איזבלה השנייה, מלכת ספרד
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
 | |||||||
| איזבלה השנייה, מלכת ספרד | |||||||
| לידה |
10 באוקטובר 1830 מדריד, ממלכת ספרד   | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1904 (בגיל 73) פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית  | ||||||
| שם מלא | María Isabel Luisa de Borbón y Borbón-Dos Sicilias | ||||||
| שם לידה |
María Isabel Luisa de Borbón | ||||||
| מדינה | ממלכת ספרד | ||||||
| מקום קבורה |
קריפטת מנזר אל אסקוריאל | ||||||
| בן זוג | פרנסיסקו, דוכס קדיס | ||||||
| שושלת בית בורבון | |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
איזבלה השנייה לבית בורבון בשמה המלא מריה לואיסה איסבל דה בורבון אי בורבון-דוס סיסיליאס (בספרדית: Isabel Segunda de Borbón, או María Isabel Luisa de Borbón y Borbón-Dos Sicilias; 10 באוקטובר 1830 – 10 באפריל 1904) הייתה מלכה ששלטה בממלכת ספרד בשנים 1833–1868 כאשה הראשונה והיחידה שכיהנה כראש המדינה בהיסטוריה של ספרד המאוחדת. היא הייתה החל משנת 1837 גם המונרך החוקתי הראשון של ספרד.
איזבלה השנייה עלתה על כס המלכות כתינוקת, אך זכותה לרשת את הכתר לא התקבלה על דעתה של המפלגה הקרליסטית, שסירבה להכיר באשה כמלך ריבוני של המדינה ותמכה בדודה, האינפנטה קרלוס, השמרן. סוגיה זו הובילה למלחמות הקרליסטיות. אחרי שלטון רצוף זעזועים, הודחה איזבלה השנייה על ידי המהפכה המהוללת ב-1868 והתפטרה רשמית בשנת 1870. בנה, אלפונסו השנים עשר הוכתר למלך ב-1874. כונתה Isabel de los Tristes Destinos (איזבלה של הגורל העצוב).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איזבלה או בשמה בלידה - מריה איסבל לואיסה, נולדה במדריד בשנת 1830 כבתו הבכורה של המלך פרננדו השביעי ושל אשתו הרביעית ואחייניתו, מריה כריסטינה לבית בורבון-שתי הסיציליות. אביה היה נשוי קודם שלוש פעמים אך אף אחת מנשותיו לא הביאה לו צאצא שיוכל לרשת את הכתר. עם לידתה רבים קיוו שאיזבלה תהיה המלכה הבאה. כדי לקדם את מעמדה על חשבון אחיו, האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה, החליט פרננדו השביעי להעביר בפרלמנט את חוק ה" Pragmática Sanción משנת 1830". חוק זה חידש למעשה חוק אחר שאושר על ידי הקורטס בשנת 1789 ושנודע בשם "Pragmática Sanción משנת 1789". באמצעותו בוטל יישום החוק הסאלי שהונהג בספרד על ידי הבורבונים בתחילת המאה ה-18 והוחזר חוק הירושה הישן, שקובע שאם לא נולדו למלך יורשים ממין זכר, יוכל הכתר לעבור בירושה לבתו. לאיזבלה לא היו אחים אלא אחות בלבד, יותר צעירה, בשם לואיסה פרננדה, שנולדה ב-1832. ה Pragmática Sanción עוררה את זעמו של האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה, שהיה עד אז הטוען העיקרי לכתר. פרננדו השביעי נאלץ להגלותו אל מחוץ גבולות המדינה.
עלייתה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-29 בספטמבר 1833 מת המלך. בהתאם לשינויים החוקיים, איזבלה, אז ילדה בת שלוש ובעלת התואר נסיכת אסטוריאס, הוכרזה מלכה, בעוד שאמה האלמנה מריה כריסטינה מונתה לעוצרת הממלכה.
בימי קטינותה של איזבלה נאבק האינפנטה קרלוס במשך שבע שנים, על מנת לנשל אותה מכתר המלכות. תומכיו שלו ושל צאצאיו נודעו כ"קרליסטים" ומלחמות הירושה שהם ניהלו במאה ה-19 כונו המלחמות הקרליסטיות.
שלטונה של איזבלה השנייה החזיק מעמד רק הודות לתמיכת הצבא. בשנים הראשונות למלכותה, כשרסני השלטון נמצאו בידי מלכת האם, העוצרת מריה כריסטינה, הממלכה ידעה את המלחמה הקרליסטית הראשונה (1840-1833).
המפלגה הפרוגרסיבית ו"המפלגה המתונה" (או "הליברלים המתונים") החזירו את הממשל החוקתי והפרלמנטרי, פיזרו את המסדרים הדתיים והפקיעו את נכסיהם, לרבות אלו של הישועים וניסו להחזיר את הסדר במדינה ולשקם את אוצרה. בתום המלחמה הקרליסטית הראשונה העוצרת מריה כריסטינה התפטרה לטובת בלדומרו אספרטרו, נסיך ורגארה, הגנרל המצליח והפופולרי ביותר של התקופה האיזבלינית. איש המפלגה הפרוגרסיבית, אספטרו שימש כעוצר במשך למעלה משנתיים וחצי, בין 17 באוקטובר 1840 ולבין 23 ביולי 1843 בשנת 1843 הודח בלדומרו אספורטרו על ידי הפיכה צבאית ופוליטית (pronunciamiento) בהנהגתם של לאופולדו או'דונל ושל רמון מריה נרוואאס. השניים הרכיבו ממשלה בראשות חואקין מריה לופס אי לופס. כדי למנוע מינויו של עוצר שלישי, ממשלה זו לחצה על הקורטס להכיר באיזבלה כבגירה כבר בגיל 13 (במקום 16).
נישואיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוש שנים לאחר מכן התקיימו מיוזמת "המפלגה המתונה" נישואי המלכה בת ה-16 לדודן כפול שלה, פרנסיסקו, דוכס קאדיז לבית בורבון (1902-1822). באותו יום נישאה גם אחותה הצעירה, האינפנטה לואיסה פרננדה לאנטואן, דוכס מונפנסייה מבית אורליאן. נישואים אלו נחשבו לסימן התקרבות לצרפת של לואי פיליפ והתקבלו במורת רוח בבריטניה. חיי הנישואים של המלכה איזבלה השנייה לא היו מאושרים. נפוצו שמועות עקשות על כך שהבעל, הנסיך פרנסיסקו היה הומוסקסואל ושלא היה באמת אביהם הביולוגי של לפחות חלק מילדיה אם בכלל.
לפי מקורות מן המפלגה הקרליסטית הנסיך יורש העצר, אלפונסו, לימים המלך אלפונסו השנים עשר היה למעשה בנו של קפטן של המשמר המלכותי, אנריקה פואיגמולטו אי מאיאנס.
שלטונה כמלכה אחרי בגרותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלטונה הישיר של איזבלה השנייה נמשך בין השנים 1843–1868, תקופה של תככי ארמון, השפעות אפלות, מזימות והפיכות צבאיות שנועדו לקדם אינטרסים של המחנות הפוליטיים: ה"מתונים" שמשלו בשנים 1846–1854, ה"פרוגרסיבים" שמשלו ב-1854–1856 והאיחוד הליברלי - בשנים 1856–1863. המתונים והאיחוד הליברלי החליפו אלו את אלו בשלטון והדירו את הפרוגרסיבים, מה שזרע את זרעי המהפכה ב-1868.
המלכה איזבלה התערבה תכופות בפוליטיקה באופן קפריזי, נעדר עקרונות, מה שתרם לחוסר הפופולריות שלה.[דרוש מקור]. היא נטתה חסד לגנרלים, לפוליטיקאים הריאקציונרים המקרובים אליה ולכנסייה ולמסדרים הדתיים.
בימי שלטונה התחוללה המלחמה הספרדית-מרוקאית משנת 1859 שהסתיימה בהסכם מועיל לספרד, תוך סיפוח מספר שטחים ממרוקו. ספרד התמודדה גם עם מלחמת איי צ'ינצ'ה הכושלת נגד פרו וצ'ילה, עם יחסים מתוחים עם ארצות הברית, מרידות אנטי-ספרדיות למען העצמאות ביארה שבקובה וה"גריטו דה לארס" בפוארטו ריקו. בימי שלטונה נערכו גם עבודות ציבוריות, במיוחד בניית קווי רכבת, וחלה הטבה מסוימת במסחר ובפיננסים.
הסכסוכים בין המפלגות בספרד נמשכו, ובשנת 1868 נאלצה איזבלה להתפטר מכסאה. היא יצאה לגלות בצרפת ומתה בפריז בשנת 1904.
משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 באוקטובר 1846 התחתנה איזבלה עם פרנסיסקו, דוכס קדיס, ממנו היו לה 12 ילדים:
- לואיס פרננדו, נסיך ספרד (1849)
- פרננדו, נסיך ספרד (1850)
- איזבלה, נסיכת אסטוריאס (1851–1931), התחתנה עם ג'אאטנו, רוזן אגריג'נטו
- מריה כריסטינה, נסיכת ספרד (1854)
- מרגריטה, נסיכת ספרד (1855)
- בן מת (1856)
- אלפונסו השנים עשר, מלך ספרד (1857–1885)
- מריה דה לה קונספסיון, נסיכת ספרד (1859–1861)
- מריה דל פילאר, נסיכת ספרד (1861–1879)
- מריה דה לה פאס, נסיכת ספרד (1862–1946), התחתנה עם לודוויג פרדיננד, נסיך בוואריה
- אאולאליה, נסיכת ספרד (1864–1958), התחתנה עם אנטוניו, דוכס גאיירה
- פרנסיסקו דה אסיס, נסיך ספרד (1866)
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איזבלה השנייה, מלכת ספרד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- איזבלה השנייה, מלכת ספרד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| מלכי ספרד | ||
|---|---|---|
| המלכים הקתוליים | פרננדו השני ואיזבלה הראשונה | 
|
| בית הבסבורג | פליפה הראשון • קרלוס הראשון • פליפה השני • פליפה השלישי • פליפה הרביעי • קרלוס השני | |
| בית בורבון | פליפה החמישי • לואיס הראשון • פליפה החמישי • פרננדו השישי • קרלוס השלישי • קרלוס הרביעי • פרננדו השביעי • קרלוס הרביעי | |
| בית בונפרטה | ז'וזף בונפרטה | |
| בית בורבון (שיבה ראשונה) | פרננדו השביעי • איזבלה השנייה | |
| בית סבויה | אמדאו הראשון | |
| בית בורבון (שיבה שנייה) | אלפונסו השנים עשר • אלפונסו השלושה עשר | |
| בית בורבון (שיבה שלישית) | חואן קרלוס הראשון • פליפה השישי | |
| בקרת זהויות |
|
|---|