איימי קוני בארט
.jpg) | |||||||||
| בארט, 2020 | |||||||||
| לידה |
28 בינואר 1972 (בת 52) ניו אורלינס,לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Amy Vivian Coney  | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית | ||||||||
| בן או בת זוג |
Jesse M. Barrett | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
איימי קוני בארט (באנגלית: Amy Coney Barrett; נולדה ב-28 בינואר 1972) היא משפטנית אמריקאית, המכהנת כשופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית.
לפני מינויה לשיפוט הייתה בארט פרופסור למשפטים באוניברסיטת נוטרדאם. היא מצדדת באוריגינליזם (אנ'), ומזוהה כשופטת שמרנית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא נולדה בשם איימי ויויאן קוני ב-28 בינואר 1972 בניו אורלינס, לואיזיאנה, הבכורה מבין שבעה ילדים במשפחה קתולית. אביה היה עורך דין בחברת הנפט רויאל דאטש של, ואמהּ הייתה מורה לצרפתית.
סיימה תואר ראשון בספרות אנגלית במכללת קולג' רודס בממפיס, טנסי, ותואר שני במשפטים באוניברסיטת נוטרדאם, אינדיאנה.
משנת 1997 עד 1998 הייתה עוזרת משפטית של השופט לורנס סילברמן בבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולמביה, ומשנת 1998 עד 1999 הייתה עוזרת משפטית של השופט אנטונין סקאליה בבית המשפט העליון של ארצות הברית. לאחר מכן עבדה במשרד עורכי דין פרטי.
במקביל לעבודתה לימדה משפטים בשנת 2001 במכללה למשפטים בוושינגטון, ומשנת 2002 באוניברסיטת נוטרדאם, אינדיאנה.
בארט פרסמה מאמרים רבים בכתבי עת מקצועיים בתחום המשפט החוקתי, אוריגינליזם, פרשנות סטטוטורית והיחס לתקדימים משפטיים.
בארט מונתה על ידי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ לשופטת בבית המשפט הפדרלי השביעי לערעורים בשנת 2017. בסוף השימוע בסנאט אושר מינויה ברוב של 55 מול 43. בארט היא האישה הראשונה והיחידה שייצגה עד אז את מדינת אינדיאנה בבית המשפט השביעי לערעורים.[1]
ב-26 בספטמבר 2020 הציע הנשיא טראמפ את מועמדותה לבית המשפט העליון של ארצות הברית, לאחר מותה של השופטת רות ביידר גינסבורג.[2] זו הפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה שמועמדות לבית המשפט העליון הוצגה בעת שההצבעה בבחירות לנשיאות ארצות הברית הייתה כבר בעיצומה.[3] השימוע על מינויה בסנאט החל ב-12 באוקטובר 2020. ב-26 באוקטובר אושר המינוי סופית בהצבעה במליאת הסנאט ברוב של 52 מול 48, ובאותו יום הושבעה בארט בבית הלבן לשופטת בבית המשפט העליון. זהו המינוי לבית המשפט העליון הסמוך ביותר לבחירות לנשיאות בתולדות ארצות הברית.
פילוסופיה שיפוטית והשקפות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארט העידה על עצמה כתומכת באוריגינליזם, ומזוהה כשופטת שמרנית. היא ציינה את השופט אנטונין סקאליה כמקור השראה.
בשנת 2013 פרסמה מאמר על תקדימים משפטיים בו מנתה שבע הכרעות של בית המשפט העליון שצריכות להיחשב 'תקדימי-על', שהאפשרות לבטל אותם אינה צריכה להישקל שוב בבית המשפט העליון. בין התקדימים שנמנו במאמר היה פסק דין בראון נגד מועצת החינוך ומנגד הוחרג ממנו במפורש פסק דין רו נגד וייד, המקנה את הזכות להפלה מלאכותית. לפי בארט, כיוון שפסק הדין בעניין ההפלות איננו מקובל על חלקים רחבים בציבור האמריקאי, הוא איננו עומד ברף שהציבה להגדרת 'תקדימי-על', שכולל הסכמה ציבורית ופוליטית רחבה, והוא גם מאותגר משפטית, כמו בפסק הדין 'הורות מתוכננת נגד קייסי'.
