אליחורף ואחיה בני שישא
אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא היו סופריו של שלמה המלך.[1] רש"י והמלבי"ם מסבירים את תפקידם: "לרשום דברי הימים, דברי המלך וכל משפטיו".
במקרא לא מסופר עליהם דבר מלבד תפקידם, אך בתלמוד הבבלי[2] מסופר על מותם: שלמה ראה שמלאך המוות מצטער, וכששאל אותו מדוע, השיב כי הוא צריך להרוג באותו יום את אליחורף ואחיה. שלמה ציווה שייקחו אותם למחוז לוז, בו לא שולט המוות, וכשהגיעו לשם מתו. למחרת אמר מלאך המוות לשלמה, כי הוא הצטווה להרגם בשערי לוז, ולא הבין כיצד יעשה זאת, שהרי הם בירושלים. על כך אמר רבי יוחנן: "רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה - לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה" [רגליו של אדם ערבות לו - הן מוליכות אותו למקום בו הוא צריך להיות].
גרסאות דומות של הסיפור מופיעות בתלמוד הירושלמי[3] ובמדרש קהלת רבה.[4]
התלמוד הבבלי[2] מכנה אותם "כושיים", ומסביר רש"י שקורא להם כך "על שם שהיו יפים".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראובן קיפרווסר, גורלם המר של אליחורף ואחיה: גלגולו של סיפור מארץ ישראל שירד לבבל, מחקרי ירושלים בספרות עברית כח (תשע"ו), עמ' 3–26
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר מלכים א', פרק ד', פסוק ג'
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ג';
תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק י"ב, הלכה ג' - ^ קהלת רבה ג ב, מהדורת מנחם הירשמן
