איזבל

איזבל

לידה	צידון
הוצאה להורג	תל יזרעאל
אב	אתבעל הראשון
בן או בת זוג	אחאב
צאצאים	עתליה, אחזיהו, יורם
עיסוק	מונרכית, כהנת דת

איזבל. איור משנת 1553

אִיזֶבֶל בת אתבעל מלך צידונים, הייתה גבירה, אשת של המלך אחאב, כחלק מברית הידידות שנכרתה בין מלכות צור וישראל, כפי שמסופר בספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"א. איזבל נחשבת במחקר למלכה עוצמתית, בין היתר נוכח מנעד התפקידים בהם נשאה: כהנת לבעל ופטרונית נביאיו, בעלת השליטה במקדש הבעל הראשי בשומרון ושל מקדשים באתרים אחרים, מלכה בחיי בעלה, ולבסוף, עוצרת לאחר מות בעלה ובניה. המחקר מסביר כי מגמת ספר מלכים לנסות להקטין ממעמדה, אך הוא בכל זאת מזכיר אותו כאשר הדבר מאפשר לו להציגה לגנאי.

אטימולוגיה

יש ששיערו שניקוד שמה אִיזֶבֶל הוא עיוות מכוון שמטרתו ליצור קישור בין הדמות ובין זֶבֶל דהיינו לכלוך וטינופת, בעוד שבמקור, המילה זבל נהגתה זְבֻל, מילה שמשמעה "רם", "נישא", מקדש או דבר מה רם, נישא ומלכותי. עדויות מקראיות רבות ניתן למצוא למילה זו, ביניהם שמם של זבולון וזְבֻל ותוארו של המקדש בפי שלמה המלך כ"בֵּית זְבֻל" וכן האל בעל זבול. עדויות חוץ מקראיות קיימות אף הן, בעיקר בלוחות אוגריתיים (ראו, KTU 1.2).

אחרים קושרים את שמה כהלחם המורכב מן הפועל ביוונית עתיקה 'אֵיסַטוֹ' εἴσατο המהווה גוף שלישי, יחיד של הפועל 'אֶידוֹמַאי' -εἴδομαι בהוראת 'להיראות כמו', 'להופיע'. + תיבת בעל המופיעה גם בעברית, לפיכך איזבל בהוראת זו שנראית או שהופעתה מקבילה להופעת בעל.^{[דרוש מקור]}

במוזיאון ישראל נמצא חותם שכתוב עליו 'יזבל', עם מקור אפשרי ל־א' שנמחקה.

דמותה

לפי הפשט

איזבל שימרה את פולחן הבעל בישראל. היא נחשבה גבירה דומיננטית שהאפילה על בעלה אחאב שהושפע ממנה (לפי המדרש, עוד ביום הראשון שבאה לאחאב, הסיתה אותו איזבל לעבודה זרה), למרות שנטה לחוקים והמנהגים שהיו מקובלים בישראל, והמקרא תולה בה את חטאיו:

רַק לֹא-הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ.

— ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק כ"ה

לאיזבל קם מתנגד תקיף בדמות אליהו הנביא והיא רדפה אותו עד חורמה, דבר שאילץ אותו להימלט לארצות סמוכות. איזבל רדפה את נביאי ה' והרגה אותם, ופעולה זאת הותירה את אליהו נביא יחיד. עובדיהו 'אשר על הבית', הצליח להחביא מאה מנביאי ה' בשתי מערות והאכיל אותם בלחם ומים.

בפרט רצתה איזבל להיפרע מאליהו לאחר שבתמיכת אחאב שחט את נביאי הבעל שתחת חסותה, במהלך מעמד הר הכרמל. וכך מספר הכתוב:

וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב; וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל־אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן – כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם.

— ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוקים א'–ב'

לטענת המלבי"ם, איזבל חששה מעימות עם בעלה אחאב, שצידד באליהו הנביא אחרי האירוע על הר הכרמל, ולכן לא הרגה את אליהו מיד אלא תכננה להסית את בעלה נגד אליהו כדי שתוכל לחסלו. ראיות מהכתוב לצידודו של אחאב באליהו עולות מכך ששמע להוראות אליהו וקיבץ את כל ישראל להר הכרמל, למרות האיבה הכבדה ביניהם. גם במהלך המעמד עצמו אחאב לא מנע מאליהו להשפיל את נביאי הבעל, ואף לא התערב כשאליהו הרג אותם.

מקרה אחר שגרם לעימות נוסף בין אליהו לאיזבל היה כרם נבות היזרעאלי. אחאב חמד את כרם נבות שהיה סמוך לארמונו, ופנה אליו בהצעה בנוסח הבא: "תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו. אם טוב בעיניך - אתנה לך כסף מחיר זה". נבות סירב להצעה והשיב לאחאב בנוסח הבא: "חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך".

איזבל לא הבינה מדוע אחאב מתעצב כל כך וצריך להשפיל את עצמו בפני נתין מעמו בעוד הוא המלך, ופעלה מיד על מנת לפתור את העניין בדרכה שלה. איזבל שלחה מכתב לראשי העיר שבה התגורר נבות היזרעאלי, שבו היא מבקשת שישכרו שני עדי שקר, כדי שיעידו כי "ברך (=קילל) נבות אלהים ומלך", כי היה מקובל בישראל שאדם המוצא להורג באשמת מרידה במלך, המלך יורש את רכושו. נבות הוצא להורג בסקילה ואחאב ירש את כרמו.

אליהו נשלח על ידי ה' אל אחאב כדי למסור לו את דבר הנבואה המפורסם: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!". בנבואתו בישר אליהו על מותו הצפוי בעקבות הרצח: ”כֹּה אָמַר ה', בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה”. גם לאיזבל ניבא אליהו סוף דומה: ”וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל”. נוסף למותם של השניים, חזה אליהו את השמדתו המוחלטת של בית המלוכה של אחאב כעונש על חטאי העבודה הזרה.

למשמע נבואת אליהו על חורבן ביתו נכנע אחאב והביע חרטה, ובעקבות זאת אמר ה' לאליהו כי השמדת ביתו תדחה לימי בנו: ”וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי; יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו, בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ”

עם זאת, עונשו הפרטי של אחאב על רצח נבות נותר בעינו, וסופו שנהרג במלחמה על רמות גלעד נגד בן הדד השני, וכשנשטפה מרכבתו לקקו הכלבים מדמו ונבואתו של אליהו התגשמה.

וְאִישׁ, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וַיַּכֶּה אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן; וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ, הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן־הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי׃ וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ, הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם; וַיָּמָת בָּעֶרֶב, וַיִּצֶק דַּם־הַמַּכָּה אֶל־חֵיק הָרָכֶב׃ וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר; אִישׁ אֶל־עִירוֹ וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ׃ וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן; וַיִּקְבְּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן׃ וַיִּשְׁטֹף אֶת־הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן, וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמוֹ, וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ; כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר׃

הריגת איזבל על פי הצייר גוסטב דורה

עונשה של איזבל בוצע על ידי המלך יהוא. יהוא היה מצביא ישראלי, ואלישע הנביא, תלמידו של אליהו, משח אותו למלך לפי מצוות האל. במהלך מרידתו הרג יהוא את יורם בן אחאב מלך ישראל ואת אחזיה מלך יהודה, והשמיד את בית אחאב בהשראת נבואת אליהו. קודם שהבין יורם שמדובר במרד פנה ליהוא בשאלה "הֲשָׁלוֹם יֵהוּא?" והלה השיב באמירה בוטה המבטאת איבה עמוקה כלפי איזבל אימו: ”וַיֹּאמֶר מָה הַשָּׁלוֹם?! עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים”. כשהגיע לעיר הבירה שומרון הרג יהוא את איזבל על ידי שהורה למשרתיה להשליכה מחלון ארמונה, והכלבים עטו על בשרה כפי שניבא אליהו לאחאב. איזבל שהמתינה ליהוא ישבה בחלון לאחר ששמה בפוך עיניה והתקשטה, כמנהג כוהנות עשתרת שהיו מתקשטות ויושבות בחלון (כחלק מפולחן הפריון) בעת שראתה את יהוא אמרה לו "השלום זמרי הורג אדוניו" ובכך השוותה אותו לבוגד, עקב הבגידה שלו בבנה ובמשפחתם. אפשר לאמר כי יש כאן סגירת חשבון מול בניה של איזבל על חטאיה שלה.

למרות כל המתואר עד כה, יש גם נקודת אור חיובית אצל איזבל ולכן כמחווה אחרונה ציווה יהוא לקבור אותה בשל מוצאה המלכותי. כאשר באו לקברה מצאו רק את גולגולתה, את כפות ידיה וכפות רגליה, ויהוא ראה בכך את התגשמותה של נבואת אליהו: ”וַיֹּאמֶר דְּבַר ה' הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת בְּשַׂר אִיזָבֶל.” (מלכים ב' ט' לו).

המדרש מספר שאיבריה אלה נותרו משום שעל אף כל מעשיה הרעים היא נהגה לקיים את המצווה לשמח חתן וכלה - בעת שראתה חתן וכלה עוברים בשוק "הייתה יוצאת מביתה ומצלצלת בכפייה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות כמו כן, קיימה מצוות לוויית המת: "כל מת שהיה עובר בשוק הייתה יוצאת מביתה וממחה בכפייה ומקוננת בפיה ומהלכת אחריו". ובשל כך הכלבים לא אכלו את ראשה, ידיה ורגליה.

