אליעזר רובינשטיין
 | |
| לידה | 5 במאי 1926 |
|---|---|
| פטירה | 29 ביולי 1989 (בגיל 63) |
| ענף מדעי | בלשנות |
| מקום מגורים | ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| ניתח סמנטית ותחבירית בעזרת טכניקות עבודה מודרניות את שפת המקרא | |
אליעזר רובינשטיין (5 במאי 1926 – 29 ביולי 1989) היה פרופסור לבלשנות באוניברסיטת תל אביב.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליעזר רובינשטיין נולד בליטא ב־1926, ובגיל שבע עלה לארץ ישראל עם הוריו. למד בישיבה ואחר כך בגימנסיה אהל שם ברמת גן. למד לימודי תעודת הוראה במכללת לוינסקי לחינוך. החל ללמד בבנימינה, לחם במלחמת העצמאות ואחריה לימד בבית הספר יהלום שברמת גן, שם הורה עשר שנים.
ב־1958 החל ללמוד בחוג החדש ללשון עברית של אוניברסיטת תל אביב, ששכנה באותם ימים באבו כביר. ב־1962 סיים את התואר הראשון. ב־1965 קיבל תואר שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
פועלו ומחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1968 קיבל תואר דוקטור. הדיסרטציה, "המשפט השמני בעברית של ימינו", ראתה אור בשנת תשכ"ט כספר, שנהפך לנכס צאן ברזל להכרת התחביר בעברית המודרנית.
לימד באוניברסיטת תל אביב מ־1968. ב־1985 היה לפרופסור מן המניין. כיהן כראש החוג ללשון עברית בשנים 1975–1979, 1983–1985 וב־1989.
אליעזר רובינשטיין היה הראשון שניתח סמנטית ותחבירית בעזרת טכניקות עבודה מודרניות את שפת המקרא. הוא הצביע על התמורות שחלו בה וגלגולה לעברית בת ימינו. מאמריו בנושא הם מסד לבלשנות המקראית. את רעיונותיו העלה על הכתב במאמרים רבים בכתבי עת שונים ובספרו משנת 1980: "העברית שלנו והעברית הקדומה".
החל משנת 1971, עם צאת ספרו "הצירוף הפועלי",[1] עסק רובינשטיין בהבניית תחביר פורמלי לתבניות השכיחות של המשפטים הפועליים בעברית הכתובה בת ימינו.[2] הוא עשה זאת תוך שהוא נסמך על תיאוריות שהיו חדשניות לזמנן - תאוריית הבלשנות הגנרטיבית-טרנספורמטיבית של נעם חומסקי[3] ותאוריית היחסות הסמנטיות של פילמור.[4] ברוח תיאוריות אלו גיבש רובינשטיין מחקר שידע לשלב בין סמנטיקה לתחביר. בקורפוס ששימש בסיס למחקריו תפסה העברית של העת החדשה שהתהוותה בישראל את מקומה לצד רבדים עתיקים של השפה, בעיקר לשון המקרא. בעבודותיו הוא חשף דקויות סמנטיות במשמעויות של פעלים וכן התנהגויות תחביריות בהקשר סמנטי. רובינשטיין תרם תרומה בעלת ערך בתחום משמעות הפועל באמצעות הבחנה בשלוש רמות של משמעות של כל פועל בהתאם להקשר הופעתו: בסיסית, ספציפית ונספחת.[5]
ספר לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרן דותן, אברהם טל (עורכים), מחקרים בלשון העברית: ספר זיכרון לאליעזר רובינשטיין, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הקתדרה לתולדות הלשון העברית ע"ש יעקב ושושנה שריבר, הוצאת רמות, תשנ"ה.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המשפט השמני – עיונים בתחביר ימינו, הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל אביב, תשכ"ט.
- הצירוף הפועלי – עיונים בתחביר ימינו, הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל אביב, תשל"א.
- העברית שלנו והעברית הקדומה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, 1980.
מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיין היימלאנד ליטע (ליטא מכורתי מאת אברהם קריב), הוצאת מנורה, תל אביב, 1962, מעברית ליידיש.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "אליעזר רובינשטיין ז"ל", בתוך מחקרים בלשון העברית: ספר זיכרון לאליעזר רובינשטיין, עמ' ט–יב.
- בורוכובסקי, א. וטרומר, פ. (1980). מעיון תחבירי-פורמלי לעיון תחבירי-סמנטי: פועלו המדעי של אליעזר רובינשטיין. בלשנות עברית, 45, 36-5.
- רובינשטיין, א. (1979). ערכיות תחבירית וערכיות סמנטית. לשוננו, מג, 19-3.
- רובינשטיין, א. (1980). פעלים המביעים מצב רגשי – עיון תחבירי-סמנטי. לשוננו, מז, 154-147.
- רובינשטיין, א. (1998). תחביר ומשמעות: עיונים בלשון המקרא ובעברית החדשה. (א. בורוכובסקי, ופ. טרומר, עורכות). אוניברסיטת תל אביב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת מאמרים על אליעזר רובינשטיין באתר רמב"י
- אליעזר רובינשטיין באתר האקדמיה ללשון העברית
- רשימת המאמרים של אליעזר רובינשטיין באתר רמב"י
אליעזר רובינשטין (1926-1989), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רובינשטיין, א. (1971). הצירוף הפועלי: עיונים בתחביר ימינו. הקיבוץ המאוחד.
- ^ בורוכובסקי-בר אבא, א. (2001). הפועל: תחביר משמעות ושימוש – עיון בעברית בת זמננו. אוניברסיטת בן-גוריון. (7-4).
- ^ Chomsky, N. (1972). Studies on Semantics in Generative Grammar. The Hague.
- ^ Fillmore, C. J. (1968). The Case for Case. In: E. Bach, & R. t. Harms (Eds.), Universals in Linguistic Theory. New York: Holt Reinhart & Winston.
- ^ רובינשטיין, א. (1977). משמעות בסיסית, משמעות ספציפית ומשמעות נספחת. הספרות, 24, 69-63.
