אלכסנדר ברוולד
 | |
| לידה |
3 במרץ 1877 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
25 באוקטובר 1930 (בגיל 53) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| השכלה | |
| מעסיק |
הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל |
  | |
אלכסנדר בֶּרוַולד (בגרמנית: Alexander Baerwald; י"ח באדר תרל"ז, 3 במרץ 1877, ברלין – ה' בחשוון תרצ"א, אוקטובר 1930, ירושלים) היה אדריכל וצייר יהודי-גרמני, מחלוצי האדריכלות הישראלית החדשה בתקופת היישוב. מן המשפיעים ביותר על התגבשות הסגנון האקלקטי בארץ ישראל, מתכנן העיר בת ים (שכונת "בית וגן") ובניין הטכניון הישן. ממקימי הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברוולד נולד בברלין למשפחת סוחרים יהודית מתבוללת, ולמד באוניברסיטה הטכנית בשרלוטנבורג, מאז 1920 רובע של ברלין. ב-1906 נישא לציירת לוטֶה אייזנברג. עבד בשירותו של האדריכל ארנסט פון אינה על בניין הספרייה המלכותית הפרוסית (כיום ספריית המדינה בברלין). במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני כקצין ארטילריה ימית[1], והיה הקצין היהודי הראשון בתחום זה. את פנים ביתו בברלין תכנן אלכסנדר ברוולד בדיוק לפי תא הפיקוד שלו באוניה. בברלין עצמה היה אחראי לתכנון שכונות בהן התגוררו המדינאים ואנשי התרבות והמדע של העיר.
ב-1910 הוזמן ברוולד לתכנן בחיפה את הבניין שעתיד היה לאכלס את מוסד ה"טכניקום", בהמשך - "הטכניון" את תכנון המבנה עשה ממשרדו בברלין, אבל לתכנון עצמו קדם מסע לימוד בארץ ישראל[2]. הוא נע בארץ עם רעייתו ועמד מקרוב אחר מנהגי הבנייה הערבית, מאפייניה והתאמתה לאקלים הארץ. המיוחד התרשם מיכולת החציבה והעיצוב באבן מבלי להזדקק לתוספות דקורטיביות מחומרים אחרים. הוא התרשם עמוקות מן הקשת המחודדת, מסורגי האבן והעץ של המרפסות, מחלונות האוורור ומעיטורי הצריחים. כל אלה באו לידי ביטוי בעיצוב המבנה המיועד לטכניקום. ב-1925 עלה לארץ והתיישב עם אשתו בחיפה, שם לימד בפקולטה לאדריכלות בטכניון שנפתח לא מכבר, פקולטה שנוצרה במיוחד עבורו. במקביל ניהל משרד לתכנון אדריכלי.
ברוולד הוא האדריכל היהודי-ציוני הראשון אשר באופן מודע חיפש מקורות חדשים בניסיון ליצור "אדריכלות ישראלית" חדשה המתאימה לשובו של העם היהודי לארצו[3]. חיפושיו של ברוולד אחר סגנון מקומי חדש נעשו על רקע החזון הציוני של הקמת יישוב עברי חדש בעל תרבות חדשה, המתבססת על תרבות העם היהודי וארץ ישראל. הוא ראה בבנייה האסלאמית על מאפייניה השונים בארץ (כגון אדריכלות ממלוכית) סגנון אליו צריכה תרבות הבנייה היהודית החדשה להתקשר. התוצר האדריכלי של בנייניו של ברוולד הוא אותו סגנון שלימים כונה "הסגנון הארץ ישראלי" אשר שילב בין מזרח ומערב והיה הסגנון השולט ביישוב עד שנות ה-20. בבניין הטכניון, למשל, מתבטא השילוב הזה בקשתות בסגנון מזרחי ומעליהן גמלוני-לבנים בסגנון צפון-אירופי. החיבור למקום בא לידי ביטוי בתכנון בית וגן (לימים בת ים) במסגרתו העניק ברוולד חשיבות לטופוגרפיה המקומית, למאפייני השטח ומתאר קו החוף ובמכוון נמנע משינוי גס של הנוף.
