איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים
התאגדות	ארגון עובדים
מדינה	ישראל
מטה הארגון	בית ההסתדרות, תל אביב
סינוף ארצי	הסתדרות העובדים החדשה
סינוף בינלאומי	התאחדות העו"ס הבינלאומית (IFSW)
חטיבות	4 מחוזות
חברים	12,000
יושב ראש	ענבל חרמוני
תקופת הפעילות	1937–הווה (כ־87 שנים)
	SocialWork.org.il

איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים הוא ארגון עובדים ישראלי, המאגד על בסיס מקצוע כ-12,000 עובדים סוציאליים ברחבי ישראל מתוך סך של 21,000 עובדים סוציאליים נכון ל-2018.^[1] האיגוד הוקם בשנת 1937 ומסונף להסתדרות העובדים.

מרבית העובדים הסוציאליים חברי האיגוד עובדים ברשויות המקומיות, במשרדי ממשלה שונים (בעיקר רווחה ובריאות) ובעמותות. במסגרת האיגוד פועלת "האגודה לקידום העבודה הסוציאלית בישראל" שהיא עמותה לקידום מקצוע (פרופסיה) העובדים הסוציאליים. תפקיד נוסף זה מעוגן בחוק העובדים הסוציאליים, והאיגוד מקיים ועדות אתיקה ומדיניות חברתית. ב-2018 נבחרה לראשות האיגוד ענבל חרמוני מתנועת עתידנו.^[2]

האיגוד מעניק פרס שנתי על שם מרים הופרט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1931 הוקם השירות לעבודה סוציאלית על ידי הוועד הלאומי. נבחרה לעמוד בראשו הנרייטה סאלד, שלמדה את מקצוע העבודה הסוציאלית בארצות הברית. בשנת 1934 נפתח הקורס הראשון להכשרת עובדים סוציאליים בירושלים, ובשנת 1940 נוסף אליו בית הספר לעבודה סוציאלית בתל אביב. בשנת 1937 נוסד איגוד מקצועי לעובדים הסוציאליים, שמטרתו לפתח שירותי רווחה ולהעלות את מעמד העובד הסוציאלי.

בשנת 1974 נפרד איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים מהסתדרות מדעי החברה והרוח ונהפך לאיגוד מקצועי עצמאי, שהחברים והחברות בו בוחרים את הנהגתו.

בשנת 1996 נחקק בארץ חוק העובדים הסוציאליים, המגדיר את טווח פעילות המקצוע, מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע אילו מישרות שייכות לעבודה סוציאלית, ומחייב את העובד הסוציאלי למקצועיות ולסודיות מקצועית. במדינת ישראל כיום קיימת בכל רשות מקומית "מחלקה לשירותים חברתיים" המספקת שירותי רווחה וסעד לאוכלוסיית היישוב. בנוסף ניתן למצוא את מקצוע העבודה הסוציאלית בארגונים, במוסדות, במפעלים ובקהילות.

יושבת ראש הארגון משנת 2000 עד 2005 הייתה אתי פרץ, שקידמה מאוד את מעמדו ותפקידו של העובד הסוציאלי. עם פרישתה אמר עליה עמיר פרץ: "לאתי פרץ יש פרק חשוב בחיזוק כוחם של העובדים בישראל ובתרומה לגיבוש איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. אתי יצרה ארגון מפואר המנהל מאבק חברתי צודק ומשפיע, והפכה את העובדים הסוציאליים למודל למאבק חברתי - הן למען מעמדם כעובדים והן למען הצלחתם בשליחותם המקצועית ובגאוות היחידה שלהם".^[3]

בשנים האחרונות, בשל תהליך ההפרטה, הקיצוצים בתקציבי הרווחה, והפחתת חלקה של המדינה בשירותי הרווחה הניתנים לאוכלוסיות חלשות, עולה חלקו של מקצוע העבודה הסוציאלית במגזר השלישי. על הרקע הזה יצא איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים למספר מאבקים משמעותיים לשיפור תנאי העבודה והשכר בשנים האחרונות. התוצאה העקרית של המאבק באה לידי ביטוי ברפורמת השכר של שנת 2022.^[4]

