אלי אוחנה
_(cropped).jpg) | ||||
| אוחנה, 2017 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
1 בפברואר 1964 (בן 60) ירושלים, ישראל  | |||
| שם מלא | אליהו אוחנה | |||
| גובה | 1.78 מטר | |||
| עמדה | חלוץ | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
אליהו (אלי) אוחנה (נולד ב-1 בפברואר 1964) הוא כדורגלן עבר ישראלי, חלוץ מצליח, המזוהה יותר מכל עם קבוצת בית"ר ירושלים בה שיחק במרבית שנות פעילותו. אגדת המועדון, שם לאחר הפרישה שימש גם כמספר תפקידים מקצועיים וניהוליים. אוחנה שימש כמאמן כדורגל במספר מועדונים וכיום הוא פרשן כדורגל בטלוויזיה.
אוחנה נכלל ב"היכל התהילה של הכדורגל הישראלי", הוביל את בית״ר לשנים המוצלחות ביותר בתולדותיה ונחשב בעיני רבים לשחקן המוצלח והמזוהה בתולדות המועדון. בנוסף זכה עם מכלן בגביע המחזיקות (תחרות המקבילה לליגה האירופית של היום) והוא גם אחד השחקנים הבולטים ביותר ששיחקו בנבחרת ישראל (אותה גם אימן באופן זמני). בשנת 1988 זכה אוחנה בפרס בראבו, המוענק לשחקן הצעיר המצטיין באירופה והוא הישראלי היחיד שזכה בפרס זה עד כה.
בשנת 2004 נבחר אוחנה להשיא משואה ביום העצמאות.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוחנה נולד וגדל בירושלים, להורים שעלו ממרוקו. בגיל 12 הצטרף אוחנה לקבוצת הילדים של בית"ר ירושלים, לאחר שעבר את מבחן הכישרונות שנערך בגן סאקר. תחילה שיחק כקשר, ועם הזמן הפך לחלוץ שמאלי. תחת מאמן קבוצת הנוער, דוד דוידוף, זכה אוחנה באליפות, התבלט בכישרונו כחלוץ וכקשר מחונן וככובש שערים, וסומן ככוכב הבא של הקבוצה.
במהלך עונת 1980/1981, כשבית"ר ירושלים שיחקה בליגה הארצית (אז הליגה השנייה), החליט המאמן אריה רדלר להעלות את אוחנה בן ה-16 לבוגרים[1]. עונתו הראשונה בקבוצה לא הייתה מבריקה במיוחד, ובמהלכה הבקיע רק 4 שערים, אך הוא היה שותף לחזרתה של הקבוצה לליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה)[2]. לצד משחקיו בקבוצה הבוגרת, הוזמן אוחנה לשחק בנבחרת הנוער של ישראל[3]. בשתי העונות שלאחר מכן המשיך אוחנה ביכולת פושרת, ועדיין לא הגשים את התקוות שתלו בו.
בעונת 1983/1984, בעודו בן 20, הגיעה הפריצה הגדולה והמיוחלת של אוחנה. תחת המאמן דוביד שווייצר כבש אוחנה 14 שערים, נבחר לכדורגלן העונה בישראל, ויחד עם אורי מלמיליאן, אבי כהן, חנן אזולאי וסמי מלכה הוביל את הקבוצה למאבק אליפות, אך לבסוף סיימה הקבוצה במקום השני עם נקודה אחת פחות מהאלופה מכבי חיפה, לאחר שבמחזור אחד לפני מחזור הסיום, הפסידה בית"ר ירושלים 1–3 להפועל תל אביב באצטדיון ימק"א. במהלך אותה עונה הוזמן אוחנה בפעם הראשונה לשחק בנבחרת הצעירה של ישראל[4], ולאחר מכן, הוזמן על ידי המאמן יוסף מרימוביץ' לשחק גם בנבחרת הבוגרת. אוחנה ערך את הופעת הבכורה שלו נגד נבחרת אירלנד בה אף כבש את שער הבכורה שלו[5]. כחודש לאחר תום העונה חווה אוחנה טרגדיה אישית, כאשר חברתו לחיים, שרית שוורץ, נספתה בתאונת דרכים[6].
בעונת 1984/1985, כבר במעמד של כוכב, כבש אוחנה 16 שערים במדי הקבוצה בליגה[7], והוביל אותה שוב למקום השני אחרי מכבי חיפה. בנוסף הצליחו אוחנה וחבריו לזכות בגביע המדינה השלישי בתולדות הקבוצה, לאחר שבמשחק הגמר פגשו באלופה מכבי חיפה, וניצחו אותה 1–0 משער שכבש אוחנה בדקה ה-85[8].
לאחר הזכייה בגביע דרש אוחנה מבית"ר שייחתם עמו חוזה חדש שיאפשר לו, בעונה שלאחר מכן, לעבור לקבוצה בחוץ לארץ במחיר נמוך, ואף איים שיכנס להסגר בינלאומי אם הקבוצה לא תיענה לדרישותיו[9], אך זמן קצר לאחר מכן השתכנע על ידי ראשי הקבוצה משה דדש וניסים אבולוף לא להיכנס להסגר בינלאומי, ולהישאר בקבוצה[10]. בהמשך יצא אוחנה למבחנים בפ.צ. קייזרסלאוטרן, שהייתה קבוצת אמצע טבלה בבונדסליגה המערב גרמנית[11], בתיווך סוכנו דאז מרדכי שפיגלר. אוחנה לא עבר לבסוף לקבוצה המערב-גרמנית, בשל פערים כספיים בין בית"ר ירושלים לקייזרסלאוטרן אודות סכום ההעברה שלו, כשבית"ר תבעה מקייזרלסאוטרן 200–250 אלף דולר, בעוד היא מצידה הייתה מוכנה לשלם בעדו רק 80 אלף דולר[12]. לאחר שנואש מהניסיון להיאבק ברוע הגזרה של נפילת העסקה, שב אוחנה לבית"ר ירושלים[13].
במהלך עונת 1985/1986 הציג אוחנה יכולת פושרת בליגה, הן בשל כך שראשו עדיין היה עסוק ברצונו העיקש לשחק עוד באותה עונה בחו"ל[14], והן בשל פציעות שתקפו אותו. אוחנה הבקיע רק 7 שערים, והקבוצה סיימה במקום הרביעי. כמו כן, במהלך העונה, הסתבך אוחנה בנבחרת, כאשר במשחק של נבחרת ישראל מול נבחרת אוסטרליה במלבורן, במסגרת מוקדמות מונדיאל 1986, ביצע תנועה מגונה לעבר הקוון והקהל האוסטרלי, הורחק בדקה ה-64 של המשחק וכמעט גרם להפסקת המשחק[15]. ההתנהגות של אוחנה ספגה ביקורת חריפה מצד ראשי ההתאחדות לכדורגל בישראל[16], מצד המאמן הלאומי[17], מצד האוהדים[18], ואף מצד חבר הכנסת בני שליטא שקרא לסלקו מהנבחרת[19]. בעקבות התקרית, ספג מפיפ"א עונש של השעיה לשני משחקים[20], נקנס ב-150 אלף שקלים על ידי יו"ר המשלחת, מנחם אריאב, לאחר תקרית שבה רב עם אחד ממנהלי המשלחת, צבי וייצנר[21]. כמו כן, בשל התנהגותו, הועמד לדין בפני ועדת המשמעת של ההתאחדות, והורחק למשך שנה מהנבחרת הלאומית[22]. אוחנה ערער על העונש וטען כי העונש הכבד אינו חוקי, הן בשל כך שעונש זה מתווסף על הרחקה קודמת שהוטלה על החלוץ על ידי פיפ"א, והן בשל כך שבתקנון ההתאחדות לא מצוין מה דינו של שחקן נבחרת המוענש בחו"ל בגין התנהגות בלתי הולמת. הדיינים שמנגד נאלצו לקבל את חציו השני של הטיעון, ולבטל את העונש הכבד[23]. בסוף העונה הבקיעו אוחנה ומלמיליאן את שני השערים מול שמשון תל אביב בגמר גביע המדינה, שנגמר בתוצאה 2–1, והביאו לבית"ר את גביע המדינה הרביעי בתולדותיה, והשני ברציפות[24].
בעונת 1986/1987 היה אוחנה שותף לזכייה הראשונה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה, ובסופה חתם בקבוצת מכלן הבלגית והוביל אותה לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1988, לאחר שכבש בחצי הגמר ובישל את שער הניצחון במשחק הגמר מול קבוצת אייאקס אמסטרדם מהולנד. בשנת 1988 זכה גם בסופר-קאפ האירופי. בתום העונה זכה בפרס בראבו המוענק לשחקן הצעיר המצטיין באירופה. שנה מאוחר יותר היה שותף לזכייתה של מכלן באליפות ראשונה אחרי 41 שנה, וכן זכה בגביע ז'ואן גאמפר במדי מכלן בטורניר שנערך בברצלונה. אוחנה גם הוזמן לשחק במדי נבחרת "שאר העולם" במשחק ראווה. עונה לאחר מכן עבר לספורטינג בראגה הפורטוגלית, שם לא זכה להצלחה.
לאחר ששיחק 4 שנים באירופה, חזר אוחנה לישראל וחתם שוב בבית"ר ירושלים, לאחר שירדה לליגה הארצית (בעבר הליגה השנייה). בעונת 1991/1992 סייע לקבוצה להעפיל בחזרה לליגה הבכירה כאשר כבש 17 שערים בליגה הארצית, כולל שתי רביעיות מול מכבי יפו ובית"ר נתניה. בעונת 1992/1993 היה שותף מרכזי בזכייתה של הקבוצה באליפות, עונה אחת לאחר שעלתה לליגה הבכירה, כשלזכותו 14 שערים. בעונת 1996/1997 זכה באליפות שלישית במדי הקבוצה, ונבחר בפעם השנייה לכדורגלן העונה בישראל.
במחזור השביעי של עונת 1997/1998, במשחק החוץ נגד הפועל פתח תקווה בו כבש שער, נפצע אוחנה כאשר סובב את ברכו וקרע את רצועות הברך. בעקבות הפציעה הושבת אוחנה לתקופה ארוכה. באותה עונה רשם אוחנה אליפות שנייה ברציפות עם המועדון.
אוחנה חזר לפעילות בעונת 1998/1999, ואף כבש שער בפנדל במשחק מול גלאזגו ריינג'רס הסקוטית במסגרת מוקדמות גביע אופ"א, אך לא הצליח להתגבר לגמרי על הפציעה, ובמקביל נפצע שוב, במשחק מול הפועל צפרירים חולון במחזור השישי של העונה. לאחר הפציעה הזו שיחק אוחנה עוד משחק אחד, האחרון בקריירה שלו, ב-21 בנובמבר 1998 מול הפועל בית שאן במחזור העשירי של העונה. לאחר פגרת אמצע העונה (הפגרה התקיימה בין המחזור ה-15 למחזור ה-16) חדל אוחנה להתאמן עם הקבוצה, ולמעשה פרש ממשחק פעיל. פרישתו הרשמית הגיעה בטקס קצר שנערך לכבודו לפני משחק מול מכבי תל אביב במסגרת המחזור ה-28 של העונה. אוחנה פרש לאחר ששיחק חמישה משחקי ליגה בלבד וארבעה משחקים נוספים במסגרות אירופיות בעונתו האחרונה, בה כבש שער אחד בלבד בכל המסגרות. לזכותו של אוחנה 345 הופעות ליגה, בהן הבקיע 142 שערים, והוא מחזיק בתואר מלך השערים של בית"ר ירושלים במסגרת הליגה בפרט ובכל המסגרות בכלל.
נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוחנה שיחק 51 משחקים במדי נבחרת ישראל במשך 13 שנה והבקיע 17 שערים. לשיאו הוא הגיע במוקדמות מונדיאל 1990. במשחק הביתי נגד נבחרת אוסטרליה העלה אוחנה את ישראל ליתרון. במשחק הגומלין בסידני סיימה ישראל בתיקו 1:1, לאחר שער יתרון מרהיב של אוחנה, שעקף את השוער וגילגל את הכדור לרשת, והבטיח בכך את העפלת הנבחרת למשחק הפלייאוף מול קולומביה.
ב-20 במאי 2009 הוא נבחר כאחד מחמשת הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים וכחבר ב"היכל התהילה של הכדורגל הישראלי", ושערו במשחק מול נבחרת אוסטרליה במוקדמות מונדיאל 1990 נבחר כשער הישראלי החשוב ביותר בכל הזמנים.
לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירת אימון וניהול כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת עונת 1999/2000 מונה אוחנה למאמן בית"ר ירושלים, תפקיד שהובטח לו עוד במסגרת חוזה שחתם בקיץ של שנת 1997. באותה עונה הוביל אוחנה את בית"ר למקום החמישי בליגה ולגמר גביע המדינה בו הפסידה להפועל תל אביב בפנדלים. בתום העונה עזב אוחנה לקבוצת בני יהודה איתה ירד לליגה הלאומית. אוחנה המשיך עונה נוספת בקבוצה איתה העפיל לליגת העל. עונה לאחר מכן שב וקיבל את תפקיד המאמן של בית"ר ירושלים, ואותה הצעיד להופעה בזירה האירופית בפעם הראשונה מאז עשה זאת בשנת 2000.
בקיץ 2005 נרכשה קבוצת בית"ר ירושלים על ידי המיליארדר היהודי-רוסי ארקדי גאידמק[25], כתוצאה מכך חל פיחות במעמדו של אוחנה בקבוצה, עד שב-10 בספטמבר 2005 (בעקבות ריאיון למוסף "7 ימים" בו אמר גאידמק על אוחנה כי הוא "לא מנהיג" וכי לא ייתן לו להמשיך בקבוצה למשך זמן[26]) הודיע אוחנה על התפטרותו מאימון הקבוצה. במסיבת עיתונאים בה הודיע על התפטרותו, אמר אוחנה כי "בית"ר ירושלים היא הקבוצה שלי ותישאר שלי לנצח".
ב-29 בינואר 2006 הוא חזר לאמן כשחתם לעונה וחצי בהפועל כפר סבא מהתחתית, במצב של סיכוי כמעט קלוש להישאר בליגת העל. שורה של ניצחונות (יחד עם הפסדים רבים של היריבה לתחתית, הפועל נצרת עילית) השאירה במחזור האחרון את הקבוצה בליגת העל. בתום עונת 2007/2008 ירדה הקבוצה ליגה, ואוחנה עזב את המועדון.
ביוני 2008 מונה אוחנה למאמן נבחרת הנוער עד גיל 19 של ישראל, והוליך אותה לזכייה במדליית ארד במכביה השמונה-עשרה
ב-17 בפברואר 2010 מונה על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל למאמן זמני של נבחרת ישראל הבוגרת[27], עד אשר הוחלף על ידי המאמן הצרפתי, לואיס פרננדס.
במאי 2014 הוביל את נבחרת הנוער להעפיל לאליפות אירופה עד גיל 19. ב-27 בינואר 2015 התפטר מתפקידו בעקבות רצונו לרוץ לכנסת[28], אך לאחר מספר ימים חזר בו מהחלטתו להצטרף לפוליטיקה, ולבסוף חזר לתפקידו כמאמן נבחרת הנוער[29].
ב-13 ביולי 2016 הודיע על פרישה מתפקיד מאמן נבחרת הנוער עד גיל 19[30].
_(cropped).jpg)
ב-28 במאי 2017 קיבל מאלי טביב את זכויות הניהול של בית"ר ירושלים, לאחר שנאסר על טביב לנהל את הקבוצה שנמצאת בבעלותו בעקבות הרשעתו בפלילים[31]. באוגוסט 2018 מונה ליו"ר הקבוצה בעקבות מכירתה מטביב למשה חוגג[32]. במאי 2021 הודיעה הנהלת בית"ר, כי בנוסף להיותו יו"ר, יורחבו סמכויותיו של אוחנה שיהיה גם המנהל המקצועי של המחלקה הבוגרת[33]. ב-31 במאי 2022 סיים את תפקידו, ועזב את המועדון לאחר 5 שנים שבהם כיהן בתפקיד היו"ר[34].
אוחנה שימש כיו"ר ועדת הפרס של פרס ישראל בתחום ספורטאים מצטיינים לשנת 2024.[35]
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחודשיים לאחר התפטרותו, מאימון בית"ר ירושלים בשנת 2005, הצטרף אוחנה לצוות הפרשנים של ערוץ 10 בתוכנית סיכום המחזור "דאבל פס".
במקביל לעבודתו כמאמן נבחרת הנוער, החל אוחנה לשמש כפרשן בערוץ הספורט וכחבר פאנל בתוכנית "יציע העיתונות".
ב-27 באוגוסט 2022, לאחר מספר שנות הפסקה, חזר לערוץ הספורט כחבר פאנל בתוכניות שונות[36].
בנובמבר 2022 הצטרף לתאגיד השידור הישראלי כפרשן במונדיאל 2022 ואף סיקר מקטאר את הטורניר.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-26 בינואר 2015, לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הודיעה מפלגת הבית היהודי שאוחנה ישוריין ברשימתה לכנסת[37]. השריון עורר ביקורת רבה וחסרת תקדים[38] מתוך המפלגה על היו"ר נפתלי בנט, מפי פעילים דתיים וחילונים כאחד, מאחר שאוחנה נעדר ניסיון של פעילות ציבורית, ובעבר תמך בתוכנית ההתנתקות והתבטא: "ששרון יפנה את כל ההתנחלויות מצדי, יש לנו מספיק שטחים לחיות בהם"[39]. בנט מצידו אמר: "אוחנה הוא זה שפותח לנו את הדלת לציבור הרחב"[38]. ב-29 בינואר הודיע אוחנה כי החליט לפרוש מרשימת הבית היהודי לכנסת, עקב הסערה הציבורית, אותה לדבריו לא צפה[40].
ב-3 בספטמבר 2018 הודיע אוחנה על הצטרפותו באופן ייצוגי לרשימתו של זאב אלקין לקראת הבחירות לראשות עיריית ירושלים, אולם אלקין לא נבחר בבחירות אלו[41].
ב-20 באוקטובר 2021 פרסם אוחנה טור באתר הרשמי של מועדון בית"ר עם ביקורת נוקבת על לה פמיליה: "לה פמיליה" הפך לשם נרדף לגזענות, אלימות, עבריינות ורוע, משהו שמבריח כל אדם נורמטיבי מלהיות חלק מבית"ר. אני חייב לומר, לא תמיד התבטאתי מספיק באופן נחרץ בעניין הזה, אבל הגיעו מים עד נפש".[42]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוחנה נולד למסעוד ורחל אוחנה, שעלו ממרוקו ב-1955, וגדל במעברת שכונת האסבסטונים בקריית היובל בירושלים, אליה הגיעה משפחת אוחנה לאחר שש שנים בקריית שמונה, ומספר שנים במעברת ואדי סאליב בחיפה[43]. למסעוד ורחל אוחנה היו תשעה ילדים (שמונה בנים ובת), אלי הוא השלישי מבין אחיו. והוריו ניהלו מזנון במשרד הבריאות בירושלים[44]. אחיו הצעיר ציון אוחנה היה כדורגלן בקבוצת הפועל ירושלים[45][46].
אוחנה נישא בדצמבר 1991 לדוגמנית רונית בן בסט, עמה הביא לעולם את בנו תום. הזוג התגרש במרץ 2008. כיום הוא בן זוגה של שדרנית הספורט עדי גלסקה, והם הורים לשתי בנות.
בשנת 2004 נבחר אוחנה להשיא משואה ביום העצמאות.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות המדינה (4): 1986/1987, 1992/1993, 1996/1997, 1997/1998
- גביע המדינה (2): 1984/1985, 1985/1986
- גביע הטוטו (1): 1997/1998
- גביע ליליאן (1): 1985/1986
- גביע אלוף האלופים (1): 1986/1987
- אליפות בלגיה (1): 1988/89
- גביע אירופה למחזיקות גביע (1): 1988
- הסופר קאפ האירופי (1): 1988
- גביע ז'ואן גאמפר (1) : 1989
- תארים אישיים
- פרס בראבו: 1988
- כדורגלן העונה בישראל: 1983/1984, 1996/1997
- מאמן השנה בישראל: 2007
- חבר היכל התהילה של הכדורגל הישראלי: 2009
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- רון עמיקם, אלי אוחנה חוגג חמישים: 50 הרגעים החשובים בקריירה, באתר וואלה!, 30 בינואר 2014
- בדרך לכנסת: הרגעים הגדולים של אלי אוחנה על הדשא, באתר הארץ, 27 בינואר 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הסגל הארצי, מעריב, 31 באוגוסט 1980
- ^ שמואל טל, כרטיס העלייה השני לליגה הלאומית – לבית"ר ירושלים, דבר, 20 באפריל 1981
- ^ יעקב דץ, סגל הנוער מחדש אימוניו ברמת-גן, דבר, 8 במרץ 1981; אלכס פרלסמן, אלי אוחנה הבריק במדי סגל הנוער, מעריב, 27 באוקטובר 1982
- ^ אלכס פרלסמן, אוחנה ולוזון: מימק"א לליסבון, מעריב, 4 בינואר 1984; נבחרת פורטוגל הגיבה בצמד שערים על יתרון מוקדם ומפתיע של אלי יאני, מעריב, 12 בינואר 1984
- ^ מאיר ריפמן, המאמן יוסף מרימוביץ': "הנבחרת הלאומית לא על כל טרמפ", מעריב, 7 בפברואר 1984; מאיר ריפמן, סם הרדמה ישראלי-רומני, מעריב, 7 בפברואר 1984; מאיר ריפמן, 30 זומנו לאימון הסגל, מעריב, 19 בפברואר 1984; מאיר ריפמן, אלי אוחנה עשוי לערוך מחר בכורה בין-ארצית, מעריב, 3 באפריל 1984; מאיר ריפין, אוחנה: אשחק כרגיל, מעריב, 4 באפריל 1984; או'חנה, מעריב, 5 באפריל 1984; כל ה-16 – לרומניה, מעריב, 5 באפריל 1984; מאיר ריפמן, מרימוביץ':תצוגה מושלמת, מעריב, 5 באפריל 1984
- ^ דב בראל, בהלוויית שרית שוורץ, מעריב, 5 ביולי 1984
- ^ דוד (שוב) מלך ישראל, מעריב, 2 ביוני 1985
- ^ אריה בנדר, אילן בכר ויונתן הללי, ירושלים של שמפניה ושל "המלך" אוחנה, מעריב, 5 ביוני 1985; אריה בנדר, אילן בכר ויונתן הללי, ירושלים של שמפניה ושל "המלך" אוחנה, מעריב, 5 ביוני 1985; ישראל רוזנבלט, אוחנה החליט: הגביע הוא צהוב, מעריב, 5 ביוני 1985
- ^ א. טבק, מכונית לאלי אוחנה ב-25 אלף דולר, מעריב, 11 ביוני 1985
- ^ דב בראל, בית"ר לאוחנה: מבחן בחו"ל רק באמצעות פניה ישירה, מעריב, 13 ביוני 1985
- ^ אלכס דורון, מי את, קייזרסלאוטרן?, מעריב, 9 בספטמבר 1985; דב בראל, מחר – אימון ראשון לאוחנה בקייזרלסאוטרן, מעריב, 9 בספטמבר 1985; מאיר ריפמן, אוחנה מכין "הפתעות", מעריב, 11 בספטמבר 1985
- ^ זיגמונד שפיגלר, רוצה – אבל לא יכולה, מעריב, 12 בספטמבר 1985; מאיר ריפמן, קייזרסלאוטרן: אוחנה שווה לנו 80 אלף דולר, מעריב, 13 בספטמבר 1985; דב בראל, אוחנה: הדרך שלי לאירופה חד-סטרית, מעריב, 15 בספטמבר 1985
- ^ א. טבק, מלחמת התשה: אוחנה-בית"ר, מעריב, 18 בספטמבר 1985; דב בראל, המירוץ לשיתוף אוחנה, מעריב, 22 בספטמבר 1985
- ^ רעיון בית"רי: גולדר תמורת ירון כהן, מעריב, 29 בספטמבר 1985; מאיר ריפמן, אוחנה, הנריק מאיים עלייך בקייזרסלאוטרן, מעריב, 3 באוקטובר 1985; עמי כברי, "אוחנה מחלק חתימות? שיתחיל לחלק גולים...", מעריב, 9 בפברואר 1986
- ^ אברהם טבק, אוחנה כמעט "פוצץ" המשחק, מעריב, 21 באוקטובר 1985; הרגע המר של אוחנה, מעריב, 21 באוקטובר 1985
- ^ מאיר ריפמן, ראשי הכדורגל מבקרים בחריפות את אוחנה, מעריב, 22 באוקטובר 1985
- ^ אברהם טבק, "רק אני אתן את הדין", מעריב, 22 באוקטובר 1985
- ^ קוראים מגיבים על כישלון הנבחרת, מעריב, 29 באוקטובר 1985
- ^ אלכס פרלסמן, "הנבחרת הזאת היא בלוף", מעריב, 29 באוקטובר 1985
- ^ מאיר ריפמן, פיפ"א: אוחנה מורחק מ-2 משחקים, מעריב, 30 באוקטובר 1985
- ^ אברהם טבק, אוחנה גם נקנס ב-150 אלף ש', מעריב, 30 באוקטובר 1985
- ^ עמי כברי, אוחנה הורחק מהנבחרת לשנה, מעריב, 28 בנובמבר 1985
- ^ עמי כברי, אוחנה יכול לחזור לנבחרת, מעריב, 16 בדצמבר 1985
- ^ אריה בנדר, "אוחנה אימפריה" שאגו אוהדי בית"ר ירושלים למראה הגביע, מעריב, 28 במאי 1986; אריה בנדר, "אוחנה אימפריה" שאגו אוהדי בית"ר ירושלים למראה הגביע, מעריב, 28 במאי 1986; צבי קופמן, גביע טוב, מעריב, 28 במאי 1986; מאיר ריפמן, "סתמנו את הפה לאלה שאמרו 'מי זו בכלל בית"ר'", מעריב, 28 במאי 1986
- ^ אייל מלול, אביעד פוהורילס ומוטי פשכצקי, גאידמק השלים את ההשתלטות על בית"ר ירושלים, באתר nrg, 21 באוגוסט 2005
- ^ ynet, גאידמק: "אוחנה לא מנהיג, התאכזבתי ממנו", באתר ynet, 7 בספטמבר 2005
- ^ אלי אוחנה יאמן את הנבחרת נגד רומניה, באתר וואלה!, 17 בפברואר 2010
- ^ אלי אוחנה התפטר מנבחרת הנוער: "יש לנו דור המשך מבטיח", באתר וואלה!, 27 בינואר 2015
- ^ פניית פארסה: אלי אוחנה חוזר לנבחרת הנוער, באתר ONE, 1 בפברואר 2015
- ^ רועי זריהן, אוחנה נפרד מהנוער: מבנה השכר לא מקובל, באתר ערוץ הספורט, 13 ביולי 2016
- ^ בית"ר ירושלים: אושרה העברת זכויות הניהול מאלי טביב לאלי אוחנה, באתר וואלה!, 12 ביוני 2017
- ^ שי ארצי, בית"ר ירושלים: מוני ברוש מונה למנכ"ל, אוחנה יו"ר, באתר ישראל היום, 21 באוגוסט 2018
- ^ גיא בן זיו, בית"ר הודיעה: אלי אוחנה יהיה המנהל המקצועי, באתר ONE, 21 במאי 2021
- ^ אחרי חמש שנים: אלי אוחנה חוזר לפרשן בערוץ הספורט, באתר וואלה!, 14 באוגוסט 2022
- ^ מיקי ברקוביץ' הוא חתן פרס ישראל בתחום ספורטאים מצטיינים, באתר משרד החינוך, 3 באפריל 2024
- ^ אחרי חמש שנים: אלי אוחנה חוזר לפרשן בערוץ הספורט, באתר וואלה!, 14 באוגוסט 2022
- ^
אלי אוחנה של הכרתם, סרטון באתר יוטיוב
- ^ 1 2 חזקי עזרא, בנט מבקש: תנו לי אשראי, כנסו לפרופורציות, באתר ערוץ 7, 27 בינואר 2015
- ^ שבתי בנדט, לא מתנצל? אוחנה בעבר: "יש לנו מספיק שטחים, מצדי שיפנו הכול", באתר וואלה!, 27 בינואר 2015
- ^ מורן אזולאי, הפארסה של בנט: אלי אוחנה פורש מהבית היהודי, באתר ynet, 29 בינואר 2015
- ^ רן שמעוני, אלי אוחנה חוזר לפוליטיקה, מצטרף לאלקין בבחירות לראשות העיר ירושלים, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2018
- ^ אופיר סער, אלי אוחנה: "לה פמיליה אויבי ושונאי בית"ר, חוליגנים זו מחמאה עבורם", באתר וואלה!, 20 באוקטובר 2021
- ^ אלכס פרלסמן, "תשחק רק אם תהיה הטוב ביותר", מעריב, 19 באוקטובר 1984
- ^ אלכס דורון, אוחנה, מעריב, 2 בפברואר 1984
- ^ דב בראל, בירושלים מחכים לדרבי של אוחנה נגד אוחנה, מעריב, 9 ביוני 1985
- ^ אשר גולדברג, "אלי פצע אותי וגמרתי את הקריירה", באתר וואלה!, 24 באוגוסט 2023
| כדורגלן העונה בישראל | |
|---|---|
|
| זוכי פרס בראבו | |
|---|---|
|
| מאמני בית"ר ירושלים | |
|---|---|
|
| מאמני בני יהודה תל אביב | |
|---|---|
|
| מאמני מכבי פתח תקווה | |
|---|---|
|
- כדורגלנים ישראלים
- חלוצי כדורגל ישראלים
- ירושלים: כדורגלנים
- כדורגלני בית"ר ירושלים
- כדורגלני מכלן
- כדורגלני ספורטינג בראגה
- כדורגלני נבחרת ישראל
- כדורגלנים ישראלים בבלגיה
- כדורגלנים ישראלים בפורטוגל
- מאמני כדורגל ישראלים
- מאמני בית"ר ירושלים
- מאמני בני יהודה תל אביב
- מאמני מכבי פתח תקווה
- מאמני הפועל כפר סבא
- פרשני כדורגל ישראלים
- סגל ערוץ הספורט
- חברי היכל התהילה של הכדורגל הישראלי
- זוכי פרס בראבו
- משיאי משואה ביום העצמאות: 2004
- אישים ממוצא יהודי-מרוקאי
- ישראלים שנולדו ב-1964