שני בתי הספר שתכנן ברוולד בחיפה, בניין הטכניון ואחריו גם את בניין בית הספר הריאלי הישן, נחשבים עד היום לדוגמה טובה של הסגנון האקלקטי. בתכנון בניין הטכניון נעשה גם מאמץ לתת לו ממד ציבורי וממלכתי באמצעות סימטריה והעמדה מונומנטלית ביחס לסביבתו (בדומה לבניין הגימנסיה העברית הרצליה שנבנה בתקופה המקבילה בתל אביב). על כל פנים, נראה כי בסוף ימיו הפנה ברוולד עורף לעקרונות הסגנון האקלקטי שהנהיג: "בית פיליפס" שנבנה על הר הכרמל בנוי כבר במתכונת הסגנון הבינלאומי. בשלוש השנים האחרונות לחייו תכנן ברוולד בית עבור חיים ויצמן, שנועד להיבנות בהר הצופים, בסמוך לאוניברסיטה העברית. בסופו של דבר סבל הפרויקט דחיות חוזרות ונשנות, ולבסוף לא יצא אל הפועל.
ברוולד הרבה לצייר ולרשום נופים, בני-אדם וקריקטורות, ואף אייר מספר ספרים. הוא היה מוזיקאי חובב אשר ניגן בוויולה, ובעודו בגרמניה ניגן ברביעיית מיתרים שהשתתף בה גם אלברט איינשטיין. הוא נפטר ממחלה קשה ב-1930, והובא לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים. לזכרו רחוב בהדר הכרמל בחיפה[4] ואנדרטה בכרמל מרכזי[5]. במקום שבו נהג לשבת. חלק מעזבונו נמצא בארכיון ההיסטורי של הטכניון[6].
פרויקטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בניין הטכניון הישן בהדר הכרמל, חיפה, 1912 - כיום המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל
- בניין בית הספר הריאלי העברי בחיפה בהדר הכרמל (כיום בניין הכיתות התיכוניות), חיפה (1913-1910)
- בית בלומנפלד במושבה מרחביה, 1911
- בנייני משק בקואופרציה במרחביה, 1912
- ביתם של המהנדס שמואל איצקוביץ' ורעייתו לאה (הבית השני שהוקם ברחוב הרצל),1922
- מבנה השנאה (טרנספורמציה) ברחוב יפת, יפו 1923
- סניף בנק אנגלו-פלשתינה (חלקו הראשון) בחיפה, 1925
- בית הרמן שטרוק, חיפה, 1925[7].
- מלון פלטין, תל אביב, 1926
- בית רוזנטל בחיפה, 1926 - רחוב יפה נוף 25.
- בית זוסקין בתל אביב, 1926
- בית חולים המרכזי (כיום בית חולים העמק) בעפולה, 1928
- בית איצקוביטש בחיפה, 1928[7].
- בית פיליפס בכרמל מרכזי, חיפה, 1929
- המרכז המסחרי החדש בהדר הכרמל, חיפה (החל בתכנון וליאון וַמוּשׁ סיימו עם פטירתו של ברוולד)
- תכנון בשנת 1924 של עיר עברית, בחולות 'ג'בלייה' שמדרום ליפו בשם 'בית וגן'. השכונה שקמה על בסיס תוכניתו שינתה את שמה בשנת 1936 לבת-ים[דרוש מקור].
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי בן-ארצי, " 'מסע הלימוד' של אלכסנדר ברוולד", זמנים: רבעון להיסטוריה, 96 (סתיו 2006), עמ' 14–21
- אלי לירן, "בעקבות בנייני הארכיטקט אלכסנדר ברוולד בחיפה", חיפה: ביטאון העמותה לתולדות חיפה, 4 (נובמבר 2006), עמ' 16–21
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בכמה מקורות מוזכר ברוולד כמפקד צוללת. ככל הנראה שימש ברוולד כקצין (מודיעין?) בצוללת
- ^ יוסי בן-ארצי, "מסע הלימוד" של אלכסנדר ברוולד,זמנים, גיליון 96
- ^ אבא אלחנני, המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה העשרים, הוצאת משרד הביטחון. עמ' 17-18
- ^ אמציה פלד, רחוב אלכסנדר ברוולד, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
- ^ רחוב קלר פינת שדרות הנשיא 147
- ^ שאלות נפוצות, באתר ספריות הטכניון
- ^ 1 2 עורכים: מרדכי נאור ויוסי בן-ארצי (1989). חיפה בהתפתחותה, 1918 - 1948: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר. הוצאת יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה.