אילי (אנגליה)

**אילי**
**Ely**
מדינה	הממלכה המאוחדת
אומת הבית	אנגליה
אזור	מזרח אנגליה
מחוז	קיימברידג'שייר
שטח	23 מייל רבוע
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	20,256 (2011)
קואורדינטות	52°23′53″N 0°15′44″E / 52.398055555556°N 0.26222222222222°E
	https://www.cityofelycouncil.org.uk/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הממלכה המאוחדת רגילה) לונדון בלפסט אדינבורו ליברפול ברמינגהאם ניוקאסל מנצ'סטר לידס פורטסמות' קארדיף גלאזגו פלימות' האוקיינוס; האטלנטי; הים; הצפוני; תעלת; למאנש; האוקיינוס; האטלנטי; צרפת אירלנד איי; שטלנד; אורקני האיים; ההברידיים; אילי

אילי (באנגלית: Ely) היא עיר במחוז קיימברידג'שייר שבאנגליה, 14 ק"מ צפון-מזרחית לקיימברידג'. מבחינה טופוגרפית ממוקמת העיר על גבי "אי" של קרקע חרסיתית בשטח של 60 קמ"ר המתנשא לרום של כ-26 מ' מעל המישור (the Fens). מישור זה היה מוצף מים באופן עונתי עד שנוקז במאה ה-18 ורובו היה שטחי ביצות, כך שהגישה לעיר נעשתה באופן מסורתי בשיט נהרות. אף על פי שכבר מאות שנים העיר ניצבת בלב שטח יבשתי, היא עדיין מכונה "האי אילי" (The Isle of Ely). על מרכז העיר חולשת קתדרלת אילי, מושב הבישוף של אילי ומרכז הדיוקסיה של אילי, הכוללת את כל קיימברידג'שייר. העיר היא צומת רכבות ומקושרת במסילות ברזל לקינגס לין, פיטרבורו, נוריץ', איפסוויץ', קיימברידג' ולונדון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום נמצאו שרידי פעילות אנושית מן התקופה המזוליתית, תקופת הברונזה הבריטית, מתקופת הברזל הבריטית ומהתקופה הרומית. האזכור המוקדם ביותר של שם המקום הוא בחיבור "ההיסטוריה הכנסייתית של אנגליה" (Historia ecclesiastica gentis Anglorum) מאת בדה המכובד (731) כ-Elge. בכרוניקה האנגלו-סקסונית מופיע השם בצורה Elig. האטימולוגיה העממית קושרת את שם המקום לצלופחים (eels), אף שהוכח שהמילה eel עבור צלופח לא התקיימה עד סביבות 1300.^[1]

ב-672 הקימה אתלדרדה הקדושה מנזר במקום בו ניצבת הקתדרלה. המקום נהרס ב-870 על יד הפולשים הדנים. המנזר באילי היה אחד המנזרים הבנדיקטינים החשובים באנגליה לפני הכיבוש הנורמני של אנגליה והיה מעוז חשוב של התנגדות לנורמנים. לפי ספר יום הדין (1086) מנזר אילי היה "השני בעשרו בכל אנגליה". ב-1083 החלה בניית המבנה החדש של הקתדרלה וב-1109 היא נקבעה כמושב בישוף.

ב-1539, במסגרת הרפורמציה הפרוטסטנטית ופירוק המנזרים באנגליה השתלטו כוחותיו של הנרי השמיני, מלך אנגליה על הקתדרלה. ב-1541 ניתן לה מחדש צ'רטר מלכותי לשמש כקתדרלה ומרכז דיוקסיה והיא הוקדשה כ"קתדרלת השילוש הקדוש הבלתי ניתן לחלוקה". בין השנים 1636 ל-1646 התגורר מנהיג הפרלמנט אוליבר קרומוול בעיר, בבית הניצב במקום גם כיום (Oliver Cromwell's House). ב-1648 החליט הפרלמנט לפרק את הקתדרלה ולמכור את חומרי הבנייה והעיטורים. אך הדבר לא בוצע, כתוצאה מהתערבותו האישית של קרומוול. לאחר מכן ידעה העיר שנים של שקיעה.

בסוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19 יובשו אדמות המישור סביב העיר וב-1840 חוברה למסילת הברזל של מזרח אנגליה. בתקופה הוויקטוריאנית ידעה העיר תנופה של התחדשות. בשנות ה-40 של המאה ה-19 התקיים מהלך שיקום ושיפוץ של הקתדרלה ברוח התחייה הגותית בניהולו של ג'ורג' גילברט סקוט והדבר הפיח חיים בעיר.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי התבססה כלכלת העיר על דיג נהרות ובפרט דיג צלופחים. כן נודעה העיר כמרכז לייצור מוצרים מעץ הערבה. ענף כלכלי נוסף היה מחצבת חרסית גדולה לייצור חומר קרמי לקדרות ומחצבת קופרוליט לייצור פוספטים. לאחר ייבוש השטחים סביבה הפכה העיר לשוק מרכזי ליבולים חקלאיים שגודלו באדמות המיובשות ומרכז עיבוד סלק סוכר.

לאורך גדות הנהר והתעלות ששימשו כעורק חיים, כלכלה ותחבורה, פותחו פארקים לנופש, ספורט ותיירות.