איזבל השנייה, מלכת ירושלים
 | |||||||||
| מותה של המלכה איזבל מירושלים | |||||||||
| לידה |
אפריל 1212 עַכּוֹ, ממלכת ירושלים  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1228 (בגיל 16) אנדריה, איטליה | ||||||||
| שם מלא | יולנד מבריין | ||||||||
| מדינה | ממלכת ירושלים | ||||||||
| מקום קבורה |
Andria Cathedral | ||||||||
| בן זוג | פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | ||||||||
| שושלת בית בריין | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
איזבל השנייה מירושלים ידועה גם בשם יולנד מבריין (צרפתית: Yolande de Brienne) נולדה בשנת 1212 ונפטרה באיטליה ביום ה-4 במאי 1228. איזבל הייתה נסיכה ממוצא צרפתי שנשאה את התואר מלכת ירושלים.
מלכה קטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איזבל–יולנד הייתה הבת והצאצא היחיד של מריה ממונפראטו שנשאה בתואר של מלכת ירושלים ושל בעלה ז'אן דה בריין עמו באה בברית הנישואים שהוסדרו מראש ונערכו בעכו בשנת 1210. מריה נפטרה זמן קצר לאחר הלידה - ככל הנראה כתוצאה מרעלת הריון. ימים מספר לאחר מכן הוכרזה איזבל למלכת ירושלים ואביה ז'אן מבריין מלך בשמה כעוצר.
בתקופה זו טלטלו את האזור גלי האלימות וההרס שליוו את מסע הצלב החמישי והמאבקים בין פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבין האפיפיור הונוריוס השלישי. סכסוך זה נבע מדרישתו של האפיפיור מפרידריך השני למלא את חובתו הנוצרית ואת שבועת הצלבן שנשבע ולצאת בראש מסע צלב אל ארץ הקודש על מנת לשחרר את ירושלים.
אירוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפגישה שנערכה בשנת 1222 בעיר האיטלקית ברינדיזי הוסכם בין האפיפיור, הקיסר ומלך ירושלים ז'אן מבריין, על השקת מסע צלב חדש. בפגישה נוספת שנערכה בשנת 1223 הציעו מלך ירושלים והאפיפיור שהקיסר, שהתאלמן מאשתו הראשונה, יישא לאישה את איזבל-יולנד, בתו בת ה-11 והיורשת של מלך ירושלים. הצעה זו נועדה לקשור את פרידריך בהתחייבות וימריץ אותו לקיים את חובתו כצלבן.
נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעולתו הראשונה של הקיסר בדרכו "המחודשת" למסע הצלב הייתה מימוש הצעת הנישואים לאיזבל, וארבעה עשרה אוניות יצאו לנמל עכו. לאחר שנציג הקיסר ניהל טקס אירוסים וענד טבעת על אצבעה של איזבל בכנסיית הצלב הקדוש בעכו, ולאחר מכן הוכתרה איזבל למלכת ירושלים בקתדרלה של צור, ששימשה תחליף לכנסיית הקבר בירושלים – מקום הכתרתם המסורתי של מלכי ממלכת ירושלים. משם הפליג הצי הקטן אל ברינדיזי, ובקתדרלה שלה נערך טקס הנישואים ב-9 בנובמבר 1225 בהשתתפות אביה ואצילי ממלכת ירושלים. חגיגת הכלולות נערכה במצודה העיר אוריה שנבנתה על ידי פרידריך השני. על פי מקורות בעלי נטייה רומנטית[1] אמרה איזבל משעזבה את חופי ארץ הקודש: ” אדיו [היי שלום] סוריה היקרה, לא אראה אותך שוב”. נבואה זו אכן התגשמה, והמלכה-הילדה לא חזרה לראות את ארץ מולדתה וכס מלכותה. על פי מקורות אחרים[2] הנישואים היו חסרי אהבה. פרידריך השני לא בילה את ערב נישואיו עם איזבל אלא עם אחת ממלוותיה, והמלכה עברה לגור בהרמון שבעיר פלרמו שם הייתה מוקפת בפילגשיו של הקיסר. פרידריך השני מצידו לא הקדיש זמן לכלתו החדשה ומיעט לפקוד את חדרה.
עם מימוש הסכם הנישואים הפכה ממלכת ירושלים לחלק מהקיסרות הרומית הקדושה. בטקס הנישואים נשבע פרידריך כי: ”שעל ידי כך הנו מתחייב לעזרת ארץ הקודש לא כמו שאר עולי הרגל אלא לנצח, כמו הטמפלרים וההוספיטלרים” הוא השני דרש - וקיבל - את ויתורו של ז'אן דה בריין על תוארו כמלך ירושלים ובהמשך דרש וקיבל את שבועת האימונים של אבירי ממלכת ירושלים.
בשנת 1226 נטל הקיסר על עצמו - שוב - את ההתחייבות לצאת למסע צלב אך דחה את תאריך המסע לקיץ של שנת 1227. בספטמבר 1227 נעצר צי הצלבנים בדרכו לארץ ישראל לאחר שהקיסר הודיע על מחלה פתאומית שתקפה אותו. עיכוב זה הגדיש את הסאה והאפיפיור הטיל חרם על הקיסר הצלבן הסרבן.
מות איזבל[עריכת קוד מקור | עריכה]
איזבל הועברה להרמון של פרידריך השני בפלרמו ובנובמבר 1226 היא ילדה בת שנפטרה באוגוסט 1227. ביום ה-25 באפריל 1228 היא ילדה את בנה, קונרד, שיירש מאביו את כתר גרמניה כקונרד הרביעי וגם ייקרא קונרד השני מלך ירושלים כיורשהּ של אימו. איזבל נפטרה, כתוצאה מסיבוכים שלאחר לידה ביום ה-4 במאי (או על פי מקורות אחרים[3] ב-1 במאי), והיא בת 15. תואר "מלך ירושלים" עבר רשמית לתינוק שאך זה נולד. איזבל נקברה בקתדרלה של העיר אנדריה שבנפת בארי באיטליה, בעוד בעלה ממשיך במסעו אל ארץ הקודש.
ביום 18 במרץ 1229 הכתיר פרידריך השני את עצמו כמלך ירושלים, אך זכויותיו בממלכת ירושלים נבעו ממעמדו החוקי של קונרד הרביעי, בנו, כמלך ירושלים, ועם הגיעו של קונרד לבגרות עבר התואר לידיו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
- יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
- Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
- Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איזבל השנייה, מלכת ירושלים, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- איזבל השנייה, מלכת ירושלים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://osdir.com/ml/culture.templar.rosemont/2004-09/msg00014.html
- ^ Lehmann, Johannes: Die Staufer. Glanz und Elend eines deutschen Kaisergeschlechts. München, Goldmann Verlag, Bertelsmann, 1978 Page 268-270
- ^ Encyclopedia of the Middle Ages, First published 1997 in French by Editions du Cerf; first published in English in 2001 by James Clarke and Co.volume 5 page 669
| שליטי ממלכת ירושלים | ||
|---|---|---|
|
