איך נפתח פה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איך נפתח פה

אֵיךְ נִפְתַּח לְפָנֶיךָ דַּר מְתוּחִים
בְּאֵלּוּ דְּבָרִים נִשְׁפֹּךְ שִׂיחִים
גָעַלְנוּ נְתִיבוֹתֶיךָ הַיְּשָׁרִים וְהַנְּכוֹחִים
דָּבַקְנוּ בְתוֹעֵבוֹת וּבְמַּעֲשִׂים זְנוּחִים
הָלַכְנוּ אַחֲרַי מַשְּׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים
וְהִקְשִׁינוּ עוֹרֵף וְהֵעַזְנוּ מְצָחִים
זָעַמְתָּ בְּשֶׁלָּנוּ בֵּית מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים
חָרֵב, וּפַס רֵיחַ נִיחוֹחִים
טוֹרְדוּ וְטֻלְטְלוּ כֹּהֲנִים מְשוּחִים
יוֹדְעֵי עֵרֶךְ עוֹלוֹת וּזְבָחִים
כַּמָּה יִסַּרְתָּנוּ עַל יְדֵי צִירִים שְׁלוּחִים
לֹא הִקְשַׁבְנוּ לִשְׁמֹעַ לְמוֹכִיחִים
מֵאָז וְעַד עַתָּה אָנוּ נִדָּחִים
נֶהֱרָגִים נִשְׁחָטִין וְנִטְבָּחִים
שָׂרַדְנוּ מָתַי מְעַט בֵּין קוֹצִים כְּסוּחִים
עֵינֵינוּ כָּלוֹת בְּלִי מְצֹא רְוָחִים
פּוֹרְכֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר לַמֵּת שׁוֹחֲחִים
צְפַר וָעֶרֶב לָמָּה מַצְלִיחִים
קָמִים לְמוּלְךָ וּנְאָצוֹת שׂוֹחֲחִים
רְצוּצִים בְּמָה אַתֶּם בּוֹטְחִים
שׁוֹכֵן עַד [וְקָדוֹשׁ] צְפֵה בְּעֶלְבּוֹן אֲנוּחִים
תְּמוּכִים עָלֶיךָ וּבְךָ מִתְאַחִים
בְּנוֹרָאוֹת יְמִינְךָ נִוָשֵׁעַ לִנְצָחִים
כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אָנוּ בְּטוּחִים:

איך נפתח פה הוא אחד מפיוטי הסליחות, הנאמרות בחודש אלול. את הפיוט חיבר רבי בנימין בן זרח, שאף חתם את שמו בסוף הפיוט.

פיוט זה הוא הראשון לכלל פיוטי הסליחות, משמש כעין הקדמה, ולכך הוא מכונה 'פיוט פתיחה'.

אמירת הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור הפיוט הוא חלק מפיוטי סליחות, והוא נאמר על פי מנהג אשכנז (הן מנהגי אשכנז המזרחי והן המערבי)[דרוש מקור] בלילה הראשון של הסליחות, שחל באופן קבוע במוצאי שבת, והוא הפיוט הראשון שנאמר באותו לילה. המנהג לשבץ את פיוט הפתיחה הזה דווקא בפתיחת הלילה הראשון הוא קדום, ועולה כבר במחזור נירנברג מהמאה ה-14, אף על פי שלתוכן הפיוט אין קשר ליום מסוים דווקא.[1]

במנהג אשכנז הכללי (פפד"מ) הפיוט משמש כפיוט פתיחה בצום גדליה,[2] ובמנהגים אחרים הוא נאמר בימים נוספים.

מבנה הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמקובל בפיוטי "פתיחה", הפיוט כתוב בחרוז מבריח (חרוז אחיד החוזר בסופי כל הטורים). ראשי הטורים יוצרים אקרוסטיכון בסדר הא"ב. הפיוט מסתיים במילים "כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים", היוצר שרשור (אנ') לקטע התפילה הבא, הפותח במילים "כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים".

תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפייטן פונה בפיוט לאלוהים (דר מתוחים= אלוהים שדר בשמים) ומתוודה על עוונות עם ישראל, שבשל כך נענשו בני ישראל בעונשים שונים, כגון בחורבן בית המקדש וגלות את עם ישראל מארץ ישראל. בהמשך תמה הפייטן על אותם שמרעים לעם ישראל מדוע הם מצליחים על אף אותן נאצות שהם מטיחים כלפי הקב"ה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם ויונה פרנקל, תפילה ופיוט במחזור נירנברג, עמ' 98 ו-101.
  2. ^ ראה למשל סליחות כמנהג אשכנז, קרית ספר תשע"ו, עמ' 249.