איינשטייניום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איינשטייניום
פרמיום - איינשטייניום - קליפורניום
Ho
Es
   
 
99
Es
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
     
                                         
נתונים בסיסיים
מספר אטומי 99
סמל כימי Es
סדרה כימית אקטיניד
מראה
לא ידוע, כנראה מתכתי, אפור או לבן כסוף
תכונות אטומיות
משקל אטומי (252) u
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 32, 29, 8, 2
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת התכה 1,133K (860°C)
שונות
אלקטרושליליות 1.3
אנרגיית יינון ראשונה 619 kJ/mol
היסטוריה
מגלה אלברט גיורסו עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 1952 עריכת הנתון בוויקינתונים
נקרא על שם אלברט איינשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אַיְינְשְטַיְינְיוּםאנגלית: Einsteinium) הוא יסוד מלאכותי מתכתי ורדיואקטיבי, שסמלו הכימי Es ומספרו האטומי 99. זהו היסוד ה-7 בסדרת היסודות הטרנס-אורניים. איינשטייניום מופק על ידי הפצצת פלוטוניום בנייטרונים ונוצר לראשונה בידי אדם במהלך הניסוי הראשון של פצצת המימן. הוא נקרא על שם אלברט איינשטיין, בכנס האטום הראשון בז'נבה, אוגוסט 1955, חודש לאחר פטירתו של איינשטיין. איינשטייניום הוא אחד משני היסודות הכבדים ביותר שניתן להפיקם על ידי הפצצת נייטרונים (בניגוד להפקה במאיצי חלקיקים בלבד), והיסוד הכבד ביותר שהוכנה דגימה מתכתית טהורה שלו. תפוקת האיינשטייניום העולמית, בכורים הגרעיניים הספורים המתאימים לכך, עומדת על כמיליגרם אחד לשנה. השימוש היחיד של איינשטייניום הוא בתחום המחקר המדעי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיינשטייניום זוהה לראשונה בדצמבר 1952 על ידי אלברט גיורסו באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ועל ידי קבוצה נוספת בראשות ג.ר שופין במעבדה הלאומית לוס אלמוס שבארצות הברית. אלו וגם אלו בחנו נשורת מהניסוי הראשון בפצצת מימן בנובמבר 1952 (קיסוס מייק, שהיה חלק מסדרת ניסויים קצרה בשם "מבצע קיסוס" (אנ')). הם גילו את האיזוטופ 253Es (זמן מחצית החיים 20.5 יום), אשר הופק מההיתוך הגרעיני של 15 נייטרונים עם 238U (שעבר אז התפרקות בטא). הממצאים נשמרו בסוד עד 1955 עקב מתיחויות המלחמה הקרה.

ב-1961 הופק די איינשטייניום כדי להכין כמות מיקרוסקופית של 253Es. משקלה של דוגמה זו היה בערך 0.01 מיליגרם, והיא נמדדה במד משקל מיוחד. החומר שהופק שימש להפקת מנדלביום (יסוד טרנס-אורני נוסף). איינשטייניום נוסף הופק בכור האיזוטופים במתח גבוה במעבדה הלאומית אוק רידג' בטנסי, על ידי הפצצת 239Pu בנייטרונים. כ-3 מיליגרם נוצרו במשך למעלה מ-4 שנות הקרנה, ולאחריה הפרדה כימית מכמות התחלתית של קילוגרם אחד איזוטופ פלוטוניום.

תרכובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת תרכובות ידועות של איינשטייניום:[1]

  • EsBr2 - איינשטייניום ברומיד (II).
  • EsBr3 - איינשטייניום ברומיד (III).
  • EsCl2 - איינשטייניום כלוריד (II).
  • EsCl3 - איינשטייניום כלוריד (III).
  • EsF3 - איינשטייניום פלואוריד (III).
  • EsI2 - איינשטייניום יודיד (II).
  • EsI3 - איינשטייניום יודיד (III).
  • Es2O3 - תחמוצת איינשטייניום (III).

איזוטופים של איינשטייניום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל (p)‏Z (n)‏N מסה איזוטופית (u) זמן מחצית חיים ספין גרעיני שכיחות האיזוטופ
שבר מולרי מהיסוד)
טווח השינוי הטבעי
(כשבר מולרי מהיסוד)
התרגשות אנרגטית
הערות
240Es ‏99 141 240.06892(43)# s‏ 1#
241Es 142 241.06854(24)# [s‏ (6-5+)8] s‏ (5)10 (3/2-)
242Es 143 242.06975(35)# s‏ (25)13.5
243Es 144 243.06955(25)# s‏ (2)21 3/2-#
244Es 145 244.07088(20)# s‏ (4)37
245Es 146 245.07132(22)# min‏ (1)1.1 (3/2-)
246Es 147 246.07290(24)# min‏ (5)7.7 4-#
247Es 148 247.07366(3)# min‏ (26)4.55 7/2+#
248Es 149 248.07547(6)# min‏ (5)27 2-#,0+#
249Es 150 249.07641(3)# min‏ (6)102.2 7/2+
250Es 151 250.07861(11)# h‏ (1)8.6 (6+)
250mEs keV‏ #(150)200 h‏ (5)2.22 1(-)
251Es 152 251.079992(7) h‏ (1)33 (3/2-)
252Es 153 252.08298(5) d‏ (19)471.7 (5-)
253Es 154 253.0848247(28) d‏ (3)20.47 7/2+
254Es 155 254.088022(5) d‏ (5)275.7 (7+)
254mEs keV‏ (25)84.2 d‏ (2)39.3 2+
255Es 156 255.090273(12) d‏ (12)39.8 (7/2+)
256Es 157 256.09360(11)# min‏ (24)25.4 (1+,0-)
256mEs keV‏ #(100)0 h‏ 7.6 (8+)
257Es 158 257.09598(44)# d‏ (2)7.7 7/2+#
258Es 159 258.09952(32)# min ‏3#

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]