אלי סיני
 | |
| מבנה קהילתי באלי סיני, וברקע הים | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 1982 |
| סיבת נטישה | תוכנית ההתנתקות |
| תאריך נטישה | 21 באוגוסט 2005 |
| דת | יהודים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 389 (2004) |
| קואורדינטות | 31°35′01″N 34°30′09″E / 31.583611111111°N 34.5025°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
אֱלֵי סִינַי הייתה התנחלות ויישוב קהילתי בצפון רצועת עזה (בגוש התוחמת הצפונית), כ-15 קילומטרים מדרום לאשקלון.
היישוב הוגדר כאגודה שיתופית קהילתית. במקום גרו כ-95 משפחות, רובן חילוניות, שמנו למעלה מ-350 נפש. רובם עסקו במקצועות חופשיים. במקום פעלו מעונות יום וגן ילדים. ביישוב התקיימו חוגים ופעילויות תרבות שאורגנו על ידי ועדות חינוך ותרבות של היישוב. הילדים התחנכו בבתי הספר באשקלון ובשער הנגב.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב הוקם באופן הצהרתי ב-1982 (סוכות תשמ"ג), על ידי גרעין שרובו נמנו עם מפוני ימית, ואז נערך טקס רשמי במקום. בפועל הגיעו התושבים הראשונים למקום, רק אחרי כמעט שנה, בסוף קיץ 1983 (אלול תשמ"ג).[1] בשנים הראשונות גרו התושבים בקרוואנים, ורק בקיץ 1988 (תמוז תשמ"ח), נכנסו המשפחות הראשונות לבתי קבע.[2] שמו של היישוב נבחר לסמל את הכמיהה לחזור לסיני. היישוב השתייך למועצה האזורית חוף עזה.
ב-3 באוקטובר 2001 הצליחו שני מחבלים לחדור ליישוב, פתחו באש על התושבים וזרקו רימונים. כתוצאה מכך נהרגו שניים ונפצעו 16 ישראלים. לאחר מכן התבצרו המחבלים בבית ריק וניהלו חילופי אש עם צה"ל במשך למעלה משעתיים עד שנהרגו בידי צלפי הימ"מ. שני ההרוגים בפיגוע הם: לירון הרפז, חיילת, בת היישוב, וחברהּ, אסף יצחקי.
ביולי 2005 ניסה לקדם איש העסקים וחבר הכנסת לשעבר, שמואל פלאטו-שרון הקמת מלון וקזינו באלי סיני שיפעל לאחר פינוי היישוב ויוכלו להיכנס אליו גם ישראלים וגם פלסטינים אך הרעיון נזנח ולא קודם מעולם[3].
ב-21 באוגוסט 2005 פונה היישוב במסגרת תוכנית ההתנתקות. מרבית התושבים מחו על כך שהממשלה לא דאגה לפתרונות דיור לקהילה והבעירו צמיגים בכניסה ליישוב. בסופו של דבר, התפנתה קבוצה זו לאחר טקס פרידה ויצאה ברגל מהיישוב, כשבראש השיירה נסע אריק הרפז הגורר עמו את גלעד ההנצחה לזכר לירון ואסף שהיה מוצב ביישוב.
בניגוד ליישובי דרום הרצועה ומרכזה, אלי סיני, כמו יתר ההתנחלויות בצפון הרצועה, לא הייתה יישוב יהודי המוקף באוכלוסייה פלסטינית ולא נטען שהטילה מעמסה על כוחות הביטחון. ההתנגדות לפינוי יישובי צפון הרצועה ובהן דוגית הקיפה אף מספר אישים מרכזיים בשמאל כמו עמי אילון ועמרם מצנע[4]. אף על פי כן פונתה אלי סיני במסגרת תוכנית ההתנתקות שעליה החליטה ממשלת ישראל בין 15 ל-17 באוגוסט 2005.
אחרי ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפינוי - קבוצה של 50 משפחות הקימה מאהל בצומת יד מרדכי כמחאה על כך שהממשלה לא מצאה להם פתרון קהילתי. המשפחות גרו במאהל וקיימו שם חיי שגרה. ב-2006 נענתה הממשלה לדרישת מפוני אלי סיני שדרשו להיקלט בקיבוץ פלמחים אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות, אחרי שהם שהו 11 חודשים במאהל מחאה. חברי פלמחים הביעו את הסכמתם לקליטת חלק מהמפונים.[5]
ב-9 בספטמבר 2008 עיריית אשקלון קראה לארבעה רחובות בשכונת "הנשיא הרצוג" על שם יישובים בגוש קטיף. במסגרת זו נקרא אחד הרחובות על שם אלי סיני.[6]
כיום רוב משפחות היישוב עברו לבתי הקבע שלהם, ורובן מתגוררות כקבוצות ביישובים שונים בארץ:
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 136-137.
- ^ שורשים בחולות, עמוד 183.
- ^ ענבל בן-שטרית, התוכנית של פלאטו שרון: קזינו באלי סיני, באתר ynet, 25 ביולי 2005
- ^ אבי פרחן, דרישה הגיונית וצפויה, באתר ynet, 5 ביולי 2005
- ^ יהודה שרוני, לאחר חמש שנים: בית חדש למפוני אלי סיני, nrg, 2 בדצמבר 2010
- ^ עתון "ארץ ישראל שלנו" תאריך כ"ה תשרי תשס"ח עמוד 8
- ^ מיכל מרגלית, אושרה הרחבת קיבוץ נווה-ים: מפוני אלי סיני יוכלו להקים בתים, באתר גלובס, 2 ביוני 2010
| ההתנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות | ||
|---|---|---|
| גוש קטיף | נוה דקלים • נצר חזני • פאת שדה • קטיף • רפיח ים • שירת הים • שליו • תל קטיפא • בדולח • בני עצמון • גדיד • גן אור • גני טל • כפר ים • כרם עצמונה • מורג • דהנייה | |
| התוחמת הצפונית | אלי סיני • דוגית • ניסנית | |
| מרכז רצועת עזה | כפר דרום • נצרים | |
| צפון השומרון | גנים • כדים • חומש • שא-נור | |
