אלון בצעננים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמק צעננים במפה מהמאה ה-17

אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים הוא שמו של אתר מקראי בדרום נחלת שבט נפתלי, בין הירדן ובין הר תבור, הנזכר מספר פעמים בתנ"ך ובכתבי חז"ל.

האתר נזכר תחילה בספר יהושע בתיאור גבולות נחלת שבט נפתלי[1]: ”וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן”.

באלון בצעננים נטו את אהליהם בני שבט הקיני, ובהם יעל אשת חבר הקיני ובני משפחתה. בספר שופטים מוזכר אלון בצענים, אף כי הקריאה המקובלת היא בצעננים, כאתר שבו הרגה יעל את סיסרא שר הצבא של יבין מלך חצור[2]: ”וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בצענים [בְּצַעֲנַנִּים] אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ.

אל האתר הגיע גם ברק בן אבינועם ברודפו אחרי סיסרא, ובו נודע לו על הריגתו; ובכך הושלמה נבואת דבורה לברק על העתיד להתחולל במערכה הצבאית כנגד יבין וצבאו.

בתקופת התלמוד זוהה האתר המקראי בידי אמוראי ארץ ישראל עם העיירות בנות זמנם איילון ו- אגנייא דקדש: ”ויהי גבולם מחלף וגו' ... מחלף – חלף, מאלון - איילון, בצעננים - אגנייא דקדש, ואדמי – דמין, הנקב – ציידתה, ויבנאל - כפר ימה, עד לקום - לוקים”[3].

זיהוי ומשמעות השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר הוצע לזהות את אלון בצעננים עם בקעת יבנאל, ששמה כפי שהשתמר הוא "סהל אלאחמא", ולחלופין עם אתר בשם שג'רת אל-כלבּ. יש הסוברים גם כי אלון בצעננים ואלון בצענים הם שני אתרים שונים, כאשר אלון בצעננים הוא בדרום נחלת שבט נפתלי ואילו אלון בצענים הוא בתל אל-קדיס שבבקעת מגידו, ממזרח ללג'ון.

הבלשן והגאוגרף יואל אליצור מציע כי פירוש המילה המקראית אֵלוֹן הוא מישור, וכי הכוונה למישור המשופע שבין הר תבור לבקעת יבנאל, באזור שדמות דבורה וכפר כמא.

פרופ' אנסון רייני הציע לקבל את גירסת הכתיב ולקרוא אותה בִּצְעֹנִים (בִּיצְעוֹנִים), מלשון בֶּצַע כֶּסֶף. לפי הנחה זו היה עץ אלון מקודש באזור מגידו, מקום קרבות רבים בהיסטוריה, לידו נהגו לחלק את השלל לאחר הקרבות, כנאמר בשירת דבורה: "בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ", ספר שופטים, פרק ה', פסוק י"ט.[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ג.
  2. ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוק י"א.
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א ה"א.
  4. ^ פרופ' אנסון רייני בסמינר מתקדם בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שנות ה-80 של המאה ה-20. לא ידוע אם ההצעה פורסמה גם בכתובים.