איירוספסיאל גאזל

**איירוספסיאל גאזל**
**Aérospatiale Gazelle**
	איירוספסיאל גאזל SA342M של צבא צרפת
	איירוספסיאל גאזל SA342M של צבא צרפת
מאפיינים כלליים
סוג	מסוק רב תכליתי
ארץ ייצור	צרפת
יצרן	איירוספסיאל; סוד אוויאסיון; ווסטלנד כלי טיס; ‏SOKO, ABHCO
טיסת בכורה	7 באפריל 1967
תקופת שירות	1973 - עדין בשימוש – הווה
צוות	2
נוסעים	3
יחידות שיוצרו	1775 (נכון ל-2010)
משתמש ראשי	בוסניה והרצגובינה
אורך	11.97 מטר
גובה	3.15 מ'
משקל ריק	908 ק"ג
משקל המראה מרבי	1,800 ק"ג
מהירות מרבית	310 קמ"ש
טווח טיסה מרבי	670 ק"מ
סייג רום	5,000 מ'
תותחים	תותח אוטומטי 20 מ"מ
טילים	בגרסת נ"ט, ארבעה טילי הוט
	מנוע Turbomeca Astazou

איירוספסיאל גאזל (צרפתית: Aérospatiale Gazelle, צבי; סימול החברה: SA 340‏, SA 341‏ ו-SA 342) הוא מסוק קל רב תכליתי מתוצרת צרפת בעל חמישה מושבים, המשמש למשימות תובלה קלה, סיור ותקיפה. למסוק מנוע טורבינת גז אחד מדגם טורבומקה אסטאזו, ומנור הזנב שלו היה הראשון שנבנה בתצורת פנסטרון (שבה רוטור הזנב מוטמע בתוך מייצב הכיוון) במקום התכנון המקובל.

המסוק תוכנן על ידי חברת סוד אוויאסיון, ומאוחר יותר על ידי חברת איירוספסיאל (שאליה מוזגה חברת סוד אוויאסיון). בהמשך יוצר המסוק ברישיון גם בבריטניה, בשיתוף פעולה בין חברות סוד אוויאסיון וווסטלנד, וכן יוצר ברישיון ביוגוסלביה על ידי חברת SOKO ובמצרים, על ידי חברת אראב בריטיש הליקופטר קומפני (Arab British Helicopter Company,‏ ABHCO).

המסוק נכנס לשירות ב-1973, ומאז נרכש והופעל על ידי מספר לקוחות זרים. המסוק הופעל בשורה של עימותים מזוינים ברחבי העולם, ובהם על ידי חיל האוויר הסורי במלחמת לבנון הראשונה ב-1982. כמו כן הופעל המסוק ברואנדה במהלך מלחמת האזרחים ברואנדה בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובמהלך מלחמת המפרץ ב-1990, בה הופעל על ידי מספר מדינות. בצרפת יועדו למסוק משימות תקיפה, שמאז הועברו למסוקי יורוקופטר טייגר הגדולים יותר, אך עם זאת מסוקי הגאזל מופעלים עדיין במשימות סיור.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאזל פותח על פי דרישה של צבא צרפת למסוק תצפית קל, שנועד להחליף את מסוקי האיירוספסיאל אלואט III. בשלב מוקדם של תכנון המסוק נתקבלה החלטה להגדיל את המסוק כדי לאפשר ביצוע מגוון גדול יותר של משימות וכדי שהמסוק יהיה אטרקטיבי יותר ללקוחות זרים פוטנציאליים. אב הטיפוס הראשון של גרסה SA 340 המריא לראשונה ב-7 באפריל 1967. תחילה הורכב במסוק מנור זנב קונוונציונלי של אלואט II, אך באב הטיפוס השני, שהמריא לראשונה בתחילת 1968, שונתה התצורה לזנב פנסטרום הייחודי. נבנו ארבעה אבות טיפוס, בהם אחד שנבנה עבור חברת ווסטלנד הבריטית. הדגם הסדרתי הראשון טס לראשונה ב-6 באוגוסט 1971. ב-13 במאי 1967 הוכיח אב טיפוס של הגאזל את יכולותיו, כאשר שבר שני שיאי מהירות עולמיים בטיסה במסלול מוגדר.

עוד בתחילת הפיתוח גילתה בריטניה עניין במסוק, שהבשיל לשותפות בפיתוח ובייצור המסוק בין איירוספסיאל וווסטלנד. העסקה, שנחתמה בפברואר 1967, איפשרה ייצור בבריטניה של 292 מסוקי גאזל ו-48 מסוקי איירוספסיאל פומה שהוזמנו על ידי הכוחות המזוינים של בריטניה. בתמורה קיבלה איירוספסיאל שותפות בייצור מסוקי ווסטלנד לינקס עבור הצי הצרפתי. בנוסף קיבלה חברת ווסטלנד 65% מהייצור ושותפות עם איירוספסיאל בשיפורים ושדרוגים עתידיים של הגאזל. בסך הכל ייצרה ווסטלנד 262 מסוקי גאזל מגרסאות שונות, עבור הזרועות השונות של הכוחות המזוינים של בריטניה ועבור לקוחות פרטיים.

תכנון ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון הגאזל משלב אלמנטים מתכנון מסוקי האלואט, גם הם מתוצרת איירוספסיאל, אותם נועד להחליף: הגאזל נועד לבצע מגוון דומה של משימות, והתכנון הכללי מבוסס על מבנה מסוקי האלואט. במקביל שולבו בגאזל כמה מרכיבים חדשניים. זה היה המסוק הראשון שבו רוטור הזנב הוא בתצורת פנסטרון, שבה ממוקם הרוטור בתוך מייצב הכיוון. מספר להבי הרוטור בתצורה זו רב יותר ומחופה כולו בתוך מבנה הזנב. מסוק בעל רוטור בתצורת פנסטרון דורש מעט יותר כח בעת טיסה במהירויות נמוכות, אך יתרונו בכך שרוטור הזנב פגיע הרבה פחות ודורש הרבה פחות כוח בעת טיסה במהירות שיוט ותואר כמתאים הרבה יותר לטיסה במהירות גבוהה. תכנון המסוק בתצורה זו איפשרה לגאזל להיות המסוק המהיר ביותר בעולם בקטגוריה שלו.

הרוטור תוכנן תחילה כרוטור קשיח, על בסיס הטכנולוגיה שפותחה על ידי חברת מסרשמידט-בולקוב-בלום (Messerschmitt-Bölkow-Blohm,‏ MBB) עבור המסוק מדגם MBB 105 מתוצרתה. אולם בשל בעיות שליטה במהירות גבוהה שנחוו בעת הפעלת מסוק זה, הוחלף הרוטור הקשיח ברוטור קשיח למחצה במסוקי הגאזל הסדרתיים. בעיות השליטה הללו הביאו להתארכות משמעותית בזמן הפיתוח של הגאזל. להבי הרוטור עשויים מחומרים מרוכבים, בעיקר מפיברגלס, ותוכננו כך שיהיה להם אורך חיים גדול במיוחד; להבים מחומר מרוכב הפך למאפיין נפוץ במסוקים רבים שתוכננו לאחר הגאזל. לרוטור הראשי מהירות קבועה במהלך טיסה רגילה, וביצועי הרוטור תוארו כ"בעלי סובלנות גבוהה לאוטורוטציה".

הגאזל יכול לשאת עד חמישה נוסעים וכ-600 ק"ג מטען במתלה מטען חיצוני, או עד כ-500 ק"ג מטען בתא ייעודי בירכתי המסוק, שגודלו כ-2.25 מטרים מעוקבים. גרסאות חמושות של המסוק נושאות עד ארבעה טילים נגד טנקים מדגם הוט או תותח 20 מ"מ המותקן בצידי המסוק, ומוזן מתחמושת הנמצאת בתא הנוסעים. ניתן להתקין במסוק מערכות נוספות, ובהן מערכת להפחתת הרעש מן המנוע, מכלי דלק נתיקים בנפח 177 ליטרים, מנוף חילוץ בעל כושר הרמה של עד 177 ק"ג, מצופי חירום, מסנן חלקיקים, חימום לתא הנוסעים, אורות נחיתה מתכווננים, ומערכות למניעת התקרחות. תכנון המסוק נעשה מתוך מחשבה על שיווקו לשוק הצבאי, אך עם כניסתו לשירות ניתנה תשומת לב גם להתאמתו לשוק האזרחי. תשומת לב זו השתלמה במשך השנים והשיווק בשוק זה גדל והלך. מסוקים ששווקו לחברות אזרחיות כללו דלת שאיפשרה גישה חיצונית לתא המטען, מתחת לתא הנוסעים.

הגאזל היה המסוק הראשון שהותאם להטסה על ידי טייס אחד בתנאי טיסת מכשירים, כלומר תוך הסתמכות על מכשור המטוס ולא על הראות מתא הטייס. חברת האניוול פיתחה מערכת טייס אוטומטי מתקדמת, שנועדה להקל על עומס העבודה של הטייס במהלך טיסות סולו; הגאזל נבחר כפלטפורמה לצורך פיתוח המערכת בשל היותו אחד מן המסוקים היציבים והמהירים ביותר באותה עת, וגם בשל קלות ההטסה שלו. תכונות ההטסה של המסוק דווחו כנוחות מאוד, ומאפשרות טיסה במהירות של עד 100 קשר (כ-185 קמ"ש) גם כאשר המערכת ההידראולית העיקרית אינה פועלת. הגאי המסוק נוחים מאוד וייחודיים: למסוק אין מצערת ומערכת קיזוז. במקומן מותקנים בכל מערכות בקרת הטיסה מגברי סירבו הידראוליים שנועדו להקל על קשיים במקרה של כשל במערכות המסוק.

המסוק תוכנן כדי שיהיה נוח לתחזוקה. כל המיסבים מתוכננים כך שיפעלו לאורך כל חיי המסוק ללא צורך בסיכה, ורוב מיכלי השמן ממוקמים כך שיהיו נוחים לבדיקה. הדגש התכנוני על יצירת כלי טיס נוח לאחזקה תרם לעלויות ההפעלה הנמוכות של המסוק: חלק ממרכיביו תוכננו כך שיהיה להם אורך חיים של 700 שעות טיסה לפני שיהיה צורך להחליפם, ואחרים בעלי אורך חיים של 1,200 שעות טיסה. חלק ממאפייני הגאזל הופיעו גם במסוקים הבאים של חברת איירוספסיאל.

במהלך השנים עבר המסוק מספר תוכניות שדרוג וחידוש, שבהן נוספו בעיקר מערכות אוויוניקה חדשות. חברת אירוטק הציעה לגופים המפעילים את המסוק חבילת שיפורים הכוללת הגנה בליסטית משופרת, מערכת לראיית לילה, מערכות חימוש שכללו רקטות ומקלעים, ותצוגות תלת־ממדיות למערכות הניווט. ב-2013 הביע חיל האוויר המצרי עניין בשדרוג המסוקים שיוצרו במצרים. חברת קינטיק (QinetiQ) פיתחה ממשק פקודות קוליות (Direct Voice Input,‏ DVI) עבור הגאזל, המאפשרת שליטה באמצעות פקודה קולית על היבטים רבים בתפעול המסוק וכך מקלה את העומס המוטל על הטייסים. בספטמבר 2011 הציעו חברות קינטיק ונורת'רופ גראמן להתאים למסוקי גאזל מערכת אוטונומית לניהול הטיסה, שנלקחה מכלי הטיס הבלתי מאויש נורת'רופ גראמן MQ-8 פייר סקאוט. התאמת מערכת כזו הופכת את מסוקי הגאזל לכלי טיס בלתי מאוישים, וזאת במענה לדרישה של הצי המלכותי הבריטי לכלי טיס כזה.

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא צרפת הפעיל מסוקי גאזל במספר מבצעים גדולים בארצות שונות, לעיתים קרובות כסיוע להתערבות צבאית של כוחות בינלאומיים. המסוקים הופעלו בצ'אד (בשנות ה-80 של המאה ה-20), ביוגוסלביה (בשנות ה-90 של המאה ה-20), בג'יבוטי (1991–1992), בסומליה (1993), בחוף השנהב (החל מ-2002) ובאפגינסטן (החל מ-2002). בשנים 1990 - 1991 נשלחו יותר מ-50 מסוקי גאזל לכווית, כחלק מהשתתפות צרפת בכוח הרב-לאומי שנערך למבצע סופה במדבר. במהלך המלחמה הפעילו כמה מדינות מסוקי גאזל נושאי טילי הוט כנגד הכוחות העיראקיים, כולל מסוקים של חיל האוויר של כווית. במהלך המלחמה אימצו טייסי הגאזל טקטיקה של תקיפות מהירות בגלים רצופים שבמהלכם הותקפו טנקים, כלי רכב ובונקרים.

מסוקי גאזל נפרסו גם במסגרת משימות של האומות המאוחדות למשימות סיוע והגנה, כמו במהלך מלחמת בוסניה ב-1992. בנוסף להשתתפותם במשימות של כוחות יבשתיים, הועלו המסוקים גם מספינות הצי הצרפתי. באפריל 2008 נצפו שישה מסוקים שירו רקטות על שודדי ים מסומליה. במהלך התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב ב-2011 הופעלו מסוקי גאזל רבים מסיפון הטיסה של אוניית הלוחמה האמפיבית טונר כנגד כוחותיו של קדאפי, נשיא לוב.

מסוקי גאזל הופעלו גם במהלך מבצעים של צרפת להתערבות צבאית במדינות באפריקה, במיוחד מדינות שהיו בעבר מושבות צרפתיות: צ'אד, ג'יבוטי, סומליה וחוף השנהב. באפריל 2011, כחלק מהמשבר הפוליטי בחוף השנהב, פעלו מסוקי גאזל במסגרת כוח האו"ם שהתערב במשבר (UNOCI,‏ United Nations Operation in Côte d'Ivoire). ארבעה מסוקי גאזל ושני מסוקי מיל מי-24 ירו על המתחם שבו התבצר הנשיא לורן גבאגבו כדי לשתק את הנשק הכבד שהיה ברשותו. לאחר התקיפה נכנע הנשיא. ב-2013 שימשו מסוקי גאזל כספינות תותחים מוטסים במהלך מבצע סרוואל במאלי, ובו ביצעו גיחות נגד כוחות המורדים בצפון המדינה.

אקוודור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוקי גאזל הופעלו על ידי צבא אקוודור במהלך מלחמת סנפה ב-1995, בין אקוודור לפרו. המסוקים ביצעו משימות סיוע אווירי קרוב עבור כוחות קרקעיים, וליוו מסוקי סער. ב-2008 אירעה תקרית דיפלומטית בין אקוודור לקולומביה לאחר חדירה של מסוק גאזל לשטח קולומביה. שני מטוסים קולומביאנים יירטו את המסוק, ששב לשטח אקוודור. אקוודור טענה שהמדובר בטעות.

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה הזמינה ב-1973 142 מסוקי גאזל, מתוך כוונה להגיע לצי של 250 מסוקים. המסוקים הראשונים הופעלו על ידי טייסת 660 של הגיס האווירי של צבא בריטניה שהייתה מוצבת בגרמניה המערבית, החל מ-6 ביולי 1974. מסוקי הגאזל החליפו את מסוקי הבל H-13 סו ונועדו למשימות סיור, הטסת כוחות, הכוונת אש ארטילרית, פינוי נפגעים ולוחמה נגד טנקים. באוגוסט 1974 הוצבו 30 מסוקים בבסיס חיל האוויר המלכותי הבריטי בטרנהיל, באנגליה, למשימות אימונים.

הצי המלכותי הבריטי החל להפעיל מסוקי גאזל בדצמבר 1974. מסוקי הצי הופעלו על ידי טייסת 705 של זרוע האוויר של הצי המלכותי ונועדו למשימות אימונים ולהכשרת טייסי הצי להטסת מסוקי ווסטלנד לינקס עם כניסתם של האחרונים לשירות. בסך הכל הוזמנו 23 מסוקים עבור טייסת זו. הטייסת האווירית של חטיבת הקומנדו 3 של חיל הנחתים המלכותי (מאוחר יותר כוח מסוקי הקומנדו של הצי המלכותי הבריטי), שפעלה באותה עת בהונג קונג, הפעילה מסוקי גאזל מגרסה AH.1 של הצבא הבריטי למשימות תובלה קלה וסיור עבור חיל הנחתים. ב-1975 נכנסו לשירות הנחתים 12 מסוקי גאזל ואולם התברר שהמסוקים אינם מתאימים להפעלה באקלים של הונג קונג ועד סוף השנה הוחזרו המסוקים לבריטניה.

במהלך המלחמה הקרה טסו מסוקי גאזל של הצבא הבריטי יותר מ-660,000 שעות טיסה. במהלך שנים אלה בוצעו יותר מ-1,000 התאמות ושיפורים למסוק. המסוק הופעל גם במהלך פעילות הצבא הבריטי בצפון אירלנד לסיורים אוויריים. ב-17 בפברואר 1978 הופל מסוק גאזל של הצבא הבריטי ליד ג'ונסבורו, במחוז ארמה, על ידי אנשי הצבא האירי הרפובליקני הזמני (Provisional IRA) במהלך תקרית קרקעית.

במהלך מלחמת פוקלנד הופעלו מסוקי גאזל מסיפוניהן של אוניות הצי המלכותי הבריטי, ומילאו תפקיד חשוב. במהלך המלחמה בוצעה תוכנית חירום לשיפור ושדרוג המסוקים, במהלכה הותאמו להם פודים לרקטות אוויר קרקע SNEB בקוטר 68 מ"מ, לוחות שריון, ציוד לציפה, להבים הניתנים לקיפול ועוד. שני מסוקי גאזל של חיל הנחתים המלכותי הופלו ביום הראשון לנחיתת הכוחות הקרקעיים הבריטים במפרץ סן קרלוס ב-22 במאי 1982. ב-6 ביוני הופל מסוק גאזל של הגיס האווירי של צבא בריטניה בתקרית אש ידידותית, כאשר מכשירי המכ"ם במשחתת הבריטית אה"מ קארדיף זיהו את המסוק בטעות כמטוס לוקהיד C-130 הרקולס של חיל האוויר הארגנטינאי.

מסוקי גאזל הופעלו במשימות סיור וקישור במהלך מלחמת אפגניסטן. ב-2007 דווח שבניגוד למסוקים בריטיים אחרים שסבלו משמישות נמוכה עקב תנאי מזג האוויר והקרקע בזירות הלחימה באפגניסטן ובעיראק, מסוקי הגאזל מתפקדים היטב, ואחוז השמישות שלהם למשימות עומד על כ-80%.

מסוקי גאזל הופעלו על ידי הזרועות השונות של הכוחות הבריטיים בזירות נוספות, ובהן מלחמת המפרץ ב-1991 ומלחמת קוסובו ב-1999. על פי התכנון היו מסוקי הגאזל אמורים לצאת משירות ב-2012, אך תוכנן שהמסוקים ימשיכו לפעול בצפון אירלנד לפחות עד 2018, כאשר משטרת צפון אירלנד אמורה הייתה לקבל אחריות על משימות אלה תוך שימוש במשאבים שלה לצורך זה. עם זאת, ב-22 ביולי 2016 הודיע משרד ההגנה הבריטי ש-34 מסוקי הגאזל שבשירות הגיס האווירי של צבא בריטניה, מדגם AH.1, יישארו בשירות עד שנת 2025. בכך יגיעו המסוקים למשך שירות של 50 שנה, הארוך ביותר לגבי מסוקים בריטיים.

יוגוסלביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביוני 1991, במהלך מלחמת עשרת הימים בין יוגוסלביה וסלובניה, הופל מסוק גאזל של חיל האוויר היוגוסלבי על ידי טיל כתף נגד מטוסים 9K32 סטרלה-2 (SA-7). היה זה כלי הטיס הראשון שהופל במלחמות יוגוסלביה. למחרת ערקו שני טייסים יוגוסלביים עם מסוק הגאזל שהטיסו והצטרפו לכוחות הסלובניים, אך המסוק לא השתתף בלחימה בימים הבאים. בעימותים שהתרחשו בשנים הבאות עם התפרקותה של יוגוסלביה נתפסו מסוקי הגאזל של חיל האוויר היוגוסלבי (רובם יוצרו ברישיון ביוגוסלביה על ידי חברת SOKO) על ידי הצדדים השונים, והופעלו במהלך המלחמות ולאחריהן.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק גאזל סורי שנפל שלל בידי ישראל, במוזיאון חיל האוויר בחצרים

במהלך מלחמת לבנון הראשונה איבדו הסורים מספר מסוקי גאזל שנפגעו וננטשו בדרום לבנון. לאחר בחינת מצבם של המסוקים הוחלט במטה חיל האוויר לחלץ שניים מהם ולהביאם לארץ, שמצבם הוערך טוב יחסית.

יחידת האחזקה האווירית 22 התבקשה להשמיש את אחד המסוקים תוך 17 יום, במטרה שישתתף במפגן האווירי ביום חיל האוויר. לאחר עבודה מאומצת הושמש אחד המסוקים והשתתף במפגן האווירי בשנת 1982. לאחר מכן הושמש גם המסוק השני ועל שניהם צוירו סמלי חיל האוויר הישראלי לצד סמלי חיל האוויר הסורי. שני המסוקים שרתו בחיל האוויר עד שהוחלט להוציאם משרות בשל קשיי תחזוקה וחסר בחלפים. מסוק אחד הועבר למוזיאון חיל האוויר בחצרים והשני נמכר ב-2004 לחברת "כים ניר" ושימש בין היתר לעבודות שוטפות עבור חברת החשמל. המסוק נמכר מאוחר יותר לחברה הונגרית, שהעבירה אותו לדרום אפריקה.^[1]

לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר הלבנוני קיבל מצרפת בשנים 1980–1981 עשרה מסוקי גאזל מגרסאות L ו-H, למשימות לוחמה נגד טנקים ותובלה כללית, בהתאמה. מסוקים אלה הוצבו בטייסת התקיפה השמינית, בבסיס ביירות. ב-1983 הועברה הטייסת אל מצפון לביירות והמסוקים פוזרו במנחתים מאולתרים באזור ג'וניה ואדמה מסיבות ביטחוניות. במהלך השלבים האחרונים של מלחמת האזרחים בלבנון הופעלו המסוקים באופן נרחב במשימות סיוע אווירי קרוב לכוחותיו של הגנרל מישל עאון. נזקים ואובדן בקרבות ובעיות תחזוקה צמצמן את מספר המסוקים השמישים לארבעה בלבד ב-1990; שלושה מסוקים נתפסו על ידי המיליציה של הכוחות הלבנוניים ונמכרו בניגוד לחוק לסרביה ב-1991.

לאחר המלחמה עשה פיקוד חיל האוויר הלבנוני מאמץ מתמשך לשקם את טייסת המסוקים הלבנונית. תשעה מסוקים מגרסה L של איחוד האמירויות הערביות הועברו ללבנון ב-2007, כסיוע מצד האמירויות. עם זאת, בשל אילוצים תקציביים נשמרים רוב מסוקי הגאזל באחסון, למעט תקופות של עימותים צבאיים. המסוקים לחמו נגד אנשי ארגון פתח אל-אסלאם במהלך הקרבות נגד צבא לבנון במאי 2007. במסגרת הלחימה ירו מסוקי גאזל רקטות על עמדות של אנשי הארגון.

מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מיוזמה בינלאומית ליצירת תעשיות נשק בעולם הערבי, עשתה מצרים מאמצים נרחבים להחליף נשק ייבוא בנשק שייוצר במצרים ואך יימכר למדינות אחרות במזרח התיכון, ובהן ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות וקטר. במסגרת מאמצים אלה נחתמו הסכמים גדולים עם צרפת ובריטניה, וב-1978 הוקמה חברת אראב בריטיש הליקופטר קומפני (ABHCO) במסגרת עסקה בהיקף 595 מיליון דולר עם חברת ווסטלנד הליקופטרס, לייצור מקומי של מסוקי ווסטלנד לינקס בריטיים. עסקה לרכישת 42 מסוקי גאזל נחתמה עוד בשנת 1975, ובמהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 בנתה ABHCO מספר משמעותי של מסוקי גאזל, שמנועיהם נבנו על ידי חברת בריטיש אראב אנג'ין קומפני.

מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1981 חתמו צרפת ומרוקו על עסקת נשק בשווי 4 מיליארד דולר. במסגרת העסקה נמכרו למרוקו, בין השאר, 24 מסוקי גאזל. חיל האוויר המלכותי של מרוקו הפעיל את המסוקים הללו, שחומשו בטילים נגד טנקים ובסוגי חימוש נגד מטרות קרקע נוספים. המסוקים הופעלו לעיתים קרובות בקרבות נגד חזית פוליסריו בסהרה המערבית. טילי ההוט שבהם היו מצוידים המסוקים הופעלו בהצלחה נגד טנקים וכלי רכז משוריינים של החזית, והמסוק היה יעיל מאוד גם במשימות סיור.

סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוריה רכשה 38 מסוקי גאזל, שהופעלו על ידי חיל האוויר הסורי באופן נרחב במהלך מלחמת לבנון הראשונה למטרות סיוע לכוחות הקרקע, בעיקר כנגד השריון הישראלי. בתצורת נ"ט היה המסוק חמוש ב-4 טילי הוט ותותח אוטומטי 20 מ"מ. הסורים טענו להשמדת 30 טנקים ישראליים במחיר הפלת חמישה מסוקים; ישראל טענה ששבעה טנקים הושמדו, לעומת 12 מסוקים שהופלו. במהלך קרב עין זחלתא, ב-8 ביוני 1982, הצליחו שני מסוקי גאזל סוריים לעכב את התקדמות כוחות החוד של חטיבה 500 ולפגוע בטנק שחסם את הציר למספר שעות, עד שנעקף על ידי כוחות הנדסה. מספר מסוקי גאזל נפלו שלל בידי ישראל (ראו לעיל).

לאחר המלחמה הגדילה סוריה את מספר מסוקי התקיפה שברשותה ורכשה עוד מסוקי גאזל, כמו גם מסוקי מיל מי-24 כבדים. חיל האוויר הסורי עשה שימוש במסוקי גאזל גם במלחמת האזרחים בסוריה.

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 רכשה סין שמונה מסוקי גאזל מגרסה SA 342L, למשימות תקיפה. אלו היו מסוקי התקיפה הראשונים בשירות צבא סין. נשקלה רכישת מסוקים נוספים וכן קניית זכויות לייצור ברישיון, אך עם דעיכתה של המלחמה הקרה נזנחה אפשרות זו. מסוקי הגאזל הסיניים שימשו לפיתוח תורת לחימה נגד טנקים, והמסוקים שימשו גם בתפקידי ביום אויב.

עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיראק רכשה כ-100 מסוקי גאזל, ורבים מהם הופעלו במהלך מלחמת איראן–עיראק. לפחות 40 מהמסוקים היו חמושים בטילי הוט. מסוקי הגאזל הופעלו במקביל למסוקי מיל מי-24. כתוצאה מהאבדות במלחמה ומשחיקה נותרו בידי עיראק בעשור הראשון של המאה ה-21 כ-20 מסוקי גאזל בלבד. על פי מקורות מודיעין בארצות הברית, עיראק ניסתה ב-2003 לרכוש חלפים עבור מסוקי הגאזל שנותרו בשימוש דרך צד שלישי, למרות האמברגו שהוטל עליה. חברת יורוקופטר שאליה מוזגה חטיבת ייצור המסוקים של איירוספסיאל ב-1992, הכחישה מעורבות כלשהי בעסקה מעין זו. באפריל 2009 רכשה עיראק שישה מסוקי גאזל למשימות אימונים, כחלק מעסקת רכש רחבה יותר.

רואנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1992 סיפקה צרפת לרואנדה 9 מסוקי גאזל חמושים, בעקבות בקשות של נשיא רואנדה, ז'ובנל הָבּיָרימָנָה לסייע למשטרו מול החזית הפטריוטית הרואנדית (RWF) שנשלטה על ידי שבט הטוטסי. המסוקים הופעלו בעימותים שהפכו למלחמת האזרחים ברואנדה.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

SA 340

אבטיפוס ראשון, טס לראשונה ב-7 באפריל 1967, עם מנור זנב קונוונציונלי של מסוקי אלואט 2.

SA 341

ארבעה מסוקי סדרת קדם ייצור, טיסה ראשונה ב-2 באוגוסט 1968. המסוק השלישי צויד בהתאם לדרישות הצבא הבריטי והורכב בצרפת כאב טיפוס גאזל AH.1, טס לראשונה ב-28 באפריל 1970.

SA 341.1001

מסוק סדרתי ראשון, עבור צרפת. טיסת המבחן הראשונה התקיימה ב-6 באוגוסט 1971. למסוק היה תא נוסעים ארוך יותר, יחידת זנב מוגדלת ומנוע טורבומקה אסטזו IIIA משודרג.

SA 341B/ווסטלנד גאזל AH.1

גרסה עבור הצבא הבריטי, עם מנוע טורבומקה אסטזו IIIN2 וזרקור ובהמשך מערכת איתור רדיו והתאמות לנשיאת רקטות 68 מ"מ SNEB. המסוק הראשון מתוצרת ווסטלנד ביצע את טיסת הבכורה ב-31 בינואר 1972, ומסוקים ראשונים מגרסה זו נכנסו לשירות מבצעי ב-6 ביולי 1974. בסך הכל יוצרו 158 מסוקים. מספר מצומצם של מסוקים מגרסה זו שירתו גם בזרוע האוויר של הצי הבריטי לסיוע לחיל הנחתים המלכותי.

SA 341C/ווסטלנד גאזל HT.2

גרסה לאימונים עבור זרוע האוויר של הצי הבריטי, עם מנוע טורבומקה אסטזו IIIN2, מערכת לשיפור היציבות ומנוף. טיסת בכורה לגרסה זו התקיימה ב-6 ביולי 1972, ומסוקים ראשונים מגרסה זו נכנסו לשירות ב-10 בדצמבר 1974. יוצרו 30 מסוקים.

SA 341D/ווסטלנד גאזל HT.3

גרסה של דגם C עבור חיל האוויר המלכותי הבריטי. מסוקים ראשונים סופקו ב-16 ביולי 1973. יוצרו 14 מסוקים.

SA 341E/ווסטלנד גאזל HCC.4

גרסה למשימות קישור עבור חיל האוויר המלכותי הבריטי. נבנה מסוק אחד.

SA 341F

גרסה עבור צבא צרפת, עם מנוע טורבומקה אסטזו IIIC. נבנו 166 מסוקים. בחלק מהמסוקים הותקן תותח M621 בקוטר 20 מ"מ.

SA 341G

גרסה אזרחית, עם מנוע טורבומקה אסטזו IIIA. אושר רשמית ב-7 ביוני 1972, ובהמשך היה המסוק הראשון שאושר בארצות הברית לטיסת מכשירים ונחיתת מכשירים על ידי טייס יחיד. גרסה זו פותחה לגרסה מוארכת על ידי הארכת תא הנוסעים ב-20 ס"מ.

SA 342J

גרסה אזרחית של דגם 342L (ראו להלן), עם מנוע חזק יותר מדגם טורבומקה אסטזו XIV, בעל 879 כוח סוס, זנב פנסטרון משופר ומשקל המראה גדול יותר. אושר לטיסה ב-24 באפריל 1976, נכנס לשירות ב-1977.

SA 342K

גרסה צבאית לייצוא לאזורים חמים ויבשים, עם מנוע חזק יותר מדגם טורבומקה אסטזו XIV וחיפויים על כונסי האוויר. טיסת בכורה נערכה ב-1 במאי 1973. מכירות ראשונות היו לכווית.