אלברט סייבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלברט סייבין
Albert Sabin
כיתוב תמונה
כיתוב תמונה
לידה 26 באוגוסט 1906
ביאליסטוק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במרץ 1993 (בגיל 86)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי רפואה
מקום מגורים ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
www.sabin.org
תרומות עיקריות
חיסון נגד שיתוק ילדים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כרזה המעודדת את הציבור להתחסן באמצעות התרכיב שפיתח סייבין. ארצות הברית, 1963

אלברט ברוס סייביןאנגלית: Albert Bruce Sabin;‏ 26 באוגוסט 19063 במרץ 1993) היה רופא וחוקר יהודי-אמריקאי, מפתח החיסון הפומי נגד מחלת שיתוק ילדים (שעלולה להגרם כתוצאה מהדבקות בנגיף הפוליו - Poliovirus) הקרוי על שמו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סייבין נולד בשם אברהם ספרשטיין בשנת 1906 בביאליסטוק אשר באימפריה הרוסית (כיום פולין) להורים יהודים, יעקב וטילי (לבית קרוגמן) ספרשטיין. בשנת 1921 היגר לארצות הברית עם משפחתו, שם התאזרח בשנת 1930, ואז שינה שמו לאלברט ברוס סייבין.

בוגר לימודי רפואה באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1931. בין השנים 19311933 הוכשר ברפואה פנימית, פתולוגיה וכירורגיה בבית החולים בלוויו בניו יורק (Bellevue Hospital Center). ב-1934 עסק במחקר במכון ליסטר לרפואה מונעת באנגליה ובהמשך הצטרף לסגל מכון רוקפלר למחקר רפואי בניו יורק. בתקופה זו החל להתמקד במחקר בתחום המחלות הזיהומיות.

בשנת 1939 עבר לעבוד בבית החולים לילדים בסינסינטי. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בחיל הרפואה האמריקאי, ועסק בפיתוח חיסונים כנגד קדחת דנגי[1] וקדחת המוח היפנית. בשנת 1946 מונה למשרת מנהל המחקר בבית החולים בסינסינטי.

עם העלייה במספר מקרי שיתוק הילדים, הופנו משאבים רבים לחקר ריפוי ומניעת המחלה. יונה אדוארד סאלק פיתח, בשנת 1955, את החיסון הראשון הקרוי על שמו (תרכיב סאלק)[2]. התרכיב הופק מנגיף מומת, ניתן בהזרקה ומנע את סיבוכי שיתוק הילדים, אך לא את המחלה הראשונית אשר ביטויה במערכת העיכול. סייבין קיבל זן נגיף שיתוק ילדים מוחלש מהילרי קופרובסקי, וייצר מהנגיף החי המוחלש חיסון פומי (ניתן בבליעה דרך הפה). החיסון בנגיף המוחלש מנע כליל את ההידבקות במחלה, ולכן מנע גם את הזיהום הראשוני במערכת העיכול.[3]. יתרון נוסף של התרכיב החי הוא משך פעולתו. לאחר מתן תרכיב מומת יש צורך במנות דחף נוספות ("בוסטר"), אשר אינן נחוצות לאחר החיסון החי הפומי.

הניסוי קליני בתרכיב סייבין החל בקנה מידה לאומי, בחסות ארגון הבריאות העולמי, בברית המועצות בשנת 1958. בראש מבצע החיסון ההמוני עמד הווירולוג הסובייטי מיכאיל צ'ומקוב אשר עבד בשיתוף פעולה הדוק עם אלברט סייבין[4]. בשל הצלחתו הרבה של מבצע החיסון הפומי בברית המועצות, יוצא החיסון ההמוני ללמעלה מ-60 מדינות שונות ברחבי העולם וביניהן מקסיקו, הולנד, צ'ילה, שוודיה ויפן. בשנת 1961 אימץ גם משרד הבריאות האמריקאי את תרכיב סייבין. השימוש הנרחב בתרכיב הוא שהכחיד את מחלת שיתוק הילדים בארצות הברית.

סייבין עלה לארץ בשנת 1969 וכיהן כנשיא מכון ויצמן למדע בין השנים 19701972. לאחר תקופה זו חזר לארצות הברית.

בשנת 1974 קיבל את פרס ג'ון האולנד מטעם האגודה האמריקאית לרפואת ילדים[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברט סייבין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sabin AB, Schlesinger RW. Production of immunity to dengue fever with virus modified by propagation in mice. Science. 1945 Jun 22;101(2634):640-642.
  2. ^ שמואל שניצר, נצחונו של רופא יהודי, מעריב, 14 באפריל 1955
  3. ^ Sabin AB, Ramos-Alvarez M, Alvarez-Amezquita J, Pelon W, et al. Live, orally given poliovirus vaccine. Effects of rapid mass immunization on population under conditions of massive enteric infection with other viruses. JAMA. 1960 Aug 6;173:1521-6. PMID 14440553
  4. ^ Sabin, A.B. Role of my cooperation with Soviet scientists in the elimination of polio: possible lessons for relations between the U.S.A. and the USSR. Perspect Biol Med. 1987 Autumn; 31(1):57-64.
  5. ^ Awards – American Pediatric Society (באנגלית אמריקאית)