אייל הכרמל
 אייל הכרמל
| |
|---|---|
אייל הכרמל
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | אייליים |
| תת־משפחה: | איילי פרדות |
| סוג: | אייל הסבך |
| מין: | אייל הכרמל |
| שם מדעי | |
 Capreolus capreolusליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
אייל הכרמל (שם מדעי: Capreolus capreolus) הוא מין של אייל קטן מהסוג אייל הסבך החי ביערות באירואסיה וכיום גם הושב לישראל.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו אייל קטן יחסית באורך גוף ממוצע של 95-135 ס"מ וגובה של 63-67 ס"מ בכתפיים. משקלו מגיע ל-15-35 ק"ג, כשהזכרים מעט גדולים מהנקבות אך לא באופן משמעותי, כמו אצל איילים אחרים. האיילים מאזור אוראל וצפון קזחסטן גדולים יחסית ומגיעים לאורך 145 ס"מ, לגובה 85 ס"מ בגובה הכתפיים ולמשקל של עד 60 ק"ג. אייל זה בעל רגליים קצרות יחסית והוא אצן חלש.
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצתם של איילי הכרמל כיום היא במערב אירופה, מאגן הים התיכון ועד סקנדינביה, ומהאיים הבריטיים עד הקווקז כשבצפון הקווקז תפוצתו נפגשת עם קרובו האייל הסיבירי. הוא חי בגבעות והרים עם חורש פתוח בעל סבכים מפוזרים המשמשים לו מחסה מטורפים כמו זאבים, דובים, נמרים ותנים.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר אייל הכרמל (מתת המין Capreolus capreolus coxi), היה נפוץ בישראל עד לתחילת המאה ה-20, כשהוא חי בחורש הים תיכוני בגליל ובכרמל, שממנו קיבל את שמו.
הנרי בייקר טריסטראם (1866 ו-1876) דיווח על איילי כרמל בגבעות בצפון-מזרח הגליל ובכרמל. ישראל אהרוני (1908) דיווח על שימוש בקרני אייל הכרמל בתעשיית הצמר בסביבות צפת, ולהערכתו היו בסביבותיה של צפת בלבד כמה מאות זוגות. אהרוני (1946) תיאר בספרו "זכרונות זואולוג עברי" כיצד רכש את ראשו של הפרט הישראלי האחרון של אייל הכרמל - זכר בן שנתיים - שניצוד בסביבות עספיא בשנת 1912. בני המושבה הגרמנית בחיפה נהגו לצוד אותו בימי ראשון, והשתמשו בבשרו לבשל לעצמם מאכלים.
האייל הושב כיום לטבע כשלחי בר כרמל הובאו איילי כרמל מאיטליה, צרפת והונגריה. בשנת 1997 שוחררו לטבע 8 איילי כרמל ברמת הנדיב שבדרום הר הכרמל, סמוך לזכרון יעקב. כיום חיים שם 10–15 פרטים, וכמה מהם נפוצו אף לחוף הכרמל הסמוך.
בסוף שנות השישים החלה רשות שמורות הטבע בפרויקט מיוחד להשבת חיות התנ"ך לטבע הארץ. לצורך כך הובאו לחי-בר מינים שונים של בעלי חיים שנכחדו מהארץ על מנת שישמשו כגרעין רבייה. בין החיות שהובאו היו גם איילים אירופאים מאותו המין של אייל הכרמל. האיילים שוכנו בחי בר-כרמל, ולאחר שהזדווגו בהצלחה והולידו צאצאים, הוחלט לשחררם לטבע באופן מבוקר. השחרור הראשון נערך בשנת 1996, אז שוחררו חמישה איילים באזור החי-בר בכרמל, אך אף אחד מהם לא שרד[2]. בעקבות הכישלון הוחלט לשחררם בשנים שלאחר מכן בדרך שונה איילים באזור רמת הנדיב ומאוחר יותר גם בהר חורשן. ב-2014 העריך מנהל חי-בר כרמל כי איילי הכרמל מצליחים לשרוד באופן טוב בטבע ואף להביא עופרים חדשים לעולם[3]. עם זאת הם עדיין מאוימים בידי טריפה, בעיקר מכלבים שהתפראו ומתנים.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאורים מציאותיים, צבעוניים וחיוניים של אייל הכרמל תועדו בכמה פסיפסים בישראל. שניים מפסיפסים אלו מוצגים לקהל והם ארמון פסיפס הציפורים בקיסריה הפתוח לציבור חופשי וקטע פסיפס מכנסיית אל-מכר שמוצג בחצר בית המשפט העליון בירושלים. פסיפסים נוספים בהם עוטר אייל הכרמל לא נגישים לקהל: קפלת אל חמאם מבית שאן העתיקה, פסיפס כנסיית המרטיר מבית שאן ופסיפס כנסיית נהריה. בפסיפס בית הכנסת העתיק של עזה עוצב אייל הכרמל בקטע שלמרבה הצער נהרס.
הסמל המוכר של דואר ישראל ובעבר של רשות הדואר, הוא אייל הכרמל.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
נקבת אייל הכרמל -
-
-
-
אייל הכרמל בארמון פסיפס הציפורים מקיסריה
Lodz,_Poland.jpg)
11.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אייל הכרמל, באתר ITIS (באנגלית)
- אייל הכרמל, באתר NCBI (באנגלית)
- אייל הכרמל, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- אייל הכרמל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אייל הכרמל, באתר GBIF (באנגלית)
- השבה של איילי הכרמל לטבע ברמת הנדיב, באתר מט"ח
- ענת אביטל, אייל הכרמל בפסיפסי ישראל: עדויות מקסימות מן הטבע הקדום, באתר "מטיילים עם ענת"
- אביעד פרנקל, הערך "אייל", ב"אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית", באתר מכון התורה והארץ
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אייל הכרמל באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ ביל וודלי, אייל הכרמל חוזר אל הכרמל, באתר מט"ח
- ^ "לראשונה השנה: הושב לטבע אייל כרמל נדיר". ynet. 2014-05-15. נבדק ב-2016-07-10.
.jpg)