מאבק 1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 נפתחו הסכמי השכר הקיבוציים של העובדים הסוציאליים. ב-21 באפריל 1994 פתח האיגוד בשביתה שנמשכה 45 ימים וכללה הפגנות ומשא ומתן מתמשך עם האוצר. השביתה זכתה לתמיכה ציבורית, בין השאר של ראש עריית ת"א, ב"ש ושל ארגונים שונים כמו נעמת. נעמת דרשו מראש ההסתדרות להשבית מגזרים נוספים במשק כאות הזדהות עם העובדים הסוציאליים. הוקם אוהל מחאה בת"א. תוצאות: תוספת שכר של 1,690 שקל, שינוי מבנה הקידום, כל העו"ס קודמו אוטומטית בדרגת שכר אחת, הישגי השביתה הוחלו רטרואקטיבית החל מחודשיים לפני השביתה.

מאבק 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמאבק מרוסן הביא להישגים מזעריים בהסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 2008, יצא האיגוד לשביתה סוערת במיוחד בשנת 2011, שהחלה ב-6 במרץ והסתיימה ב-28 במרץ באותה שנה. ההסכם שהושג נתפס על ידי עובדות ועובדים רבים כ"הסכם מכירה" והתעוררה מחאה חריפה נגד יו”ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, יצחק (איציק) פרי (אביה של מיה פרי-אלתרמן, מי שכיהנה באותה התקופה כיועצת המשפטית של האיגוד המקצועי בהסתדרות) ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני.^[5] מרכז האיגוד הצביע נגד ההסכם תחילה, אך אישר אותו בהמשך בשינויים קלים. בעקבות האירועים הוקדמו בין השאר הבחירות ליו”ר האיגוד בכשנה וחצי, ויצחק פרי סיים את תפקידו. בבחירות שהתקיימו נבחרה צפרא דווייק, והיא כיהנה כיו”ר האיגוד עד ינואר 2018.

מבנה האיגוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועידה הארצית: מורכבת מ-159 צירים נבחרים מטעם חברות וחברי האיגוד במקום עבודה או באשכול מקומות עבודה. הם קובעים את מטרות האיגוד ובוחרים את מזכירות האיגוד.
מרכז האיגוד: הסמכות העליונה באיגוד בין כינוסי הוועידות. המרכז נפגש פעם בחודשיים וכולל את המזכירות ואת יו"רי התאים והוועדות (למעט ועדת ביקורת).
המזכירות הארצית: הנהגת האיגוד הנפגשת פעם בחודש. מונה 21 חברים, הכוללים את יו"ר האיגוד, יו"רי המחוזות, ו-16 נציגים שנבחרים על ידי צירי הוועידה על-פי מפתח מחוזי (2 ממחוז ירושלים, 8 ממחוז ת"א והמרכז, 4 ממחוז חיפה והצפון, 2 ממחוז ב"ש והדרום).
מועצות מחוזיות: מחוזות האיגוד כוללים את חברות וחברי האיגוד בסביבה גאוגרפית מסוימת (קיימים ארבעה מחוזות: ירושלים, ת"א והמרכז, חיפה והצפון, ב"ש והדרום). בכל מחוז קיימת מועצת מחוז המורכבת מצירי הוועידה הנבחרים באותו מחוז. עם זאת, ראשי המחוזות באיגוד אינם נבחרים בידי חברות וחברי האיגוד.
ועדות מקצועיות: הוועדות הקבועות באיגוד, הנפגשות לפחות 6 פעמים בשנה וראשיהן נבחרים על ידי הוועידה. הן כוללות את ועדת איגוד-מקצועי; ועדה למדיניות חברתית, הסברה וקשרים בינלאומיים; ועדה לקידום מקצועי; ועדת אתיקה מקצועית; ועדת ארגון ותקנון; ועדת חוק העו"ס; ועדת ביקורת.
תאים מקצועיים: התא הוא יחידה ארגונית המייצגת מגזר מסוים וכפופה למוסדות האיגוד המרכזיים. יו"ר התא הוא חלק ממרכז האיגוד.

התארגנויות במסגרת האיגוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עמותא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

40% מהעובדים הסוציאליים מועסקים במגזר הפרטי ובמגזר השלישי וכ-80% מתקציב המדינה לרווחה מגיע לעמותות הפרטיות. תא "עמותא" נועד לייצג את העובדים בעמותות הפרטיות ופועל ל: