אמיל ברנאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמיל ברנאר
Émile Bernard
לידה 28 באפריל 1868
ליל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 באפריל 1941 (בגיל 72)
פריז, הממשל הצבאי הגרמני בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Émile Henri Bernard עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cimetière de Pantin עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים Hôtel Le Charron עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אקדמיה ז'וליאן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1884–1941 (כ־57 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Andrée Fort עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר בלגיון הכבוד (31 ביולי 1936) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמיל-אנרי ברנארצרפתית: Émile Henri Bernard;‏ 28 באפריל 186816 באפריל 1941) היה צייר צרפתי פוסט-אימפרסיוניסטי, חברם של פול גוגן, אנרי דה טולוז-לוטרק, וינסנט ואן גוך, פול סזאן ולואי אנקטן (אנ') מאבות זרמי הקלואזוניזם והסינתטיזם. בנוסף לעבודתו האמנותית כצייר (רובה ככולה בין השנים 1886 ל-1897) פרסם גם מאמרים, סיפורים, מחזות וחיבורי ביקורת אומנות. במשך עשר שנים (1894-1904) חי בקהיר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צייר בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים ברטוניות באחו, 1892

נולד בעיר ליל וחלק ניכר מילדותו העביר במחיצת סבתו (אותה גם צייר ב-1887 באחד מציוריו הנודעים, La Grand mère[1]). בשנת 1878 עבר לפריז ולמד באקדמיה ז'וליאן. בשנת 1884 הצטרף לאטלייה של פרנן קורמון (אנ') באקול דה בוזאר, שם פגש את לואי אנקטן ואנרי טולוז לוטרק. כן ראה תערוכה של פול סזאן והפך למעריץ שלו והתיידד עם וינסנט ואן גוך. באביב 1886 סולק מהאקול דה בוזאר עקב מרדנותו ויצא במסע רגלי לחבל ברטאן. באוגוסט אותה שנה נפגש עם גוגן בפונט-אוון והשניים נדברו להפגש בשנית. בחורף שב לפריז, שם עבד עם ון גוך, אנקטן וטולוז לוטראק בשדרת קלישי. באותה תקופה נטש ברנאר את הריאליזם לטובת קווי מתאר חזקים, אזורים שטוחים של צבע וצורות מפושטות. את סגנונו זה, שהיה פרי החיפוש אחר דרך ביטוי אקספרסיבית יותר ושיקף השפעות של אמנות יפנית, אמנות ימי הביניים והרנסאנס המוקדם, אמנות עממית וכן תאוריה ספרותית סימבוליסטית, כינה קלואזוניזם.[2]

באביב 1888 שב ברנאר לפונט אוון והחל לעבוד עם גוגן לאור סגנון הקלואזוניזם ויחד עמו ביטא את רעיונות הסינתטיזם עז הביטוי, שנועד לשלב בין בטוי רעיונות ורגשות תוך הבלטת הדו-ממדיות של הציור, הצורות והערך האסתטי (כמו כרזה). גוגן התרשם מיכולתו של ברנאר לתת ביטוי מילולי לרעיונות אמנותיים. בין הציורים שצייר באותה עת, דיוקן עצמי שלו עם דיוקן של ואן גוך התלוי על הקיר, אותו שלח כהוקרה לידידו. הוא המשיך לחלק את זמנו בין פריז ופונט אוון. בפריז יצר קשר עם גלריית Le Barc de Boutteville, בה ארגן תערוכות אוונגרד משל יצירות חבריו ומשלו.

באפריל 1892, כשנתיים לאחר מותו של ואן גוך, ארגן ברנאר את התערוכה הראשונה של יצירותיו, הוא גם יצר את קטלוג התערוכה בעצמו.[3]

חיים במזרח ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנאר בקהיר, לבוש כערבי, 1896 לערך

ב-1893 יצא לטיול גדול, הוא ביקר בפירנצה ורומא. מאיטליה עבר לטורקיה וביקר בסמרנה וסאמוס, משם יצא ליפו, ירושלים, קהיר ואלכסנדריה והתיישב בקהיר. בין היתר יצר פרסקו לקתדרלה של קהיר.

ב-1894 נשא לאשה את חנאן סאט, ילידת לבנון והחל להתלבש כערבי. באותה עת שקע בקריאת כתבים פילוסופיים משל אוגוסטינוס, תומאס אקווינס, אריסטו, אפלטון והגל. ב-1895 נולד בנו הראשון, אוסטה. ב-1896 עברה המשפחה לספרד, שם חלתה חנאן בשחפת והמשפחה שבה לקהיר. ב-1897 נולד בנו השני. שני הבנים נפטרו משחפת. שנה לאחר מכן נולד בנו השלישי, אודילון. ב-1900, בעת נסיעה לצרפת, מת אודילון בעת שהות המשפחה בחניה בוונציה. באותה שנה נולד בן רביעי, אנטונין וב-1902 נולדה בתו אירן. ב-1903 נפרד מחנאן ושב לצרפת עם שני ילדיו.

שארית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1904 שהה עם סזאן באקס-אן-פרובאנס. בין השנים 1905 ל-1912 נע בין פריז לאקס-אן-פרובאנס והניב שפע של יצירות בפרוזה, סיפורים, מחזות ומאמרי ביקורת.

ב-1922 הציג בביאנלה של ונציה תערוכת ציורים, וחיתוכי עץ בסגנון מסורתי. עד 1925 שהה באיטליה.

ב-1937 מתה חנאן וברנאר נשא לאשה את מאהבתו לאורך השנים, אנדראה פור (Andrée Fort) והמשיך לחלק את ימיו בין פונט אוון לפריז.

ב-16 באפריל 1941 מת בפריז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיל ברנאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]