בעת העתיקה ובדתות אחרות

דמותה של איזבל דומה לדמותן של נשים בעת העתיקה שנחשבו לנשות חייל. לדוגמה, ניתן למצוא את דמותה של המלכה האם נקיה, אשת סנחריב ואם אסרחדון שגם היא הייתה בעלת עצמה ואישיות ייחודית. את סיפורה ניתן למצוא מתעודות בנות זמנה ובהן ניתן לראות כי גם כאן מדובר באישה חזקה עם השפעה רבה על בעלה עד כדי קביעתה מי יהיה יורש העצר (היא בחרה בבנה הצעיר ביותר שאף היה חולה להיות יורשו של בעלה ואף דרשה את התחייבותם של נאמני בעלה סנחריב להתחייב בנאמנות לאסרחדון. מחד הביא הדבר לרציחתו של סנחריב על ידי בניו ומאידך, חיזק את מעמדה של נקיה והפיכתה ל"גבירה"- התואר הגבוה ביותר לאישה במזרח הקדום) וכן בקבלה ישירה של מכתבים מפקידי הממלכה ולא באמצעות המלך, כמקובל.

מחוץ למקרא דמותה נזכרת גם בברית החדשה. באזכור אשר מופיע בחזון יוחנן מתאר יוחנן את ישו מדבר אליו. תיאור זה שונה מהתאור במקרא ומציג את איזבל כ"נביאת שקר" וכאישה פתיינית. תכונות אלה, גם אם נרמזות במידת מה, אינן מופיעות באופן ישיר בספר מלכים ובכך מוסיפה הנצרות אור נוסף על הדמות כשם שהיא מופיעה במסורת היהודית הקלאסית.

דמותה בתרבות

המחזאי מתתיהו שוהם כתב פרשנות לסיפור איזבל ואליהו הנביא, שהם גיבוריו במחזהו "צור וירושלים". הם מייצגים במחזה שני אנטיפודים בצורת הגשמיות המלווה מצד איזבל, כנגד הרוחניות והמוסריות שמייצג אליהו הנביא. איזבל מלכה יפה, שחושניות וסדיזם חברו בה, ורוצה לנקום באליהו משום שפגע בגאוותה ולא נאות להיכבש בקסמה הנשי. כתחליף מנסה איזבל ללכוד ברשתה את תלמידיו הנביאים של אליהו. שוהם מפליג מעבר לכתוב במקורות, בהשראת דמותה הססגונית של איזבל.

דמות איזבל השפיעה על הפזמונאי וחבר הכנסת עקיבא נוף, והוא תיאר בפזמון שכתב והלחין את רגעיה האחרונים, כשהיא מתיפייפת, ממתינה בחלון ארמונה למורדים הבאים להורגה. השיר, בביצועו של נוף עצמו, הגיע לראש מצעד הפזמונים, ובעקבות כך צולם כקליפ לטלוויזיה הישראלית, כשבדמות איזבל מופיעה פנינה רוזנבלום, הצועדת ברחובות העיר העתיקה של ירושלים.

כמוהו פזמונאים וכותבים רבים התייחסו לדמותה או לשמה של איזבל ככותרת לשיריהם, ביניהם רביד פלוטניק ו- iron & wine.

תקופת שלטונה של איזבל ודמותה נתנו השראה גם לספרה של רבקה חגג, "המלכה משומרון" (2016).

בספרו של אייזק אסימוב "מערות הפלדה" קרויה אשתו של הפרוטגוניסט אליה ביילי על שם איזבל ("ג'סי", קיצור של "ג'יזבל"), והדבר מנחם אותה על היותה אשה אפרורית וקונפורמיסטית. כשביילי מתעמת איתה וטוען ש"איזבל הייתה אישה טובה שנהגה כמקובל בזמנה" הוא מכעיס אותה מאוד והיא יוצאת בזעם ומכלה את זכויות הצפייה שלה ושל ביילי בצפייה בסרטים רבים. בהמשך אומר ביילי שככל הנראה מריבה זו הובילה למעורבותה במחתרת השמרנית.

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק י' - "איזבל - המלכה הגדולה".
• רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 145–156.
• אהובה אשמן, תולדות חוה - בנות, אמהות ונשים נוכריות במקרא, תל אביב: ידיעות ספרים 2008, פרק שישי, עמ' 134–166.
• לורית רמון, בעד החלון נשקפה: השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית, תל אביב: הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2012. פרק שני, סעיף ד', "ואיזבל שמעה...ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון", מל"ב ט' 30–37. עמ' 113–128.
• רבקה חגג, המלכה משומרון, הוצאת שוקן, 2015 - רומן היסטורי.
• עתליה ברנר איזבל שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך ה/ו תשמ"א-תשמ"ב, עמודים 27-39

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איזבל בוויקישיתוף

• איזבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלי אשד, הגבירה איזבל
• איזבל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• גליה סמו, הגבירה במקרא ובמזרח הקדום, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• מלכים א, י"ט .Alhatorah.org
• איזבל אשת אחאב, מלך ישראל, דף שער בספרייה הלאומית
• איזבל, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)