בארט מתחה ביקורת על כך שבית המשפט אישר את חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה שיזם ברק אובמה, ועל כך שהחוק מאפשר לעובדים במוסדות דת לרכוש אמצעי מניעה גם כאשר קיימת התנגדות לכך מטעם המעסיק.
פסיקות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטרדה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2019 קבעה כי סילוקו של סטודנט מאוניברסיטת פרדו עקב תלונה על הטרדה מינית אינו חוקי, מכיוון שרשויות האוניברסיטה לא ראיינו את המתלוננת, ולא איפשרו לו להציג ראיות להגנתו. בארט קבעה כי אלו פגמים בתהליך הפוגעים בזכות להליך הוגן בהתאם לתיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית.
התיקון השני לחוקת ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2019 פסק בית המשפט שחוק האוסר החזקת כלי נשק על עבריינים שהורשעו בפשעים לא-אלימים אינו מנוגד לחוקה. בארט התנגדה לפסק הדין, בדעת מיעוט, וטענה כי החוק מנוגד לתיקון השני לחוקת ארצות הברית.
הגירה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2020 פסל בית המשפט צו נשיאותי של דונלד טראמפ בו הוא מבקש להקשיח את הסטנדרטים לקבלת גרין קארד, על מנת לצמצם את ההגירה לארצות הברית. בארט כתבה, בדעת מיעוט, שהצו של טראמפ הוא מידתי.
מגפת הקורונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2020, בית המשפט העליון קיבל עתירה של שתי קהילות חרדיות ובישופות נוצרית בברוקלין נגד החלטה שמגבילה באופן זמני התכנסויות בבתי כנסת ובכנסיות במדינת ניו יורק. קולה של בארט היה המכריע בהחלטה, שהתקבלה ברוב של חמישה שופטים מול ארבעה. לפני מינויה, בית המשפט העליון דחה עתירות נגד הגבלות דומות על בתי תפילה בקליפורניה ובנבאדה.[4][5]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארט היא קתולית. היא נישאה בשנת 1999 לג'סי בארט, משפטן מאינדיאנה, והם גרים בסאות' בנד. בשנת 2017 דיווח הניו יורק טיימס כי בארט ובעלה הם חברים פעילים בקבוצה קתולית בשם "People of Praise", בעלת מאפיינים של פנטקוסטליזם ומיסטיקה.[6] לזוג שבעה ילדים, מתוכם שני ילדים מאומצים מהאיטי: בת שאומצה בשנת 2005, ובן שאומץ לאחר רעידת האדמה בהאיטי בשנת 2010. לבנם הביולוגי הצעיר ביותר יש תסמונת דאון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות חיים של איימי קוני בארט (אורכב 02.04.2019 בארכיון Wayback Machine) באתר אוניברסיטת נוטרדאם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Should a Judge's Nomination Be Derailed by Her Faith?, באתר The Atlantic, 8 בספטמבר 2017 (באנגלית)
- ^
טראמפ הודיע: השופטת איימי קוני בארט היא המועמדת שלי לבית המשפט העליון, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2020
- ^ Anna Staver, "Fact Check: Is Amy Coney Barrett the first Supreme Court nominee during a presidential election?", USA Today, October 14 2020
- ^ העליון בארה"ב קיבל עתירה של נוצרים וחרדים נגד הגבלות קורונה בניו יורק - וואלה! חדשות, באתר וואלה!News, 2020-11-26
- ^ ניצחון לחרדים בניו יורק: העליון אסר הגבלות בבתי תפילה, באתר ynet, 26 בנובמבר 2020
- ^ Some Worry About Judicial Nominee’s Ties to a Religious Group, באתר הניו יורק טיימס, 28 בספטמבר 2017 (באנגלית)
| בית המשפט העליון של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
- בוגרות מכללת רודס
- בוגרי מכללת רודס
- בוגרי אוניברסיטת נוטרדאם
- בוגרות אוניברסיטת נוטרדאם
- שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית
- שופטי בית המשפט הפדרלי השביעי לערעורים של ארצות הברית
- שופטות בתי המשפט הפדרליים של ארצות הברית
- סגל אוניברסיטת נוטרדאם
- עורכות דין אמריקאיות במאה ה-20
- חברי האגודה הפדרליסטית
- אמריקאיות שנולדו ב-1972
- אמריקאים שנולדו ב-1972