אלי שילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלי שילר
אלי שילר מקבל אות הוקרה ממערכת 'עת־מול' (הוצאת יד בן-צבי)
אלי שילר מקבל אות הוקרה ממערכת 'עת־מול' (הוצאת יד בן-צבי), בשנת 2012
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1938
הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 2018 (בגיל 80 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלי שילר (1938 - 2 בדצמבר 2018) היה חוקר ירושלים וארץ ישראל, מורה דרך, עורך, מייסד ובעלים של הוצאת אריאל ומחברם של עשרות מאמרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילר נולד בהונגריה, ואיבד את אביו בשואה.[1] בגיל שבע[2] עלה לארץ ישראל עם אמו ואחיו. אמו נישאה בשנית והוא ואחיו התחנכו בחברת נוער בקיבוץ שפיים. בעת שירותו הצבאי הוכשר שילר כמורה דרך. ב-1967 השתקע בירושלים, בשכונת בית הכרם.

שילר למד ארכאולוגיה ולימודי ארץ ישראל, אך פרש מלימודיו בטרם סיים תואר ראשון, עקב התנגדות להתמקצעות האקדמית הצרה.[3] כמו כן סייר בארץ בין היתר עם מורו זאב וילנאי. כמורה דרך וכחוקר עצמאי איתר תצלומים עתיקים רבים בעיקר בירושלים ושיתף פעולה עם אספנים רבים בהם אוסף הצילומים של האקול ביבליק. את התצלומים הוציא לאור בשנת 1975 בשני אלבומים: "צילומי ירושלים הראשונים: העיר החדשה" ו"צילומי ירושלים הראשונים: העיר העתיקה". באותה שנה ייסד את הוצאת אריאל לספרים בנושאי היסטוריה וגאוגרפיה של ארץ ישראל העתיקה ומדינת ישראל. בהמשך הוציא לאור עוד עשרה אלבומי צילומים היסטוריים של ארץ ישראל. כן הוציא לאור כמאה "דפים למורי הדרך", בהם ריכז מידע שימושי למורה הדרך.

במסגרת ההוצאה ערך שילר עשרות ספרים וכתב עשרות מאמרים מקוריים בכל תחומי חקר ירושלים וערים נוספות בארץ ישראל, הגליל (בעיקר צפת), דתות ועדות בארץ ישראל ועוד. פרסומיה העיקריים של ההוצאה הם כתבי העת "קרדום" (19781985[4]. גליונות 1–36) ו"אריאל" (מ-1985 ואילך. גיליון 37 ואילך), שניהם בעריכת שילר. לעיתים השתתפו בעריכת חוברות עורכים נוספים, בעיקר גבי ברקאי. כל פעילות ההוצאה התקיימה מדירתו בבית הכרם בירושלים.

שילר פרסם במסגרת ההוצאה וכתב העת "אריאל" רק חומרים מקוריים, שלא פורסמו קודם, כתובים בנוסח שווה לכל נפש ב"תפר שבין אקדמי לפופולרי, מדויק, מעמיק, אבל לא אקדמי ומתרחק". כמו כן עסק שילר באיתור, תרגום ופרסום ספרות עולי רגל ותיירים לארץ ישראל[5]. בין היתר ערך והוציא לאור את ספר היובל לזאב וילנאי, "ספר וילנאי".

בל"ג בעומר תשע"ב 10 במאי 2012, זכה באות הוקרה ממערכת כתב העת עת-מול (מו"ל יד יצחק בן-צבי) על תרומתו להפצת ידיעת ארץ ישראל בציבור הרחב.[6] עם זאת, על אף השתדלות ידידיו הרבים, בהם פרופסורים וזוכי פרס ישראל (גבי ברקאי, זאב גריס, אליהו הכהן, אורי שטנדל ואחרים) לא זכה שילר בפרס ישראל.

בשנות חייו האחרונות עסק בהבאה לדפוס של ספרים נדירים בעלי חשיבות בתולדות ארץ-ישראל.

שילר נפטר ב-2 בדצמבר 2018.

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסגד אל אקצא: השער הכפול ואורוות שלמה, יחד עם מאיר בן דב, הוצאת אריאל (עותק מקוון באתר כותר), ‏1978
  • בית לחם וכנסיית המולד, עורך: אלי שילר, בהשתתפות: ספי בן-יוסף, אלי שילר, נתן שור, אבי כץ, גבריאל ברקאי, הוצאת אריאל, 1980[7]
  • דרך הייסורים תולדות הויה דולורוזה והאתרים הסמוכים, אלי שילר בהשתתפות נתן שור, הוצאת אריאל, 1980[8]
  • ספר זאב וילנאי, מבחר מאמרים בידיעת הארץ מוקדשים לווילנאי, הוצאת אריאל, ירושלים, 1984[9]
  • שמואל אבן אור, ירושלים - בניינים בעיר החדשה, עורך: אלי שילר, הוצאת אריאל, ירושלים, 1984[10]
  • תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה העות'מאנית, הוצאת אריאל, 1992
  • דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל, ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1996
  • צפת ואתריה, עורכים: אלי שילר וגבריאל ברקאי, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]