ב-IMDb

אמיל גריגורייביץ' גיללס (רוסית: Эмиль Григорьевич Гилельс‏; 19 באוקטובר 1916 - 14 באוקטובר 1985) היה פסנתרן יהודי-סובייטי הנחשב בעיני רבים לאחד מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיללס (הלל'ס) נולד באודסה למשפחה יהודית מוזיקלית; שני הוריו היו מוזיקאים. הוא החל ללמוד נגינה בפסנתר בגיל 6. אחותו, יליזווטה, למדה נגינה בכינור, הייתה לכנרת קונצרטים ובהמשך נישאה לכנר היהודי-רוסי לאוניד קוגן.

הופעתו הפומבית הראשונה של אמיל גיללס הייתה כשהיה בן 12, ביוני 1929. בשנת 1930 נכנס גיללס לקונסרבטוריון של אודסה, ושם היה תלמידה של ברטה ריינגבאלד. הוא ייחס לה את ההשפעה המעצבת הראשונה שלו.

בשנת 1933, בגיל 16, זכה גיללס בתחרות הפסנתר של האיגוד הכלל-סובייטי, שאך זה נוסד. אחרי שסיים את הקונסרבטוריון באודסה בשנת 1935, עבר למוסקבה, ושם למד אצל המורה הנודע לפסנתר, היינריך נויהאוס, עד 1937. שנה אחר כך, בגיל 21, זכה בתחרות על שם אז'ן איזאיי בבריסל, בהקדימו מתחרים כארטורו בנדטי מיכלאנג'לי ומורה לימפאני. היה לחבר בהוועד היהודי האנטי-פשיסטי.

גיללס היה האומן הסובייטי הראשון שקיבל אישור לצאת למסעות קונצרטים מקיפים במערב. אחרי מלחמת העולם השנייה סייר באירופה משנת 1947 והופיע בפעם הראשונה באמריקה בשנת 1955, בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של צ'ייקובסקי בפילדלפיה. מאז 1952 היה פרופסור בקונסרבטוריון מוסקבה. בשנות חייו המאוחרות נשאר גיללס ברוסיה ומיעט לצאת אל מחוץ לגבולותיה.

גיללס קיבל את פרס סטלין בשנת 1946, את אות לנין בשנת 1961 ואת פרס לנין בשנת 1962.

השליטה הטכנית המצוינת של גיללס והצליל המבריק שלו הקנו לו הערצה אוניברסלית. פרשנויותיו למלחיני הקלאסיקה הגרמנית-אוסטרית עיצבו את הגרעין הקשה של הרפרטואר שלו, בעיקר בטהובן, ברהמס ושומאן, אך נגינתו הייתה מאירת עיניים לא פחות בדומניקו סקרלטי וביוהאן סבסטיאן באך ובמוזיקה של יוצרי המאה ה-20 כדביסי, בארטוק ופרוקופייב. פרשנויותיו לקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של ברהמס נחשבות בעיני רבים למעולות וליפות ביותר ביצירות אלו, ולמופת של פסנתרנות.

גיללס היה קרוב להשלים הקלטה למכלול הסונאטות לפסנתר של בטהובן בשביל חברת דויטשה גראמופון הגרמנית, כאשר מת בזמן בדיקה רפואית במוסקבה, בשנת 1985.

הקלטות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1935 - פרנץ ליסט: פנטזיה על נושאים מתוך "נישואי פיגארו" של מוצרט.
1951 - ליסט: רפסודיה הונגרית מס' 9.
1955 - סרגיי רחמנינוב: קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 ברה מינור, אופוס 30 (בניצוח קלויטנס).
1958 - ברהמס: קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסי-במול מז'ור, אופוס 83 (בניצוח פריץ ריינר).
1954 - קמיל סן-סאנס: קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסול מינור, אפוס 22 (בניצוח קלויטנס)
1957 - בטהובן: קונצ'רטו לפסנתר מס' 4 בסול מז'ור, אופוס 58 (בניצוח לודוויג).
1957 - אלכסנדר סקריאבין: סונאטה לפסנתר מס' 4 בפה-דיאז מז'ור, אופוס 30.
1967 - שופן: קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 במי מינור, אופוס 11 (בניצוח יוג'ין אורמנדי).
1968 - מטנר: סונאטה לפסנתר מס' 10 בלה מינור, אופוס 38 מס' 1 ("סונאטה רמינישנצה").
1972 - צ'ייקובסקי: קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסול מז'ור, אופוס 44 (בניצוח לורין מאזל).
1972 - ברהמס: קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 ברה מינור, אופוס 15 וקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסי במול מז'ור אופוס 83 (בניצוח אויגן יוכום).
1973 - בטהובן: סונאטה לפסנתר מס' 23 בפה מינור, אופוס 57, אפאסיונטה.
1973 - דביסי: מראות (Images), ספר 1.
1973 - מוצרט: קונצ'רטו לפסנתר מס' 27 בסי-במול מז'ור, קכל 595 (בניצוח קרל בהם).
1974 - אדוארד גריג: קטעים ליריים.
1974 - פרוקופייב: סונאטה מס' 8 בסי-במול מז'ור, אופוס 84.
1977 - רחמנינוב: פרלוד בדו-דיאז מינור אופוס 3 מס' 2.
1978 - פרדריק שופן: סונאטה לפסנתר מס' 3 בסי מינור, אופוס 58.
1982 - בטהובן: סונאטה לפסנתר מס' 29 בסי-במול מז'ור, אופוס 106, האמרקלאוויר (הקלטה בקונצרט, ברלין)
1984 - בטהובן: סונאטה לפסנתר מס' 29 בסי-במול מז'ור אופוס 106, האמרקלאוויר (הקלטה בקונצרט, מוסקבה)
1984 - סקריאבין, סונאטה מס' 3 בפה-דיאז מינור, אופ 23 (הקלטה בקונצרט, מוסקבה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אמיל גיללס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אמיל גיללס
אמיל גיללס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אמיל גיללס, באתר ספוטיפיי
אמיל גיללס, באתר AllMusic (באנגלית)
אמיל גיללס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אמיל גיללס, באתר Discogs (באנגלית)
אמיל גיללס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אמיל גיללס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)