אלכסנדר צ'אקובסקי

אלכסנדר צ'אקובסקי
לידה	13 באוגוסט 1913 (יוליאני); סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	17 בפברואר 1994 (בגיל 80); מוסקבה, רוסיה
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	בית העלמין קונצבסקויה
מקום לימודים	מכון גורקי לספרות
שפות היצירה	רוסית
סוגה	רומן
פרסים והוקרה	גיבור העמל הסוציאליסטי (1973); פרס סטלין; עיטור הכוכב האדום; מדליה על הגנת לנינגרד; פרס האחים וסילייב של הרפובליקה הסובייטית הרוסית; מדליית אלכסנדר פדייב; עיטור הדגל האדום של העמל; עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה; עיטור מהפכת אוקטובר; פרס ברית המועצות; פרס לנין; עיטור לנין; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; עיטור לנין ;

אלכסנדר בוריסוביץ' צ'אקובסקי (ברוסית: Алекса́ндр Бори́сович Чако́вский'; ‏ 26 באוגוסט 1913 - 17 בפברואר 1994) היה כתב צבאי, סופר, ועורך יהודי סובייטי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסנקט פטרבורג למשפחה יהודית ובילה את רוב שנות ילדותו ונעוריו בעיר סמרה. היה חבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מנעוריו. משנת 1937 עבד כעיתונאי ומבקר ספרות בכתב העת "אוקטובר".

במלחמת העולם השנייה היה כתב צבאי מגויס לצבא האדום וסופח לחזית וולחוב. במרכז דיווחיו והספרים שחיבר לאחר המלחמה ניצב המצור על לנינגרד. על חוויות אלה פרסם את טרילוגיית ספריו, שבמרכזם ניצבים אנשי העיר: "זה היה בלנינגרד" (1944), "לידה" (1945) ו"ימי שלום" (1947). בספרים אלה שילב תיעוד דוקומנטרי עם סיפורים אישיים ואנושיים. בין 1968 ל-1975 פרסם סדרה של חמישה רומאנים על המצור. בין 1978 ל-1981 פרסם את הטרילוגיה "ניצחון", אודות האירועים שהובילו לניצחון במלחמת העולם השנייה.

ב-1955 מונה לעורכו הראשי של כתב העת "ספרות זרה" (Иностранная литература) וב-1962 היה לעורכו הראשי של כתב העת ליטרטורניה גזטה.

ב-1973 היה בין החותמים על מכתב גינוי לדיסידנטים אלכסנדר סולז'ניצין ואנדריי סחרוב.^[1]

חבר הסובייט העליון משנת 1966. ב-1986 מונה לחבר מלא בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית.