אליהו ליפינר
 | |
| לידה |
23 בפברואר 1916 חוטין, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באפריל 1998 (בגיל 82) ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית, יידיש |
  | |
אליהו (אליאס) ליפינר (Elias Lipiner; ביידיש: ליפנער; 23 בפברואר 1916, חוטין, בסרביה - 26 באפריל 1998, ישראל) – היסטוריון, סופר, חוקר, משפטן ועיתונאי ברזילאי-ישראלי. מחבר פורה ביידיש ופורטוגזית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליהו ליפינר נולד ב -23 בפברואר 1916 בעיירה חוטין שבבסרביה, למד בחדר, בבית ספר של רשת תרבות ובבית ספר רומני בחוטין. בשנת 1935 הוא עבר לברזיל והתיישב בסאו פאולו, שם הוא הפך לעורך הראשי של השבועון המקומי ביידיש - "סאן פאולער יידישע צייטונג", שם גם פרסם גם שירים, מסות וסיפורים קצרים.
בשנת 1944 הוא נכנס ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה של ריו דה ז'ניירו. בשל האיסור על הדפסה ביידיש בברזיל במהלך הדיקטטורה של ז'טוליו ורגאס, ערך את המגזין היהודי "Aonde vamos" בפורטוגזית. לאחר סיום הלימודים הוא חזר לסאו פאולו, שם קיבל ב-1955 תואר שני במשפטים.
הספר הראשון של ליפינר יצא בשנת 1941 ביידיש בשם " אותיות דערציילן" (האותיות לספר). בשנת 1949, ההוצאה לאור של המכון לחקר היהדות (ייווא) בבואנוס איירס פרסמה את התרגום המוער שלו ביידיש לספרו בפורטוגזית של ר' שמואל אושקי "על נהרות פורטוגל" המתאר את סבל היהודים בפורטוגל תחת האינקוויזיציה הפורטוגזית. מאז ביקש ליפנר לעבוד בארכיון הלאומי של פורטוגל ומאז הוא חקר את ההיסטוריה של האנוסים והיהודים בפורטוגל וברזיל.
בשנת 1967, המכון היהודי למדעים בבואנוס איירס הוציא את ספרו המונומנטלי "אידעאלאגיע פון יידישן אלף בית" (האידאולוגיה של האלפבית העברי). בספר זה בוחן ליפינר בפרוטרוט את ההיבטים האידאולוגיים והסוציו-לשוניים של השימוש באלפבית העברי, על פי ספרי הקבלה, מסמכים מימי הביניים בעברית וביידיש, וכלה בהדפסה המודרנית בשתי שפות אלה. ספר זה יצא בעברית במהדורה מורחבת בהוצאת מאגנס בשנת 1989.
במקביל ליפינר המשיכה את הפעילות העיתונאית והספרותית ביידיש. בעיתונות היידיש בדרום אמריקה ובכתב העת די גאלדענע קייט שיצא בתל אביב.
משנות השבעים צבר ליפינר מוניטין כאחד מהחוקרים המובילים של יהדות פורטוגל והאנוסים. הוא פרסם חומר רב שמצא בארכיונים בפורטוגל. מחקרו משתרע משנת 1497 – שנה שבה הוטבלו בכוח יהודי פורטוגל ועד לביטול האינקוויזיציה בשנת 1821. הוא פרסם מונוגרפיות על הנוסע היהודי גשפר דה גמה ועל יצחק די קסטרו טרטס שהועלה על המוקד. כן פרסם ספרים על השפה הפורטוגזית והשפעת האינקוויזיציה ושפת האנוסים עליה. בשנת 1973, יצא בתל אביב ספרו " צווישן מאראנענטום און שמד - שטודיעס און עסייען וועגן די יידן אין פארטוגאל און בראזיל" – על האנוסים והמומרים בברזיל ובפורטוגל.
מאז 1968, חי ליפינר בישראל, שבה, יחד עם הכנת הספרים החדשים המשיך לחקור את תולדות היהודים בפורטוגל וברזיל. בשנת 1983 הוענק לו פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש.
לאחר מותו הוענק לו תואר מסדר ההצטיינות של מפקד הרפובליקה הפורטוגזית. ספרייתו הגדולה נתרמה למרכז המחקר "היספניה יודאיקה" בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים[1].
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליפינר חיבר מספר גדול[2] של חיבורים בעיקר ביידיש ופורטוגזית. להלן עבודותיו העיקריות:
- חזון האותיות, מאגנס, ירושלים, 1989
- היהודים בברזיל מתקופת הגילוי ועד ימינו, גשר חוברת מס' 3–4 (68-69) דצמבר 1971
- אותיות דערציילן - וואר און לעגענדע אין דער געשיכטע פון יידישן אלף-בית, סאו פאולו, 1941
- צווישן מאראנענטום און שמד - שטודיעס און עסייען וועגן די יידן אין פארטוגאל און בראזיל, הוצאת י.ל. פרץ, תל אביב, 1973
- ביי די טייכן פון פארטוגאל - ר' שמואל אושקי, זיין טרייסט צו די ליידן פון ישראל, בואנוס איירס, 1949
- אידעאלאגיע פון יידישן אלף-בית, בואנוס איירס, 1967
- ביי די טייכן פון פארטוגאל - ר' שמואל אושקי, זיין טרייסט צו די ליידן פון ישראל, בואנוס איירס, 1949
- Two Portuguese exiles in Castile : Dom David Negro and Dom Isaac Abravanel, מאגנס 1997 (באנגלית, תורגם מפורטוגזית)[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספרים של אליהו ליפינר, באתר "סימניה"
- אליהו ליפינר, אידעאלאגיע פון יידישן אלף בית, בוענאס איירעס, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראה בדף המרכז
- ^ על פי הכתוב בקטלוג הספרייה הלאומית, חיבר כ-120 ספרי הגות ומחקר
- ^ כאן נמצא תרגום לעברית של פרק אחד מהספר