אילן רבינוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילן רבינוביץ'
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 בפברואר 1968 (בן 56)
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אילן רבינוביץ' (נולד ב-14 בפברואר 1968[1]) הוא פסיכיאטר ואיש תקשורת ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבינוביץ' נולד ברמת אביב וגדל ברמת גן, למשפחה דתית-לאומית. אביו חיים הוא רואה חשבון בעל משרד פרטי, ואמו חיה היא מורה. לרבינוביץ' אח ושתי אחיות. כשהיה בן 13 נהרג אחיו יואב, הצעיר ממנו בשנתיים, בתאונת רכבת, בטיול של תנועת בני עקיבא.[2] מאז שינה אביו את שם משפחתו ליואבי-רבינוביץ'.
רבינוביץ' למד בתיכון צייטלין בתל אביב במגמה ריאלית, ושירת בצה"ל כקצין שלישות.

קריירה רפואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום שירותו הצבאי למד רפואה בטכניון. עבר סטאז' בבית החולים השרון והתמחה בפסיכיאטריה במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר, בהדרכתו של פרופ' לאון גרינהאוס. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בדיכאון עמיד ובטיפול בנזעי חשמל. הוא המשיך לשמש כרופא באגף הפסיכיאטרי של המרכז רפואי שיבא, ובהיותו דובר יידיש עבד כרופא במרפאה שמתמחה במגזר החרדי במרכז רפואי שיבא[דרוש מקור]. הוא עבד בשיבא עד שנת 2003, אז הקים קליניקה פרטית בשם "מרכז יואב", על שם אחיו שנהרג. במרפאתו הוא עוסק בטיפול פסיכיאטרי במטופליו לפי המודל הביופסיכוסוציאלי.

בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבינוביץ היה בעל טור אישי שבועי, במשך שנתיים, באתר האינטרנט "וואלה!", ופרסם במשך שנתיים טור אישי ב"ליידי גלובס".

ברדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2008 הגיש רבינוביץ' את התוכנית "שעת נפש" בגלי צה"ל יחד עם חנוך דאום. במהלך התוכנית ראיינו השניים מאזינים שהתקשרו לבקש עצות וכן אנשי ציבור ומפורסמים שלהם רבינוביץ ערך מעין אבחנה פסיכיאטרית בשידור. בין המשתתפים בתוכנית: איתן הבר, קובי אוז, דורי בן זאב, עידו תדמור, סשה דמידוב, רם אורן, דן מרגלית, קורין אלאל, יובל שם-טוב, איתן פוקס, חמי רודנר, מיכל אמדורסקי ואחרים.

באוגוסט 2012 התחיל רבינוביץ' להגיש תוכנית לילית שבועית ברדיו תל אביב בשם "ציפור הנפש - על הספה עם הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'". בתוכנית הוא מארח אישים מוכרים לשיחת נפש, מנתח אירועים אקטואליים מההיבט הפסיכולוגי, ומקיים שיחות עם מאזינים.[3]

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 שודרה התוכנית "פרופיל 2010" בטלוויזיה החינוכית ובערוץ 2, שבה השתתף רבינוביץ' בפאנל שעורך ניתוח אישיותי לדמויות ציבוריות שונות מהארץ ומהעולם.

בשנת 2011 שודר בערוץ 2 הסרט התיעודי שעשה אודות פדופילים בישראל, "אני פדופיל", בבימויו של תור בן מיור.

הופיע בתוכניתו של אמנון לוי "פנים אמיתיות" בערוץ 10, שם חשף לראשונה את העובדה שלצד בתו הבכורה שקפצה כיתה, שני ילדיהם הנוספים הם אוטיסטים בתפקוד נמוך. לדברי רבינוביץ הדבר גרם לו לצאת בשאלה.

רבינוביץ שימש כיועץ הפסיכולוגי לתוכנית המציאות "האח הגדול" והדבר נקשר עם ביקורת על התנהלותו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבינוביץ' נשוי ליונית, רואת חשבון ובעלת גלריה. לבני הזוג שלושה ילדים. הם מתגוררים ברמת גן.

בדצמבר 2015, לאחר פרסום החשדות שגרמו להתפטרותו של שר הפנים, סילבן שלום, יצא רבינוביץ' להגנתו של שלום.[4]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2011 התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה של רז שכניק וגבי בר-חיים, שבה נטען כי רבינוביץ' חושף סודות ושמות של מטופלים שלו ושעודד מטופלים לבגוד בבני זוגם. רבינוביץ' הכחיש את ההאשמות בכתבה והגיש תביעת דיבה על סך 4 מיליון ש"ח נגד העיתון והכתבים. לאחר מכן הגיעו ככל הנראה הצדדים לפשרה ומאז פרסם ד"ר רבינוביץ עשרות[דרוש מקור] טורים אישיים ומאמרים מקצועיים ב"ידיעות אחרונות" ובאתר ynet.[5]

האח הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2012 פרסם רז שכניק כתבה המבקרת את הפקת "האח הגדול" דאז, ובה נטען כי התנהלותו של רבינוביץ' כלפי משתתפים של תוכנית "האח הגדול" (בעיקר בעונתה השנייה) נגדה את כללי האתיקה המקצועית, בין היתר בשל המלצתו לנטילת תרופות פסיכיאטריות בלי שיידע אותם על תופעות הלוואי. רבינוביץ' הגיב לטענות.[6] בהמשך טען כי הפקת התוכנית השתמשה בו כ"עלה תאנה" למעשים פסולים ולהפעלת המתמודדים בתוכנית לצורכי רייטינג.[7] בעקבות הטענות הוקמה ועדה מטעם משרד הבריאות לחקירת הנושא שהחליטה לא להגיש מסקנות אישיות כנגד רבינוביץ' והפקת התוכנית, אך קבעה כללים אתיים לתוכניות ריאליטי עתידיות.[8] בפברואר 2013, לאחר הליך של גישור, דווח באמצעי התקשורת שמפיקי "האח הגדול" ורבינוביץ ישלמו סכום של כ-1.5-2 מיליון ש"ח כפיצוי לשלושה מתמודדים בעונה השנייה של התוכנית, ששניים הגישו כנגדם תביעה משפטית בנושא והשלישי התעתד לעשות כן.[9]

טיפול בחסידי גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2016, בתחקיר "המקור" של ערוץ 10, על חסידות גור, הובאו עדויות על מרשמים לכדורים שנתנו פסיכיאטרים, ובהם ד"ר רבינוביץ', לנערים שהובאו אליהם למרפאה על ידי משגיחים מהישיבה שבה למדו, כדי לדכא את היצר המיני שלהם. באחד המקרים כתב רבינוביץ למטופל: "אסור יותר לשפוך זרע לבטלה!", ו"אסור להיכנס לתכני מין באינטרנט!". רבינוביץ' הסביר כי מדובר בחסיד שסובל מהתמכרות לחומרים פורנוגרפיים ומאוננות כפייתית שאינה מאפשרת לו לקיים יחסי אישות עם רעייתו. הוא הוסיף והסביר שפסיכיאטר מחויב להיכנס לראש של מטופלו ואם בחור ירצה להתאבד עקב אוננות יתר, הוא מחויב כפסיכיאטר לתת לו תרופות ולא להסתפק באמירה שאין בכך בעיה.[10]

דודו טופז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2017 יצא לאור ספרו "פסיכיאטר על הספה" בהוצאת ידיעות ספרים. הספר מתאר את הטרגדיות בחיי ד"ר רבינוביץ' ואת התמודדותו עימן. באותה תקופה פרסם רבינוביץ' את הקלטת ההודעה הקולית האחרונה שהשאיר לו דודו טופז שעות ספורות לפני שהתאבד בתא המעצר ב-2009. הפרסום עורר ביקורת ונטען כי הוא פוגע בחסיון הטיפול בטופז, ושפורסם במטרה לקדם את ספרו של רבינוביץ'. רבינוביץ' טען בתגובה כי ההקלטה פורסמה ברשות ולבקשת ילדיו של טופז,[11] אך הפסיכיאטר ערן רולניק ציין שלפי חוק זכויות החולה רשות כזו יכולה להינתן רק על ידי המטופל עצמו או בית המשפט.[12] בתגובה לתלונות של רופאים ללשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, יו"ר הוועדה ד"ר תמי קרני קבעה ש"אין פגם בפרסום ההודעה האחרונה של דודו טופז", אך מנגד מתחה ביקורת על רבינוביץ באומרה: "הייתי מעדיפה התנהלות צנועה יותר של רופאים בתקשורת".[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילן רבינוביץ' באתר "אישים"
  2. ^ חיה וחיים רבינוביץ, התנהגות מופתית של סג"מ יוסי שוויקה, מעריב, 27 באוקטובר 1980
  3. ^ פייסבוק של התוכנית עם ראיונות שערך בתוכנית
  4. ^ אילן רבינוביץ', ‏בואו אספר לכם על החבר המענטש שלי, סילבן. ועל אשתו הנסיכה, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2015
    גיא לרר, ד"ר רבינוביץ' על הטענות נגד שלום: "לא האיש שאני מכיר", באתר nana10‏, 22 בדצמבר 2015
  5. ^ דוגמאות: ד"ר אילן רבינוביץ', אחת ולתמיד: איך מתגברים על חרדת טיסה, באתר ynet, 13 בפברואר 2014
    ד"ר אילן רבינוביץ', סובלים מכאבי גב? אולי זה בכלל דיכאון, באתר ynet, 12 במרץ 2014
  6. ^ "כל ערב 'האח הגדול' יקרא לך ואת תקחי כדור", באתר ynet, 8 במרץ 2012
  7. ^ יונתן גת‏, ד"ר אילן רבינוביץ': "'קשת' השתמשה בי כעלה תאנה; זה חזר אליה כבומרנג", באתר וואלה!‏, 23 בנובמבר 2012
  8. ^ ספי קצב, ‏משרד הבריאות: "לא יוגשו מסקנות אישיות בפרשת האח הגדול", באתר ‏מאקו‏, 28 באוגוסט 2012
  9. ^ רז שכניק, ידיעות אחרונות, פרשת הכדורים הפסיכיאטריים: "האח הגדול" יפצה את נפגעי התוכנית בכ-2 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 7 בפברואר 2013
  10. ^ חסידות גור, כל הסודות נחשפים, כתבה מערוץ 10 תוכנית המקור
  11. ^ פז שוורץ, אילן רבינוביץ' מדבר על האתגר של חייו: "צעקתי, זה לא יכול להיות!", באתר nana10‏, 13 בינואר 2017
  12. ^ אתר למנויים בלבד ערן רולניק, כשפסיכיאטר מיוחצ"ן מתגלה כמטפל מסוכן, באתר הארץ, 15 בינואר 2017
  13. ^ "אין פגם בפרסום ההודעה האחרונה של דודו טופז", באתר ynet, 9 באפריל 2017